[ליצירה]
אולי כי השיר עצמו מבולבל..
הייתי משפצר אותו.. אלולא היה בן 3 שנים, בתקופה דאז - כך הרגשתי.
רק אוסיף כי זו מערכת יחסים אמביולנטית ולא כ"כ מועילה. לא כיום בכ"א.. בניינטיז היא הייתה שגעון!
[ליצירה]
כן. לפעמים חמניה אחת גוברת על כל שירי המחשבות והטרוניות האנושיות ומסלולי ופתילי המוח שהשירה המודרנית כל כך רהוטה בהם.
ואני - חושבת "חמניה" - ומיד יש לי אור בעיניים והתעלות בלב.זאת צריכה להיות עבודתו של שיר וזה מה שעושה לי החמניה. מי שלא ראה חמניה לא ראה דבר נפלא מימיו.
[ליצירה]
הרבה אמנים יהודים נכחדו בזמן השואה
חלקם, נוצלו טרם שנשלחו ברכבות לשרפה
אכספרס, למחנות השמדה
ויונת ההומניות, האנושיות אייה? נכחדה .
לא הבנתי את המילה בְּאֹגֱנַת
תודה
[ליצירה]
[ליצירה]
לקריאתי
שַׁחַר גּוֹעֵשׁ בֶּטוֹן הָמֱמַלְצֵר,
ניקוד המילה השלישית מאיר נחרצות דו-משמעות
ל- בְּטון,
ול- בֶּטון
טון ממלצר
או בֶּטוֹן ממלצר שבשתיהן טמונה מחאה ותחושה כבדה.
מצד אחד ריקנות - גרוד קליפת הראש
מצד אחר - איים - בדידות ואגו כל אדם לעצמו.
והנוף הן הנוף הציורי והן הנוף האנושי מאיים על שלום הדובר.
שירך בקול העלם ה-י' מיותרת אם אני מבינה נכון את שירך
כתיבתך מעניינת, תודה
אמילי
[ליצירה]
ואולי זה בוקר אחר, להשכים עם שחר לגן, לעבוד בזיעת אפיים, ולתת קולנו בשיר...
באלי רק להגיד שאהבתי איך שהכאב כתוב כאן,
שאהבתי: מול, ב-, על, כּ-
שכאבתי אותה משלחת, מזרזפת, ממלמלת,
ככה מבוקר עד ערב, פשוט כואבת
ואת הדובר הסופג ומרחיק, ושותת מעוד לילה נצחי,
מתייסר בבדידותו.
קורע לקרא אתזה, בחיי--------
וליד השוקת הזו, כמה קטנוני לדבר על הניקוד, אבל שים לב פאתוס.. מתאים לך לדייק...
וכן, ולוואי וזה בוקר של זהב מתפרץ למעונך
בחדוות ניגונים ופכפוכים
כּנרת~~
[ליצירה]
יפה, יפה.
אין ברצוני להשמע כפרובוקטור..
אך מכתיבתך עולה בי ארמז ראשון, שני ושלישי על הפחד, המורא הגדול מהנסתר, מהעתיד.
הריון, וודאי, לא רצוי הייתי אומר.
יותר מדי פריטים משקפים את המציאות הקשה:
*הרת - אסון. [אם היית רוצה לתת ל"הרת" מילה טובה הטעונת צפי היית משתמשת ב"הרת גורל" וכיוצ"ב.
*תשעה תמימים באב, אב יכול להוות תאריך פרטני או, לפי הבנתי, אב, חורבן, חוסר הרצון בבואו.
*אפיל לפניך - קשה, כואב, אמביולנטי.
כתבת "צופה בחשש", ולא "מצפה בחשש", דקדוק לשוני האומר לי שהיום הזה כבר גלוי ובהיר לפנייך, שהרי צפית בו [בדמיונך אמנם], וה"חשש" הקל הנלווה לכל דבר.
אם מהשורות הקצרות האלו הוצאתי את אשר כתבתי [ולא כתבתי הכל, עדיין], השיר הצליח.
תודה לך,
פאתוס.
[ליצירה]
יופי של איזכור.
נהדר לחוש בשירך את חווית הכותב, רגשותיו.
מחד, אבנים נחסרות, סדוקות, פצועות, פועמות המספרות לנו את אשר קרה.
מאידך, האבנים המסותתות, החלקות.
התקשיתי, מדוע האבנים השלמות אינן מספרות דבר, כי אם חולפות מול עינייך ?
או שמא זו אמירה בפני עצמה..
בכ"א, נהניתי.
[ליצירה]
חתונה
פשטני וחסר גמישות, הייתי משווה על הצד האימפרסיוניסטי.
לי, אישית, השיר לא חידש כלום, לא פתח לי קו מחשבה נוסף ולא סלל דרך חלופית לתוצאה.
הוא חורג מסגנון ה"הייקו" והופך למיני-נובלה (?)
המוטיב לא נשנה ואף לא פעם אחת [חתונה].
שתי שלמויות לשלמות אחת: זה טוב ? וכי מה עדיפה שלמות אחת על פני שתיים ?
בגדול, הפוטנציאל קיים, זקוק לליטוש ועיבוד תוצר-ידייך.
אך זו דעתי-שלי בלבד.
בהצלחה בהמשך.
פאתוס.
[ליצירה]
מנסה אך לאה לתת אומדן יציב לקצרנות מילותיך,
תר אחר האלגוריה הסמויה.
כרגע, אני עצמי בשלבי ההתרה הסבוכים.
הכל אותנטי ופשוט... מדי.
ארנינה לסיבור תועלתי.
מחפש,
פאתוס.
[ליצירה]
רב תודות לך אלקטרומאן.
אתן זרזיף רמזוני זעום:
"שמלתך קצרה מלהושיע":
שמלתה קצרה [הטיה] ל"ידך קצרה מלהושיע", אלא שפה, לצער הנמען-השמלה אכן קצרה.. מלהושיע. [או שמא שמלתך קצרה מלהופיע?]
אם הבחנת, כותב השורות שרוי במין עצב-חרדוני-קנאי, וכשהוא מדבר, הוא מדבר בקצרה, ובאנחה. [לכן הפיסוק הרב וקוצר-הדיבור] ועל כן: אנא אנה, [פסיק, רווח גדול, אפשר אף אנחה, ואז חוזר בשנית על תחינתו] אנא.
עניין החריזה מסתיים במפיק [נקודתי] חסר ותו לא.
המון תודות,
פאתוס.