היא עומדת מולו.
מישירה מבט לעיניו.
ולאט לאט נושרות המסכות, הקליפות.
כמו נעליים כך נופלות מסכות הרמאות והשקרים.
הגרביים הן הכעס והעצבנות.
את מסכת הצביעות מורידה כמו משקפיה
וכך ללא מילה,ללא הגה, נופלות, נושרות המסכות.
לבסוף היא עומדת מולו
רק היא-בלי תפאורה.
רק היא-טובת לב.
ילדה מתחשבת.
רק היא ללא מסגרת,
רק מה שניתן לה בבריאתה.

כל אחד יכול את מסכותיו להוריד,
אם רק בעיניים יסתכל.
אם רק בכנות ינהג.
כל אחד ללא מסכותיו יהיה.
כל אחד כמו ברגע בריאתו.
לפני הקליפה-המסכה הראשונה.

(אדר א' תשס"ה)