[ליצירה]
בת קול יקרה,
אחד הדברים היפים בשירה הוא: שהיוצר כותב את הדברים מתוך הדימויים שלו, והקוראים יכולים להתבונן על היצירה, כל אחד לפי מגוון האסוציאציות שלו, ולראות ביצירה דברים שהיוצר עצמו לא התכוון אליהם ולא חשב עליהם. התגובה שלי, הגם שהיא נשמעת כביקורת, איננה ביקורת על עצם היצירה. את כתבת מה שאת מרגישה. אני הצגתי זווית ראיה שונה על הנושא הזה, ועצם העובדה שהשיר הזה הביא אותי להתבונן על הדברים, בדרכי שלי נובע מהשראתך, ובכך היצירה השיגה את שלה, ועל כך תבורכי. סגנון הכתיבה שלך הוא זורם ורהוט ומאד מוצא חן בעיניי. על שירך *** אגיב בהמשך.
[ליצירה]
השיר הוא יוצא מן הכלל ונוגע ברגשות הכי עמוקים של אהבה לילדינו ודאגה לשלומם. הוא שיר תפילה של כל האמהות. גם האמהות שלנו שרו לנו אותו. לכן כדאי להמשיך אותו:
"תן לנו את התבונה
ללמד את ילדינו
להבטיח לילדיהם
את ההבטחות
שהבטחנו להם,
וגם לקיימן."
הבי לנו עוד מפרי עטך יורם
[ליצירה]
השיר כשיר הוא נפלא, ומי שמנסה "ללוש" אותו מקבל עיסה דביקה. שירים אין טעם ללוש. צריך לקרוא, להנות ולהזדהות או לא להזדהות. השימוש בשמש כמטאפורה מוכר, ותמיד יש בו משהו חדש.
באשר לי
קבלת את ברכתי
[ליצירה]
לכל נמגיבים לשיר "זה כל מה שנחוץ" תודה.
שירים לא צריך להסביר. אבל מה שעלה בראשי כשכתבתי אותו, הוא: שכאשר ישנה אהבה, אז לא צריך הרבה בשביל לכתוב עליה. מספיק: "דמעה על הלחי (כדיו) נוצה אחת (כעט) ועלה שלכת (כנייר) בשביל לכתוב אותה כשיר. (אגב: את כל השיר הזה ניתן לכתוב באמצעים הצנועים שציינתי).
תודה לכולם, ומעודד אותי לקבל תגובה על שיר שכתבתי מזמן. יורם
תגובות