[ליצירה]
אולי כי השיר עצמו מבולבל..
הייתי משפצר אותו.. אלולא היה בן 3 שנים, בתקופה דאז - כך הרגשתי.
רק אוסיף כי זו מערכת יחסים אמביולנטית ולא כ"כ מועילה. לא כיום בכ"א.. בניינטיז היא הייתה שגעון!
[ליצירה]
כן. לפעמים חמניה אחת גוברת על כל שירי המחשבות והטרוניות האנושיות ומסלולי ופתילי המוח שהשירה המודרנית כל כך רהוטה בהם.
ואני - חושבת "חמניה" - ומיד יש לי אור בעיניים והתעלות בלב.זאת צריכה להיות עבודתו של שיר וזה מה שעושה לי החמניה. מי שלא ראה חמניה לא ראה דבר נפלא מימיו.
[ליצירה]
הרבה אמנים יהודים נכחדו בזמן השואה
חלקם, נוצלו טרם שנשלחו ברכבות לשרפה
אכספרס, למחנות השמדה
ויונת ההומניות, האנושיות אייה? נכחדה .
לא הבנתי את המילה בְּאֹגֱנַת
תודה
[ליצירה]
[ליצירה]
לקריאתי
שַׁחַר גּוֹעֵשׁ בֶּטוֹן הָמֱמַלְצֵר,
ניקוד המילה השלישית מאיר נחרצות דו-משמעות
ל- בְּטון,
ול- בֶּטון
טון ממלצר
או בֶּטוֹן ממלצר שבשתיהן טמונה מחאה ותחושה כבדה.
מצד אחד ריקנות - גרוד קליפת הראש
מצד אחר - איים - בדידות ואגו כל אדם לעצמו.
והנוף הן הנוף הציורי והן הנוף האנושי מאיים על שלום הדובר.
שירך בקול העלם ה-י' מיותרת אם אני מבינה נכון את שירך
כתיבתך מעניינת, תודה
אמילי
[ליצירה]
ואולי זה בוקר אחר, להשכים עם שחר לגן, לעבוד בזיעת אפיים, ולתת קולנו בשיר...
באלי רק להגיד שאהבתי איך שהכאב כתוב כאן,
שאהבתי: מול, ב-, על, כּ-
שכאבתי אותה משלחת, מזרזפת, ממלמלת,
ככה מבוקר עד ערב, פשוט כואבת
ואת הדובר הסופג ומרחיק, ושותת מעוד לילה נצחי,
מתייסר בבדידותו.
קורע לקרא אתזה, בחיי--------
וליד השוקת הזו, כמה קטנוני לדבר על הניקוד, אבל שים לב פאתוס.. מתאים לך לדייק...
וכן, ולוואי וזה בוקר של זהב מתפרץ למעונך
בחדוות ניגונים ופכפוכים
כּנרת~~
[ליצירה]
שיר משקלי אפל ותמהוני.
זיהיתי הצללות רבות ונוגדניות, מסתדר היטב.
דגדג לי רק דבר אחד מתוך השורות הבאות:
ליבי נסער,
ובלב אכזר.
וברגש קר
הפיסוק "וברגש קר" ה-ו' צריכה להשמט מאחר והוספת נקודה בסוף ה"אכזר" [או לחילופין להשמיט הנקודה].
ליבי נסער או אכזר ? שזירה אולטימטיבית ?
בגדול, היצירה נאה ומרחבית, ניתן לפרשה בכל דרך ובכל כיוון... זה יפה ועל כך נתונה הערכתי.
המשיכי כך, אסנת.
[ליצירה]
And now We roam in Sovereign Woods
And now We hunt the Doe
כמובן, רבונות עצמית / ברא היערות.
"ועכשיו ננדוד ביער סמכויותינו,
נצוד לאיילה ועיניה שקד"
הנאיביות הילדותית, בעיניי, המסתתרת בכל "יער אסור" שמפונטז בעינינו כאוטופיה נהדר לבריחה מהשגרה.
אתחנן, להמשך עבודתך המוערכת.
[ליצירה]
גם השקמה תופסת בחוקי ליסטנציה.
[השכמה נגזרה משכמי חמוריהם של הבדואים, כמדומני, תושבי כנען, שהיו מעמיסים בבוקר את נדיהם על שכמות החמור]
זה יפה.