[ליצירה]
שיר נפלא גם במסר וגם באופן הכתיבה. (יהיו כאלה באתר שיגידו אולי שאתה מיושן בסיגנון, אז אל תשמע. תמשיך כך, ותזכור את המחמאה שלי).
בקשר לניקוד, מעט אנשים בימינו יודעים לנקד. עכשיו אני יודע שיש לפחות שניים.....
[ליצירה]
לבית הקברות הולכים אנשים חיים.
המתים כבר לא שם.
התאבדות היא נושא פתלוגי. רד מזה. כתוב על החיים. זה כשלעצמו יוריד את נושא ההתאבדות מהפרק. רוצה לדבר על כך ? כתוב לי הודעה אישית.
[ליצירה]
איה יקירה,
א. זה איננו שיר, זהו משל, אבל כיוון שאין בהגדרות של: "מתוך" את ההגדרה "משל" בחרתי לקרוא לזה "אגדה".
ב. יש כאן מסר מוסרי (ואולי פוליטי): אנשים שחיים בעשירון (שין ימנית) העליון, אינם יודעים את הגבול בין שחיתות ומילוי תפקידם כנבחרי ציבור - בין טוב לרע, וחיים בגן עדן (אדם וחוה גורשו מגן-העדן מרגע שידעו להבדיל בין טוב ורע - בין גן עדן של מושחתים וחיים מוסריים צנועים). אלה שאינם יודעים את הגבול, חיים בוילה בגן-עדן, ועובדים זרים (לא חוקיים) משרתים אותם.
ג. טעם פרי עץ החיים-האמיתיים הוא מר.
ד. כאשר אדם באחרית ימיו פוגש את המציאות (שיכולה להיות תוצאה של: "יש דין ויש דיין, במובן המוסרי, או חו"ח בריאותי, הוא יודע את ההבדל בין טוב ורע וחדל לחיות בגן עדן, כי המציאות אינה גן עדן, וטוב-ורע הם תובנה אנושית.
לסיכום: בורא עולם קבע שאדם וחווה יתמודדו עם המציאות שאיננה גן-עדן ברגע שהם ניחנו באמות מידה מוסריות "דעת טוב ורע".
השתמשתי בסיפור גן-העדן להיבט אקטואלי. לטעמי זהו המסר העיקרי שמשתמע מה-"חטא הקדמון".
אשמח אם תקראי את המשל שוב ותאמרי לי את דעתך אחרי ההסבר.
יורם
[ליצירה]
השיר הוא יוצא מן הכלל ונוגע ברגשות הכי עמוקים של אהבה לילדינו ודאגה לשלומם. הוא שיר תפילה של כל האמהות. גם האמהות שלנו שרו לנו אותו. לכן כדאי להמשיך אותו:
"תן לנו את התבונה
ללמד את ילדינו
להבטיח לילדיהם
את ההבטחות
שהבטחנו להם,
וגם לקיימן."
הבי לנו עוד מפרי עטך יורם
תגובות