[ליצירה]
אולי כי השיר עצמו מבולבל..
הייתי משפצר אותו.. אלולא היה בן 3 שנים, בתקופה דאז - כך הרגשתי.
רק אוסיף כי זו מערכת יחסים אמביולנטית ולא כ"כ מועילה. לא כיום בכ"א.. בניינטיז היא הייתה שגעון!
[ליצירה]
כן. לפעמים חמניה אחת גוברת על כל שירי המחשבות והטרוניות האנושיות ומסלולי ופתילי המוח שהשירה המודרנית כל כך רהוטה בהם.
ואני - חושבת "חמניה" - ומיד יש לי אור בעיניים והתעלות בלב.זאת צריכה להיות עבודתו של שיר וזה מה שעושה לי החמניה. מי שלא ראה חמניה לא ראה דבר נפלא מימיו.
[ליצירה]
הרבה אמנים יהודים נכחדו בזמן השואה
חלקם, נוצלו טרם שנשלחו ברכבות לשרפה
אכספרס, למחנות השמדה
ויונת ההומניות, האנושיות אייה? נכחדה .
לא הבנתי את המילה בְּאֹגֱנַת
תודה
[ליצירה]
[ליצירה]
לקריאתי
שַׁחַר גּוֹעֵשׁ בֶּטוֹן הָמֱמַלְצֵר,
ניקוד המילה השלישית מאיר נחרצות דו-משמעות
ל- בְּטון,
ול- בֶּטון
טון ממלצר
או בֶּטוֹן ממלצר שבשתיהן טמונה מחאה ותחושה כבדה.
מצד אחד ריקנות - גרוד קליפת הראש
מצד אחר - איים - בדידות ואגו כל אדם לעצמו.
והנוף הן הנוף הציורי והן הנוף האנושי מאיים על שלום הדובר.
שירך בקול העלם ה-י' מיותרת אם אני מבינה נכון את שירך
כתיבתך מעניינת, תודה
אמילי
[ליצירה]
ואולי זה בוקר אחר, להשכים עם שחר לגן, לעבוד בזיעת אפיים, ולתת קולנו בשיר...
באלי רק להגיד שאהבתי איך שהכאב כתוב כאן,
שאהבתי: מול, ב-, על, כּ-
שכאבתי אותה משלחת, מזרזפת, ממלמלת,
ככה מבוקר עד ערב, פשוט כואבת
ואת הדובר הסופג ומרחיק, ושותת מעוד לילה נצחי,
מתייסר בבדידותו.
קורע לקרא אתזה, בחיי--------
וליד השוקת הזו, כמה קטנוני לדבר על הניקוד, אבל שים לב פאתוס.. מתאים לך לדייק...
וכן, ולוואי וזה בוקר של זהב מתפרץ למעונך
בחדוות ניגונים ופכפוכים
כּנרת~~
[ליצירה]
רב תודות לך אלקטרומאן.
אתן זרזיף רמזוני זעום:
"שמלתך קצרה מלהושיע":
שמלתה קצרה [הטיה] ל"ידך קצרה מלהושיע", אלא שפה, לצער הנמען-השמלה אכן קצרה.. מלהושיע. [או שמא שמלתך קצרה מלהופיע?]
אם הבחנת, כותב השורות שרוי במין עצב-חרדוני-קנאי, וכשהוא מדבר, הוא מדבר בקצרה, ובאנחה. [לכן הפיסוק הרב וקוצר-הדיבור] ועל כן: אנא אנה, [פסיק, רווח גדול, אפשר אף אנחה, ואז חוזר בשנית על תחינתו] אנא.
עניין החריזה מסתיים במפיק [נקודתי] חסר ותו לא.
המון תודות,
פאתוס.
[ליצירה]
כמדומני שפרידריך ניטשה הוא שאמר שכדי לקונן ולבכות חורבן, צריך להבין במעלות שהיו בו, שהרי המבכה על חורבן בלבד, אין זו קינה כי אם מרמור על שהיה ואיננו.
מחובתנו לזכור, גם את התקופות היפות.
תודה לך על יציר זה,
פאתוס.
[ליצירה]
אולי כי השיר עצמו מבולבל..
הייתי משפצר אותו.. אלולא היה בן 3 שנים, בתקופה דאז - כך הרגשתי.
רק אוסיף כי זו מערכת יחסים אמביולנטית ולא כ"כ מועילה. לא כיום בכ"א.. בניינטיז היא הייתה שגעון!
[ליצירה]
מנסה אך לאה לתת אומדן יציב לקצרנות מילותיך,
תר אחר האלגוריה הסמויה.
כרגע, אני עצמי בשלבי ההתרה הסבוכים.
הכל אותנטי ופשוט... מדי.
ארנינה לסיבור תועלתי.
מחפש,
פאתוס.