[ליצירה]
פוצקית ,
אני חשבתי קצת אחרת:
מה דעתך למשל על: "אור בקצה המנהרה" או אולי:
"מגדלור בקצה המנהרה", זה הדימוי שעלה לי בראש מהתמונה הזו.
בכל מקרה אהבתי אותה.
תודה ליוצר/ת
[ליצירה]
אינני אוהב השמצות....
תמי, מנסיוני: אין צורך לשלוח את המכתב. תקראי אותו לעצמך שוב, תזכרי מה רצית לומר לו, ואחר-כך בשיחה פנים אל פנים (עם "חיבוק" חזק), תדברי על ליבו ותתני לו להרגיש, שאוהבים אותו.
כפי שכתבת: "אני מתחננת! קח ממני את הכוחות שאתה צריך!" זה ביטוי לאהבה ולחיזוק.
[ליצירה]
לאלמונית שלום,
השיר מצטיין בכך שהוא שיר שצריך לקרוא אותו שוב ושוב וכל פעם למצוא דברים חדשים לחשוב עליהם.
באשר לתוכנו, אם הבנתי אותו כראוי, אני בדעה שללכת בקוים עושה אותנו "צרי אופק".
פעם כתבתי על חבר שלי, שהיה חקלאי שיר שהתחיל במילים:
"האיש שהלך בשדות
אך מעולם הלך בתלם......."
בשביל להגיע לתחנה שלך, שנמצאת באופק, צריך לחרוג מקו החוף ולשוט במרחב.
כיוון שגילי מופלג אני יודע שאפשר להחליט לצאת למרחב גם כשיש סערה (בעיקר בתוכך פנימה) ורצוי גם בגשם שוטף ומטריה שבורה. תני לגשם לשטוף את דמעותיך במקום לבכות יחד איתו.
קו החוף הוא תלם ישר, כמו גם הכביש שיש לו סוף.
אני מושיט לך יד כדי לגרור אותך החוצה מהקווים הצרים וזה יעשה אותך אמיתית.
ולסיום, תמשיכי לכתוב, כמו שאומרים "יש לך את זה"
[ליצירה]
השיר הוא יוצא מן הכלל ונוגע ברגשות הכי עמוקים של אהבה לילדינו ודאגה לשלומם. הוא שיר תפילה של כל האמהות. גם האמהות שלנו שרו לנו אותו. לכן כדאי להמשיך אותו:
"תן לנו את התבונה
ללמד את ילדינו
להבטיח לילדיהם
את ההבטחות
שהבטחנו להם,
וגם לקיימן."
הבי לנו עוד מפרי עטך יורם
[ליצירה]
לרגע שכחתי שאני באתר של חובבים כמוני וחשבתי שאני קורא בספר שירים של משורר ידוע. אני חושב שאדפיס אותו ואתלה אותו מעל מיטתי. מה שחסר לי, ז'שמך שאוכל לכתוב למטה כיוצר השיר.
נפלא , מקסים, אין לי מילים, אשמח לקרוא עוד
תגובות