אני מרגישה,
שחיי כאן-
הם חיים מטורפים.
כל יום קורה משהו חדש.
חדש,
ולאו דווקא טוב.
הרוג שם,
פינוי שעוד רגע ויתממש,
הצהרות שקריות,
ואלימות ברחובות,
ובין כולם.
חיים מטורפים.
כל היום צמודים לרדיו,
וחדשות בשבילינו,
הן כמו אוויר לנשימה.
ואם אוזנינו קולטת,
דבר מה קצת "מסריח"-
אנו פונים להאשים את כולם.
הממשלה מושחתת,
השכן שקרן,
החבר צבוע,
ורק אני צדיק.
אז אולי,
את מרוץ חיינו המטורפים-
נעצור לרגע,
נפסיק עם האלימות,
ועם ההאשמות.
ונטה את אוזננו-
לשמוע את דברי השני.
ואולי בסוף יתברר-
שרק חוט אחד חסר?

(י"ג תמוז תשס"ה)