כאשר שתי נשמות טהורות
מגיעות ממקומות שונים
ונצמדות זו לזו בשאיפה ליעד אחד
עליהן לנוע במסילות מקבילות.
אם שתיהן נעות במסילה אחת
האחת תשעט קדימה
והשניה תישמר ותשמור מרחק
כאשר הראשונה תגיע ליעד
השניה תישאר מאחור
יורם תומר
-
גימלאי, בוגר מתמטיקה ומדעי המחשב
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אל יאוש היי נשמה שלי (נשמת כל חי), סבלנות - זה שם המשחק. לפעמים, תקומה ליצירה באה דוקא ממקום בלתי צפוי. דוקא יצירה שפחות נחשת בעינייך, היא זו שמציתה את דמיונם של אנשים אחרים (הנה -דוגמה....). לכן לא צריך להרים ידיים. עצם ההוצאה של יצירה לאור היא החשובה והמעודדת, ולאו דוקא תגובות של אחרים. בפעם הבאה אשתדל לקרוא, ואינני מבטיח להגיב. "חזק ואמץ ואל תערוץ ואל תיחת" יורם [ליצירה]
- [ליצירה] אני מסכים עם אפרת, שני ה-"ו..." מיותרים. "אז עכשיו יש כוונה למילים? עכשיו זה יותר ברור? אל תצפו ממני לחזור על דבריי לפנות ערב-- אולי אחרי החדשות אהיה יותר שקט." בשיר יש נימה של נזיפה וה-"ו..." מוסיף נימה של חוסר סבלנות שהיא מיותרת. [ליצירה]
- [ליצירה] אמרת כל מה שניתן להגיד באופן משובב לב, אבל אני בטוח שיש לך עוד הרבה מה להגיד. אז פשוט קח אותי טרמפ אל המקום בו מגלים יכולות. נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] כנפי שחר, תודה על התגובה, אבל כנראה שאני צריך להיות יותר ברור בהסבר. אלה שני שירים נפרדים שאין קשר ביניהם חוץ בזה שהם עלו בראשי , יורם , שכתב אותם , בשני אוירות לגמרי שונות זו מזו ושניהם באו אחרי שבקרתי בכרם. הראשון הוא שיר של שיכרות מהנוף, הטבע, השמש השוקעת, היבול - בכרם - שהוא מקור היין, אבל הוא עצמו, באשר הוא גורם לשיכרות בלי לשתות יין - אני מועד, אני הוזה מדורות. זהו שיר הלל לגפן ולפרי הגפן. השיר השני הוא מטאפורה (ממזרית משהו) שבאה לי כאסוציאציה בעודי מהלך בכרם. כיצד בכול התפארת הזו של מעשה המחשבת ישנו איזה עשב שוטה - גידול פרא - שדומה לגפן, שרוע על הארץ, פרי אין לו, אבל משמש מסתור לליסטים ששודד את הכרם באישון לילה. זהו משל. הנמשל מוכר לכולנו. [ליצירה]
- [ליצירה] כשקראתי את השיר, מיד חשבתי על תגובה, אבל תמי הקדימה אותי. אז קבל עידוד גם ממני יורם [ליצירה]
- [ליצירה] הדס, תודה. אני צריך לחשוב על זה, אבל לא לקלקל. לנצל את הדימוי באופן שהסיומת תהיה תתאים לרמה שלו. אני מקוה שאצליח בהמשך. יורם [ליצירה]
- [ליצירה] זה שיר מקסים, זורם, עם דימויים שלוקחים אותך לשם ומשתפים אותך בחוויה. אהבתי וקראתי שוב ושוב. :) יש משהו שקצת לא מסתדר לי: הקשר בין "גילוי ערוות הארץ וחשיפת שממה וקדור" ובין "חפשי ומאושר" [ליצירה]
- [ליצירה] דריה שלום, הלכת לנו לאיבוד, חודש ימים עבר מאז שירך האחרון. לא הגבנו, נכון, קבלנו ממך מנחה, שבענו ולא השבנו. וכעת אנחנו פה נענשים אביונים פושטי יד ומקווים.... [ליצירה]
- [ליצירה] השיר הוא יפה (-:), אבל איני מתחבר לתוכנו. הַרְגָשָתִּי, בעת שאני כותב (שיר, מונולוג, דעה או הספד), היד רושמת את מה שמתחולל בלב הרוטט, וכשזה קורה לי אני מברך את היד שעושה את שליחותה בנאמנות. [ליצירה]
- [ליצירה] זה יופי :) אני רק יכול לקנא בזאת שאת כותבת עליה. אני סקרן לדעת מי היא בשבילך. היא בטח לא חושבת עליך שאת "פשפושית מתפשפשת". האם גם היא מרגישה כלפיך כמו שאת מרגישה כלפיה. (אגב, אולי זו מישהי שאת מדמיינת, ואולי בעצם זו את ? אם זה כך אז זה עוד יותר מקסים). [ליצירה]
תגובות