מוצא שקול כמבוא.
ברכה על הרעה כעל הטובה.
יאר ה' פניו אליך כחושך מתחת הטלית.
עלייה לתורה כירידה לפני התיבה.
על הר בפארן שבעים זקנים;
מעלים בקודש ולא מורידים.
[ליצירה]
הוא סולח לה את בדידותו
והיא מוחלת לו את כאביה
אפור ורוד וכסף בעיניו ובעיניה
...
היא חולמת את חלומותיו
והוא פוחד בחושך את פחדיה
הכל תלוי בעצב בעיניו ובעיניה
איש ואשה
ואיש לנפשו
ואשה לנפשה
דואג ויושבת
בונה ואוהבת...
[איש ואשה, נתן כהן]
[ליצירה]
משוררים
הם אנשים קטנים מאד.
הדרך שלהם תמיד נגמרת כאן
והיחילות שלהם תמיד קיימת
[כל המשוררים מחכים למשהו].
משוררים תמיד בוכים כשקל,
וככל שקשה, השירים שלהם נהיים יותר קטנים.
הם מצטנפים בתוך עצמם
ומחכים שזה יקרה.
משוררים
הם אנשים
מאד
קטנים.
[ליצירה]
אוי,
איזו שנאה לבמה חדשה.
איזו שנאה.
תתבייש לך.
נכון, בבמה חדשה יש גם הרבה הרבה בוסר,
אבל לא רק שם.
כן, אפילו פה יש.
ובכל זאת אני אוהב את המקום הזה, וההוא, ואת האנשים שכותבים פה ושם.
ולא תאמין, אבל גם אנשים אחרים קוראים שירה.
תגובות