[ליצירה]
אהבתי מאוד את השיר. נושא הגשם מאוד קרוב ללבי.
באשר למקצב, שתי שורות לא משתלבות לי, והייתי משנה אותן: "ואותי מתרדמת הקיץ מעירים:
שלוות נפש אותי מציפה". הייתי משנה ל:
" מעירים אותי מתרדמת הקיץ:
מציפה אותי שלוות נפש ".
לרוב מתאים למקצב המבנה הפשוט של המשפט:
נושא, נשוא, מושא ישר, מושא עקיף. בשאר השורות של השיר זה אכן כך, ושתי השורות הנ"ל מקלקלות את המקצב.
quetiapine dosage for sleep asser.nl quetiapine overdose amount
[ליצירה]
יפה להפליא.
מתאר בצורה פיוטית תחושות של ניכור, שכל כך מוכרות לי בכרך גדול כמו תל-אביב, שרוחשת בתי קפה ופעילות תרבותית., אבל גם הרבה בדידות (ראה שיר שכתבתי שנקרא "ערב ירד על העיר" ). המשך יצירה פוריה ואמשיך לקרוא את יצירותיך (-:)
[ליצירה]
אני קורא את שירך שוב ושוב, ואמשיך לקרוא אותו גם בימים הבאים. כמה כאב ועגמת נפש אפשר למהול בדברי שירה של חמש דקות שנמשכות לנצח. השיר הזה עולה על גדותיו. כמו חלב שגלש ודפנות הסיר נחרכו,וברגע מסוים צריך פשוט לכבות את האש. *****
[ליצירה]
שיר כתוב יפה, ומה שאומר עתה אינו בקורת על השיר או הטפת מוסר. הדברים מתייחסים למסר של השיר. הסתכלי סביבך, הרבי לקרוא את השירים באתר ותווכחי לדעת שאינך לבד.... אבל.... אם תמצאי דרך מקורית משלך לגבור, על מה שאת חווה, התגברותך תצליח יותר. אין מתכון. לכל אחד דרך משלו שרק הוא יסלול אותה. דרך צלחה יורם
[ליצירה]
מחשבה שניה
אהבתי את שני שירייך: "חסרת שליטה" ו-"ציפור לבנה" שלטעמי, השילוב ביניהם מהווה בסיס לחכמת חיים.
לאחר שקראתי את השיר "חסרת שליטה" קראתי את "ציפור לבנה". בשיר הזה בעצם הבעת את הדרך שלך איך לגבור על גישוש באפלת חוסר השליטה. בדיוק לכך התכווננתי בתגובתי הקודמת. לכן נראה לי שסדר הדברים הנכון הוא אכן: תחילה לקרוא את "חסרת שליטה" אחר-כך את "ציפור לבנה" ורק אז להגיב. יורם
[ליצירה]
שלום שי,
בקריאה נוספת (אחרי התיקונים) הבנתי את משמעותו העמוקה של השיר. אינני זוכר מה תיקנת, אבל עבורי השיר הזה הוא שיר הגות. מצאתי בו הרבה מהדברים שאני מהרהר בהם ואתה ביטאת אותם בצורה נבונה. יישר כוח! בהזדמנות נדבר על זה יורם
[ליצירה]
התרגום מצוין ומדויק. השיר נפלא. כל הכבוד על בחירת השיר ועל היוזמה לתרגמו.רק שינוי קטן הייתי מכניס כדי שיהיה מתאים לשקל בגרסתו העברית: במקום:
"אותו עצבה, האירה את עיניו, פרחים נתנה לו
לאהוב ומשעולים לשוח בָּם,"
הייתי כותב כך:
"אותו עצבה, האירה את עיניו,
פרחים נתנה לו לאהוב
ומשעולים לשוח בָּם,"
יורם