[ליצירה]
אני חובב אגוזים באופן כללי (הממ... קשיו...), והשיר העלה בי את התמיהה: האם את יודעת שאסור לאכול אגוזים בראש השנה כי אגוז = חטא בגימטריא?
מעניין אם זה ישפוך אור או רק ירוקן חושך...
המשך חג נעים ושמח.
[ליצירה]
יפה ונעים לקריאה
זה לא ציון, זאת חוות דעתי:) אם בנוסף לתמונות היפות את כותבת, זה יפה מאוד, אם את כותבת פרוזה, זה מצויין :) אנחנו בונים עכשיו נבחרת אולימפית של כותבי פרוזה, תתקבלי בשמחה:)
[ליצירה]
הצלחת בכשרון לצרור מלים, לתחושת הכאב
כי העפר כיסה.
[ליצירה]
[ליצירה]
חן עגום (ומובן...)
כמעט תמיד יש את הבעיה. הפער בין הבנתם של הגורמים החיצוניים לבין הביטוי הפנימי שמתעטף לעתים במסכת מילים צפופה מדי.
הואיל והמילה כמעט באה למעט (כמעט תמיד), הרי שבשירך
המילים מכסות כמו הינומה- רק נותנות צבע אחר, קצת חיוור.
מה שלי היה סתום היה הנושא/המושא לשיר (חוץ ממך כמובן...), אבל אולי זה מה שמוסיף לחן העגום של השיר.
[ליצירה]
מכאן חייבים רק לטפס למעלה, אין מקום לפיספוסים!
כלנית-
בשיר שלך את שולחת ביקורת חריפה על התנהלות הציבור הדתי לאומי. יש בו אמת מרה וכואבת אך הסף שלו נחרץ מדי, עוד לא הגענו אליו ונראה כאילו את מבקשת אותו. לצד השפל הגדול שכיוון להשאירנו ערומים התגלו תעצומות מחודדות ומיוחדות. ועכשיו, תוך העשיה שלא נגמרה אנו חייבים לחשוב כיצד אנו ממשיכים הלאה ולא נסוגים אחור.
בהצלחה לכולנו!
[ליצירה]
זה מזכיר לי...
אגדת השמש והירח/אהוד מנור
הם סובבים אותה
שבעת כוכבי הלכת
אך היא בוערת אל
חיורון פניו.
והוא רחוק כל כך
בשמי כדור הארץ
אבל נכסף אליה
לאש זהב.
צל הירח
אל פני השמש נמשך
תמיד בין יום ובין לילה
נוגעים שם למעלה
וזה לא די לו לא די לה
רק לרגע והלאה.
וכך כל יום שנים אין ספור
הוא מת באורה
היא באורו
שקיעה זריחה ורודה
אהבה אבודה.
לא פעם ביאושם
הם מחשיכים לרגע
ליקוי ירח
וליקוי חמה
אך במרדף הזה
הם מאירי שמים
שבויים במסלולם
בלי נחמה.
[ליצירה]
תמונה שווה 1000 מילים (שירה?)
זה יותר תמונה מאשר שירה, אלא אם כן טיפות מים הן מילים וזאת היא תמונה אילמת של פסקול זרימת המים.
ממליצה לתקן סיווג.
חוץ מזה , תמונה ממש יפה! אהבתי את ההשתלבות של העננים ביום סגריר עם המים שנופלים במפלי הניאגרה. כשקשה להבדיל בין שמים למים ורק פיסת תכלת מבהירה מי הוא מי.
[ליצירה]
היסודות רעדו מרוב שצחקתי כאן
מוצלח ומשעשע גם אם הסוף קצת מדדא.
רק רציתי להוסיף....
"שמח תשמח רעים, רעים אהובים, כשמחך חיי צירך כגננת נחמדת...."
אכן שימחת!
[ליצירה]
בחתונות יש את שמחת האדם הפרטי ויש את שמחת הכלל. אותה שמחת הכלל היא זו שזרה לי.
(חלילה לי שלא לקחת חלק בשמחת האדם הפרטי ולשמוח עימו בשמחתו, בעיקר כשמדובר באדם קרוב.)
באופן כללי זהו קטע בדוי שנכתב על סמך התרשמות מהחתונה האחרונה שהייתי בה.
מה שכן - תמיד בשמחה! : )