היא עומדת על יד החלון
דבוקה אל השמשה.
השלג בחוץ יורד כנוצות-
רכות,לבנות.
לפתע,גשם,רוח,סערה.
כך פתאום ללא כל הזהרה.
כל השלג נמס.
כמו-
כמו אביה שחיבק,
כמו אביה שאהב.
פתאום המחלה-
כמו הגשם.
ואז,אז הוא מת,הלך-
כמו השלג הנמס.
רוח נעלמת
כמו הפתיתים.
אין לה אב
כמו שאין שלג.
הכל נעלם-הכל הולך.
(שבט תשס"ה)
תגובות