יורם תומר
-
גימלאי, בוגר מתמטיקה ומדעי המחשב
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תענוג לקרוא משהו כל-כך אופטימי. איך במשפט אחד ניתן להביע חכמת חיים שלמה. אשמח לקרוא עוד. (אגב, זה כ"כ יפה, אז למה את "פלונית" ?) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה, מתנגן, כמו ברחבת הריקודים [ליצירה]
- [ליצירה] אינני יודע מה היתה אומרת אמך אילו קראה את השיר הזה, אבל אני בטוח שהיית זוכה לחיבוק גדול, כזה כמו שאימא יודעת לחבק. [ליצירה]
- [ליצירה] שי חביבי, כמעט קלעת בול. רק תהפוך את הספרות [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרף למחמיאים. כל המוסיף גורע. [ליצירה]
- [ליצירה] כנפי שחר, תודה על התגובה, אבל כנראה שאני צריך להיות יותר ברור בהסבר. אלה שני שירים נפרדים שאין קשר ביניהם חוץ בזה שהם עלו בראשי , יורם , שכתב אותם , בשני אוירות לגמרי שונות זו מזו ושניהם באו אחרי שבקרתי בכרם. הראשון הוא שיר של שיכרות מהנוף, הטבע, השמש השוקעת, היבול - בכרם - שהוא מקור היין, אבל הוא עצמו, באשר הוא גורם לשיכרות בלי לשתות יין - אני מועד, אני הוזה מדורות. זהו שיר הלל לגפן ולפרי הגפן. השיר השני הוא מטאפורה (ממזרית משהו) שבאה לי כאסוציאציה בעודי מהלך בכרם. כיצד בכול התפארת הזו של מעשה המחשבת ישנו איזה עשב שוטה - גידול פרא - שדומה לגפן, שרוע על הארץ, פרי אין לו, אבל משמש מסתור לליסטים ששודד את הכרם באישון לילה. זהו משל. הנמשל מוכר לכולנו. [ליצירה]
- [ליצירה] לכבוד הוא לי שהשיר הזה צובר תאוצה. כנראה שיש משהו ממנו הנמצא בתוך כל אחד מאיתנו. [ליצירה]
- [ליצירה] לאלמונית שלום, השיר מצטיין בכך שהוא שיר שצריך לקרוא אותו שוב ושוב וכל פעם למצוא דברים חדשים לחשוב עליהם. באשר לתוכנו, אם הבנתי אותו כראוי, אני בדעה שללכת בקוים עושה אותנו "צרי אופק". פעם כתבתי על חבר שלי, שהיה חקלאי שיר שהתחיל במילים: "האיש שהלך בשדות אך מעולם הלך בתלם......." בשביל להגיע לתחנה שלך, שנמצאת באופק, צריך לחרוג מקו החוף ולשוט במרחב. כיוון שגילי מופלג אני יודע שאפשר להחליט לצאת למרחב גם כשיש סערה (בעיקר בתוכך פנימה) ורצוי גם בגשם שוטף ומטריה שבורה. תני לגשם לשטוף את דמעותיך במקום לבכות יחד איתו. קו החוף הוא תלם ישר, כמו גם הכביש שיש לו סוף. אני מושיט לך יד כדי לגרור אותך החוצה מהקווים הצרים וזה יעשה אותך אמיתית. ולסיום, תמשיכי לכתוב, כמו שאומרים "יש לך את זה" [ליצירה]
- [ליצירה] כרגיל, קצר, רהוט ונוגע . יפה מאד :) [ליצירה]
- [ליצירה] השיר הוא יוצא מן הכלל ונוגע ברגשות הכי עמוקים של אהבה לילדינו ודאגה לשלומם. הוא שיר תפילה של כל האמהות. גם האמהות שלנו שרו לנו אותו. לכן כדאי להמשיך אותו: "תן לנו את התבונה ללמד את ילדינו להבטיח לילדיהם את ההבטחות שהבטחנו להם, וגם לקיימן." הבי לנו עוד מפרי עטך יורם [ליצירה]
תגובות