מלחמה.

דבר נורא כשלעצמו.

ועוד יותר כאשר נהרגים רבים,

מוטלים כפגרים בשדות האש והדם.

אפר גופות האדם,

כדשן לשדות.

בושה לעמים,

למי שחולל זאת.

והכל בעקבות מה?

עמנו הוא הבזוי,

וזוהי מלחמת חורמה.

לכרות,

להרוס,

לא להשאיר אף זכר מן העם.

חורבן.

והכל שחור,

כמו אפר הגופות.

אך אנו קמנו מתוך האפר,

כמסרבים להתייאש.

ויחד הנפנו את הדגל,

הדגל שלנו,

עד ראש התורן.

וצפינו בחיילים צועדים,

החיילים שלנו.

אנו קמנו משחור האפר,

והגענו אל לובן הדגל.

(ליום השואה, ניסן תשס"ה)