אהבה בשתי הצלעות ,
והיתר,
צרוף של מרובעים
המסתכמים
למרובע אחד גדול.
יורם תומר
-
גימלאי, בוגר מתמטיקה ומדעי המחשב
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תמי עכשיו זה מושלם. הכל מתחבר ומתקשר ומתגבש לשיר עם מסר ברור. הבנתי , הזדהתי והוספתי לרשימת היצירות האהובות עליי. רק עוד תיקון קטן אבל חשוב "עיניים" (עין) ולא "עניים" (עני). [ליצירה]
- [ליצירה] אחרי התגובה שכתבתי ל-"אתר בניה", הסתכלתי וראיתי שזו יצירה בפני עצמה ולא צריכה להיות קשורה לתגובה על יצירתך, שהיא יצירה מצוינת בפני עצמה. לאותו נושא יש הקשרים שונים שאינם קשורים זה לזה או סותרים זה את זה. לכן החלטתי לפרסם את מה שכתבתי לך כיצירה בלי קשר ליצירה שלך. בהצלחה יורם [ליצירה]
- [ליצירה] אינני אוהב השמצות.... תמי, מנסיוני: אין צורך לשלוח את המכתב. תקראי אותו לעצמך שוב, תזכרי מה רצית לומר לו, ואחר-כך בשיחה פנים אל פנים (עם "חיבוק" חזק), תדברי על ליבו ותתני לו להרגיש, שאוהבים אותו. כפי שכתבת: "אני מתחננת! קח ממני את הכוחות שאתה צריך!" זה ביטוי לאהבה ולחיזוק. [ליצירה]
- [ליצירה] מחשבה שניה אהבתי את שני שירייך: "חסרת שליטה" ו-"ציפור לבנה" שלטעמי, השילוב ביניהם מהווה בסיס לחכמת חיים. לאחר שקראתי את השיר "חסרת שליטה" קראתי את "ציפור לבנה". בשיר הזה בעצם הבעת את הדרך שלך איך לגבור על גישוש באפלת חוסר השליטה. בדיוק לכך התכווננתי בתגובתי הקודמת. לכן נראה לי שסדר הדברים הנכון הוא אכן: תחילה לקרוא את "חסרת שליטה" אחר-כך את "ציפור לבנה" ורק אז להגיב. יורם [ליצירה]
- [ליצירה] ראשית, ברוך שובך, מזמן לא קראנו אותך. שנית, השיר הוא מקסים, כמו ששיר צריך להיות שיר. אולי הייתי משנה קצת לפי הצעתו של מטומטם, אבל לא הכרחי. שלישית, אני מקווה שתקבל את מה שאומר עכשו ברוח טובה, כיוון שכולנו חוטאים מבלי דעת בכתיבת רעיונות שכבר נהגו, וזה מוסיף עוד הבט לאותו רעיון. זה מזכיר באופן ברור את השיר של ז'אק פרוור: "הוא מזג את קפה אל הספל. הוא מזג את החלב אל תוך הקפה. הוא הוסיף את הסוכר אל הקפה בחלב. הוא בחש את הקפה. מבלי להביט בי, מבלי לשים לב אליי....." בעצם זה אותו שיר רק עם מכונית במקום קפה מה דעתך? [ליצירה]
- [ליצירה] אני יכול רק לקנא במי שיודע לצייר כךץ אולי פעם אצליח [ליצירה]
- [ליצירה] למעוז היקר, תודה על השיר היפה שצרפת לתגובתך. אני יודע שסביב אותו רעיון ניתן לפתח שירים רבים, ואעפ"י שהרעיון דומה יש לכל שיר "ניגון" משלו וכל שיר מיוחד למי שכותב אותו, ובשיר שכתבת הוכחת את כישרונך והצגת את יכולתך הפואטית. אז תמשיך כך. אגב, מעניין לעשות פעם עבודה: לבחור שירים מתוך האתר בעלי אותו רעיון, אבל כל שיר הוא שיר כשלעצמו אעפ"י שאותו רעיון עובר כחוט השני ביניהם. בהצלחה יורם [ליצירה]
- [ליצירה] איה יקירה, א. זה איננו שיר, זהו משל, אבל כיוון שאין בהגדרות של: "מתוך" את ההגדרה "משל" בחרתי לקרוא לזה "אגדה". ב. יש כאן מסר מוסרי (ואולי פוליטי): אנשים שחיים בעשירון (שין ימנית) העליון, אינם יודעים את הגבול בין שחיתות ומילוי תפקידם כנבחרי ציבור - בין טוב לרע, וחיים בגן עדן (אדם וחוה גורשו מגן-העדן מרגע שידעו להבדיל בין טוב ורע - בין גן עדן של מושחתים וחיים מוסריים צנועים). אלה שאינם יודעים את הגבול, חיים בוילה בגן-עדן, ועובדים זרים (לא חוקיים) משרתים אותם. ג. טעם פרי עץ החיים-האמיתיים הוא מר. ד. כאשר אדם באחרית ימיו פוגש את המציאות (שיכולה להיות תוצאה של: "יש דין ויש דיין, במובן המוסרי, או חו"ח בריאותי, הוא יודע את ההבדל בין טוב ורע וחדל לחיות בגן עדן, כי המציאות אינה גן עדן, וטוב-ורע הם תובנה אנושית. לסיכום: בורא עולם קבע שאדם וחווה יתמודדו עם המציאות שאיננה גן-עדן ברגע שהם ניחנו באמות מידה מוסריות "דעת טוב ורע". השתמשתי בסיפור גן-העדן להיבט אקטואלי. לטעמי זהו המסר העיקרי שמשתמע מה-"חטא הקדמון". אשמח אם תקראי את המשל שוב ותאמרי לי את דעתך אחרי ההסבר. יורם [ליצירה]
- [ליצירה] שי יקירי, בא לי לחבק אותך, ולתרום דמעה משלי אל ים היגון שלעולם אינו מלא מנחלי הדמעות. שלך יורם [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מדהים ביופיו. אני קורא אותו שוב ושוב ומתפעל כל פעם מחדש. (רק עוד ההערה שולית אחת: כמעט שלא גיליתי אותו בגלל השם שהרתיע אותי. אולי כדאי לתת לו שם יותר מכובד) [ליצירה]
תגובות