[ליצירה]
בא לי בזמן (=
בס"ד
קטע ארוך ועיניים עייפות, בדרך כלל לא זוג משמיים. בכל זאת החלטתי לקרוא ("אחרון".. הבטחתי), כנראה מההתערבות של שמיים...
מרגישה את אותן התחושות הרבה בתקופה האחרונה. משעשע אותי לחשוב שאין בדידות בתחושת הבדידות - קורה לרבים לעיתים רבות.
אבל אם זה מה שגרם לך לכתוב קטע מקסים כל כך... (= כנראה הטוב נעלם מעינינו אך קיים. ושוב, בכל דבר.
תודה רבה! אור וטוב (=
[ליצירה]
איך זה שאין כאן תגובה?!
בס"ד
מקסים. מקסים. מקסים.
וצריך להיזהר, הפעם לבחור נכון,
כדי שלא נתחיל לקרוא מההתחלה...
בעזרת השם. וב"הצלחה (;
תודה. נגע בי בנקודה פנימית,
ועדיין מתנגן בי.
[ליצירה]
אלפבה...
א. תודה על התגובה! עושה טוב לדעת שיש מי שקורא את מה שנכתב, ונהנה מזה (=
ב. בנוגע לשאלתך... טוב, אהבתי את הקוסם מארץ עוץ כשהייתי קטנה יותר, זה אמנם נכון - אך לא זו הסיבה בשלה בחרתי לכנות כך את עצמי. אני מניחה שזו ההזדהות עם דורותי, החיפוש התמידי אחרי הדרך הביתה...
לפעמים, דורותי זו פשוט אני.
[ליצירה]
וואו
בס"ד
ציפיתי לכל סוף אחר - מלבד הסוף הזה.
במהלך הקריאה, עברו בראשי אינספור אפשרויות אפשריות לסוף... אינספור!
אבל שום סוף שהעליתי אני לא דמה לסוף הזה..
לבום הזה...
ואולי, אולי דווקא הבום הזה, יעניק קצת יותר כוונה לתפילה הבאה שלי.
אני מניחה שכך יהיה...
ומודה לך על כך!
אין מילים....
[ליצירה]
אקומה נא...
בס"ד
קראתי. הוקסמתי.
הזדהיתי?...
יותר מזה. הרבה יותר מזה.
לפעמים אני חושבת, שהקול הצועק מתוך המילים שלך, הוא אותו קול הצועק מתוך תוכי עצמי.
את המחשבות המתרוצצות בראשי סביב סביב, הצלחת להפוך למילים, מילים השוזרות חוטי זהב דקים היישר בתוך ליבי...
מדהים.
[ליצירה]
יכולתי להרגיש אותה...
בס"ד
את האש, ממש ממש.
קטע נפלא.
"בלבבי משכן אבנה" הוא שיר שתמיד בער בעצמותיי, ואתה גרמת לי לחשיבה מחודשת..
עד מתי תהא האש בוערת רק בלבבי?
ואולי פן אחר לכך, כי הרי המזבח היה במקדש,
אבל את המור הריח כל העם שבירושלים...
לו יהי גם בימינו. תיכף ממש.
תודה (=
תגובות