[ליצירה]
יש לך שכונה מעניינת, המורכבת מספריות מחמצנות וממתנחלות מקדומים שסיימו תואר ראשון יחד עם סטודנטית לרפואה.
אני חייב לציין שמישהו צריך לעשות בשכונה שלך דוקטורט בסוציולוגיה, או עלייך דוקטורט בפסיכולוגיה.
המשיכי כך!
[ליצירה]
[ליצירה]
:)
חייכתיני.
ולהעמדת דברים על דיוקם: אוּרי בשורוק מת, אבל אוֹרי החולם- עדיין חי, ובועט באיזה לב.
[ליצירה]
[ליצירה]
איזה חביב! :-)
לא הבנתי אם יש פואנטה בסוף...
אם יש - לא הבנתי, אנא, הסבירי.
אם אין? מעולה! יצירה מעלת חיוך חביבה למדי!
לקחת רעיון די מוכר (למעשה, חברים שלי היינו מנסים לנחש שמות עוד בהסעה מבית הספר - היינו צועקים מבעד לחלון לכל מיני אנשים ומנסים לראות כמה יוסי באמת יש בעולם) אבל פירטת אותו בדרך שעשתה לו רק טוב.
[ליצירה]
וווווווווווווואווווווווווווווווווווווווווווווו.
מה אני עוד יכול לומר.
זה פשוט....
וואו.
מהמם.
אני חושש שאאלץ לשמור לי על זה בנפרד.
תודה לך שכתבת את זה.
[ליצירה]
אוי, זה ממש עצוב
ואת ממש לא ריקה. גם אם את מרגישה כך. כלומר, התוכן נמצא בך, באשר את, ואין צורך למלא במשהו מבחוץ... כל מה שמגיע מבחוץ הוא זמני, רגעי וחולף.
התעצבתי מאד לקרוא, שאפילו יוצרת מלאה שכמוך, נקלעת לאחיזת העיניים הזו שהיא ריקה. את לא, ואל תיכנעי להרגשה הזו. ואולי תקראי את מה שיהודית בת עמי כתבה לי, על היצירה שלי חסרון. זה נראה לי מאד קשור...
שתהיה שבת שלום.
[ליצירה]
כתבת את זה מעולה, ציפור.
וכן, היה טעם לפרסם, למרות שהוא מכתב אישי שכתבת למישהי ספציפית, לכולנו האנשים הספציפים אליהם אנו כותבים ו\או מתכוונים כשאנו כותבים את הקטעים שלנו. אין בכך חיסרון, להפך- לעיתים זה מה שהופך את הכתיבה לאמינה ומשכנעת יותר- כמו שהיא נקראת מהמכתב שלך...
[ליצירה]
[ליצירה]
וטוב שהעזת.
אם כל אחד מאיתנו היה שומר את השירה בליבו-
הלב שלו...
לא, הוא לא היה מלא מלא באור,
אפילו שאולי נראה שכך היה אמור להיות,
והוא לא היה גדל...
האור היה נשאר שלהבת אש קטנה, מזערית,
על סף גוויעה, בלבו של האדם...
שלהבת השייכת לאנשים שחוששים לפעמים שהם קטנים כדי לבטא את השירה שבליבם,
והם לא יודעים עד כמה הם לא...עד כמה הם אוצרים בתוכם את האור מלגדול.
ולעיתים- רק כשפותחים לה את הדלת, יכולה הלהבה להתפרץ.
אז זהו, השורות לעיל היו מיועדות להם.
ולך סו- נפלא.