[ליצירה]
פואטיקה במיטבה
אהבתי מאד את השיר, אהבתי את השם נועם, אהבתי שלא כמו שירי ערש בראשית הציונות היתה בהם פטריוטיות מוגזמת כמו: "למה זה יחרוש בלילה ואותי לא יישן.......אין חריש עמוק בלי נשק" או: "אחד היה טרף שני מת בחרב וזה שנותר את שמך לא זכר". אלה אינם שירי ערש. השיר שלך מזכיר קצת את: "עיפה בובה זהבה" אבל הרבה פואטי ממנו והרבה יותר עמוק. אם מישהו ילחין אותו נועם ודאי תשמח שישירו לה אותו ואולי גם לא תפחד מהחושך.
תן לנו עוד..... בהצלחה יורם
[ליצירה]
השיר נשמע כתפילה של רצון ונכונות לנתינה כנה בעולם סובל המשווע לנתינה. לפיכך לא ברורה לי למי מופנית השלה בסוף: "התקבל?"
מלבד זאת הערה לשונית לגבי הניקוד:
ה -ת ינוקד בשוא ולא בסגול (יש קצת בעיה עם השוא הזה ולא כדאי להרחיב על זה את הדיבור כאן)
[ליצירה]
אני פוחד שתגובה במילים פשוטות תקלקל, אבל שיר כזה לא יכול להישאר ללא תגובה. אז אומר את זה בכמה מילים פשוטות:
חם, עדין, מאוד אישי ומאוד מרגש .
(אגב, לפעמים אנשים במשתה גבירים, מרגישים מאוד בודדים)
[ליצירה]
דנה,
אני מקבל בהחלט את תובנה שלך ל-"שלמות ויציבות בחיים". הדברים שכתבתי אינם סותרים תובנה זאת, וגם לא התכוונתי דוקא לנדידה גיאוגרפית - הבאתי אותה כמשל. מה שרציתי להדגיש הוא שהחיפוש לשלמות ויציבות בהחלט לא מסתדרת לי עם הנדידה של קין, שנענש ולכן נע ונד. קין לא חיפש שלמות ויציבות, הוא שילם על מעשהו בנדידה ללא כיוון ומטרה, נדידה לשם נדידה. ולכן חיפוש עצמי איננו נדידה הדומה לנדידתו של קין. בכל מקרה, אני מזדהה עם הנאמר בשיר אם נסיר ממנו את "אות קין". אני מקוה שעכשיו כוונתי מובהרת יותר. בא בימים
[ליצירה]
נראה לי שהשיר הזה מתאים להיות מעין אפילוג של אוסף שיריך האחרונים: התכנסות פנימית לאחר התרוצצות של מחשבות, רעיונות, רגשות וחוויות. מן הרגשה שכדאי לפעמים לארוז את הכול וללכת הביתה לנוח ולאסוף כוחות לקראת המסע הבא שיהיה גדול ומרתק מן הקודם. "הפסקה יוצרת".
האם אני צודק? אם כן, מוצא-חן בעיניי הרעיון ודרך שהבעת אותו :)
[ליצירה]
השיר כשיר הוא יפה מאוד. התוכן קצת איכזב אותי.
ה-"משהו" של הסוף איננו ה-"משהו" של ההתחלה.
ה-"משהו" בהתחלה הוא "משהו" מיוחד, "משהו" שאין לאחרות "משהו" שכדאי בשבילו לאהוב אותה.
ה-"משהו" בסוף הוא רק "משהו" ולא יותר.
תגובות