יורם תומר
-
גימלאי, בוגר מתמטיקה ומדעי המחשב
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ***** [ליצירה]
- [ליצירה] לב חצוי סיפור יפה! ליבי חצוי, נמצא על קו הגבול בין האמת לציניות. מצחיק אבל עצוב. אוי לנו שכך אנו מתנהגים גם בחיי יום יום. איה הוא מורה החיים הנבון שיודע כיצד לפרוס ולתווך. איציק [ליצירה]
- [ליצירה] לי זה הזכיר את ירושלים החצויה בין 1948-1967 וקצת את מה שעובר עלינו עכשיו, מי ייתן ותפקחנה עיני עיוורים...( או במילים אחרות פוליטיקאים)... [ליצירה]
- [ליצירה] וואלה ענק גדול אינטליגנטי אבל הגזמת לתת כתובת? [ליצירה]
- [ליצירה] ממש ממש מתוק!! משחקי המילים ממש חמודים, והאופן שבו המחשת את חד המימדיות של ה'קו' ממש נהדר. איך לא שמתי לב ליצירה הזו עד עכשיו?:-) [ליצירה]
- [ליצירה] לאיש התווים יישר כוח נדמה לי שאתה אדם בוגר למרות גילך הצעיר. מסכים כל מילה יורם [ליצירה]
- [ליצירה] איה יקירה, א. זה איננו שיר, זהו משל, אבל כיוון שאין בהגדרות של: "מתוך" את ההגדרה "משל" בחרתי לקרוא לזה "אגדה". ב. יש כאן מסר מוסרי (ואולי פוליטי): אנשים שחיים בעשירון (שין ימנית) העליון, אינם יודעים את הגבול בין שחיתות ומילוי תפקידם כנבחרי ציבור - בין טוב לרע, וחיים בגן עדן (אדם וחוה גורשו מגן-העדן מרגע שידעו להבדיל בין טוב ורע - בין גן עדן של מושחתים וחיים מוסריים צנועים). אלה שאינם יודעים את הגבול, חיים בוילה בגן-עדן, ועובדים זרים (לא חוקיים) משרתים אותם. ג. טעם פרי עץ החיים-האמיתיים הוא מר. ד. כאשר אדם באחרית ימיו פוגש את המציאות (שיכולה להיות תוצאה של: "יש דין ויש דיין, במובן המוסרי, או חו"ח בריאותי, הוא יודע את ההבדל בין טוב ורע וחדל לחיות בגן עדן, כי המציאות אינה גן עדן, וטוב-ורע הם תובנה אנושית. לסיכום: בורא עולם קבע שאדם וחווה יתמודדו עם המציאות שאיננה גן-עדן ברגע שהם ניחנו באמות מידה מוסריות "דעת טוב ורע". השתמשתי בסיפור גן-העדן להיבט אקטואלי. לטעמי זהו המסר העיקרי שמשתמע מה-"חטא הקדמון". אשמח אם תקראי את המשל שוב ותאמרי לי את דעתך אחרי ההסבר. יורם [ליצירה]
- [ליצירה] זה שיר אמיתי..... -:) כקורא, אתה נסחף בסערת הנפש שאותה הוא מביע. במיוחד בולט הביטוי: "...את יודעת שאין מי שיקלוט אותך אליו אם תפלי..." שמתאר את המילכוד, והסוף שנותן מוצא. נ פ ל א ! [ליצירה]
- [ליצירה] שי יקירי, בא לי לחבק אותך, ולתרום דמעה משלי אל ים היגון שלעולם אינו מלא מנחלי הדמעות. שלך יורם [ליצירה]
- [ליצירה] אני בהחלט מסכים שיש הבדל בין השירים וגם בין הסיטואציות. אני גם מניח שאפשר יהיה לתפוס אותי בבורותי, הרי איננו אמורים לקרוא את כל השירים שנכתבו אי פעם. בעיניי לכתוב שיר על אותו רעיון במטאפורות שונות הוא לגיטימי בהחלט. בשני השירים "שם המשחק" הוא נתק וניכור בין אנשים קרובים. אגב להשוות אותך לז'אק פרוור זו מחמאה. ממליץ על שיריו יורם [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד את השיר. נושא הגשם מאוד קרוב ללבי. באשר למקצב, שתי שורות לא משתלבות לי, והייתי משנה אותן: "ואותי מתרדמת הקיץ מעירים: שלוות נפש אותי מציפה". הייתי משנה ל: " מעירים אותי מתרדמת הקיץ: מציפה אותי שלוות נפש ". לרוב מתאים למקצב המבנה הפשוט של המשפט: נושא, נשוא, מושא ישר, מושא עקיף. בשאר השורות של השיר זה אכן כך, ושתי השורות הנ"ל מקלקלות את המקצב. [ליצירה]
- [ליצירה] כרגיל, קצר, רהוט ונוגע . יפה מאד :) [ליצירה]
- [ליצירה] שום דבר חדש לא יקום השיר שכתבת, ריגש אותי מאוד. אהבתי את האופן בו אתה מתבונן בעצמך התבוננות עמוקה, במימדים של מרחב וזמן. מצאתי בה את הענווה הנאצלת שחסרה לרבים מאיתנו, ואשרי האיש שהתברך בה. [ליצירה]
- [ליצירה] השיר יפה. תכתוב עוד כאלה (: רק שאלה אחת: למה תורה ומדע ולא פשוט שירה ? יורם [ליצירה]
- [ליצירה] אוסף הטמפיסטים, תודה, אכן קלעת לכוונתי. אנשים זקוקים למפגש, ל-"ביחד", לקשקוש על כוס קפה, באיזו רמה של התפתחות טכנולוגית שלא תהיה. זה נכתב באמאפתיה ליושבי בתי הקפה בכל הזמנים. [ליצירה]
תגובות