[ליצירה]
אני חובב אגוזים באופן כללי (הממ... קשיו...), והשיר העלה בי את התמיהה: האם את יודעת שאסור לאכול אגוזים בראש השנה כי אגוז = חטא בגימטריא?
מעניין אם זה ישפוך אור או רק ירוקן חושך...
המשך חג נעים ושמח.
[ליצירה]
יפה ונעים לקריאה
זה לא ציון, זאת חוות דעתי:) אם בנוסף לתמונות היפות את כותבת, זה יפה מאוד, אם את כותבת פרוזה, זה מצויין :) אנחנו בונים עכשיו נבחרת אולימפית של כותבי פרוזה, תתקבלי בשמחה:)
[ליצירה]
הצלחת בכשרון לצרור מלים, לתחושת הכאב
כי העפר כיסה.
[ליצירה]
[ליצירה]
חן עגום (ומובן...)
כמעט תמיד יש את הבעיה. הפער בין הבנתם של הגורמים החיצוניים לבין הביטוי הפנימי שמתעטף לעתים במסכת מילים צפופה מדי.
הואיל והמילה כמעט באה למעט (כמעט תמיד), הרי שבשירך
המילים מכסות כמו הינומה- רק נותנות צבע אחר, קצת חיוור.
מה שלי היה סתום היה הנושא/המושא לשיר (חוץ ממך כמובן...), אבל אולי זה מה שמוסיף לחן העגום של השיר.
[ליצירה]
זה הזכיר לי (וסלח לי על הציניות) קטע ממערכון של הגשש החיוור:
"תהיה גבר... תהיה סמרטוט.... תהיה גבר.... תשפיל את עצמך"
(גשש מפורש)
אין רע בבכי,
הוא כמו הגשם שיורד כשנשבר חמסין,
הוא מצחצח את הנשמה ואת הנשימה.
לפעמים כשכבר לא יכולים לשאת צריך לשפוך,
להתרוקן כדי לרחף בתום ההיטהרות.
אבל אני מזדהה איתך בהרגשה של החוסר רצון לבכות, כשאנחנו בוכים אנחנו נראים חלשים בעיני עצמנו, חלשים כי יש לנו רגשות, ולמי שיש רגשות יש יכולת לאהוב אך גם להיפגע, זוהי תופעת הלואי של הרגש.
[ליצירה]
כתבת סיפור חסידי מצמרר שחודר עמוק עמוק ומחורר את חדרי הלב. השילוב של הפיוט מחדד את הסיפור ומוסיף לזעזוע שהוא יוצר בקורא. גם השילוב בין עבר להווה בסיפור הוא ממש מוצלח.
שכוייח!
רק רציתי לשאול האם הסיפור מבוסס על סיפור אישי של משהו או שהוא נכתב בהשראה מעדויות שונות?
[ליצירה]
חביב,
היו לי פעם משקפי שמש שאח של חברה שלי מצא הביא לה והממנה הם התגלגלו אלי, הם שמשו אותי הייטב עד שהתיישבתי עליהם. (למעשה יש לי אוספ סיפורים מהחיים על אבידות ומציאות בתור מאבדת פטאלוגית, והמציאות הזאת עולה על כל דמיון)
וכמו תמיד - מה שצריך לקרות קורה בסופו של דבר,
משקפי שמש הולכות לאיבוד וגם אנשים מתים.
[ליצירה]
אתה גאון! לבטח איני הראשונה שמספרת לך את זה. זהו סיפור עצום ששואף לאינסוף חיובי. ממש נהנתי מהפילוסופיה המתמטית. אני נמנת על האנשים שאוהבים את האינסוף המשמעות שלו בעבורי היא שיש תמיד לאן לשאוף ולעולם לא יחסר להיכן להתפתח. נהנתי מכל רגע!