לא מדובר פה בגירסאות אלא אלו שתי השתקפויות שונות שבכל אחת משתקף דבר מה אחר. אני חייבת להתוודות שאני די מכורה להשתקפויות. יש משהו במים האלה שמשלימים עצמים אחרים וגורמים לדברים שלא קיימים להתרחש.
[ליצירה]
היי, זו המצלמה שגמני משתמשת בה! :-) (לפחות עד שאחסוך מספיק כדי לשדרג). אשר לתמונה- אהבתי יותר את הגירסה המקורית ("חיבוק"), היא יותר אמיתית,אותנטית.
[ליצירה]
לא מדובר פה בגירסאות אלא אלו שתי השתקפויות שונות שבכל אחת משתקף דבר מה אחר. אני חייבת להתוודות שאני די מכורה להשתקפויות. יש משהו במים האלה שמשלימים עצמים אחרים וגורמים לדברים שלא קיימים להתרחש.
[ליצירה]
[ליצירה]
זה טוב להתאמץ....
וחוצמיזה אומרים: "מה שבא בקלות הולך בקלות".
[ליצירה]
פססס...
ניתן להשתמש בשרותיך?
אני בדיוק תוהה מה לעשות עם הקופאיות האיטיות בסופר, שככל שהן רואות שיש יותר אנשים בתור אז הן עובדות יותר לאט. הדבר הכי מעצבן בכל העסק זה המבצעים, לאחר שעמדת שעה בטור ושמעת את כל הפרוט כבר יותר מדי פעמים עד שאתה יכול להחליף את הקופאית אתה מגיע לסוף החשבון והיא ממש נהנת לפרט בקול שיכול להוציא פילים משלוותם, את רוצה: 2 פסטות במחיר אחד, חסה רקובה בשקל, כרטיס כניסה לתערוכת הפקקים הבינלאומית בחצי מחיר...... ועד כל מני דברים בלתי נצרכים בעליל. זה סוג של שטף דיבור טרנסי שבלתי ניתן לעצור, אפילו מבטי העיניים של דיירי התור המתארך לא יפסיקו את המנגינה הזאת.
חוצמיזה.... זה הזוי וזה כתוב נהדר.
[ליצירה]
זה הזכיר לי (וסלח לי על הציניות) קטע ממערכון של הגשש החיוור:
"תהיה גבר... תהיה סמרטוט.... תהיה גבר.... תשפיל את עצמך"
(גשש מפורש)
אין רע בבכי,
הוא כמו הגשם שיורד כשנשבר חמסין,
הוא מצחצח את הנשמה ואת הנשימה.
לפעמים כשכבר לא יכולים לשאת צריך לשפוך,
להתרוקן כדי לרחף בתום ההיטהרות.
אבל אני מזדהה איתך בהרגשה של החוסר רצון לבכות, כשאנחנו בוכים אנחנו נראים חלשים בעיני עצמנו, חלשים כי יש לנו רגשות, ולמי שיש רגשות יש יכולת לאהוב אך גם להיפגע, זוהי תופעת הלואי של הרגש.
[ליצירה]
לי זה נראה יותר כמו ליבלוב ולא כמו שלכת.....
(תקני אותי אם אני טועה)
בלבלוב ובפריחה יש את אותם צבעים בגלל ה"קרטונואידים" המצויים בעלה שהם אלה שגורמים לצבע האדמדם בליבלוב ובשלכת. הם אלו שנוצרים ראשונים בעלה צעיר והם האחרונים להתפרק ממנו לפני שלכת.
אלו היו 60 שניות....
: )
[ליצירה]
מכאן חייבים רק לטפס למעלה, אין מקום לפיספוסים!
כלנית-
בשיר שלך את שולחת ביקורת חריפה על התנהלות הציבור הדתי לאומי. יש בו אמת מרה וכואבת אך הסף שלו נחרץ מדי, עוד לא הגענו אליו ונראה כאילו את מבקשת אותו. לצד השפל הגדול שכיוון להשאירנו ערומים התגלו תעצומות מחודדות ומיוחדות. ועכשיו, תוך העשיה שלא נגמרה אנו חייבים לחשוב כיצד אנו ממשיכים הלאה ולא נסוגים אחור.
בהצלחה לכולנו!
[ליצירה]
זה הזכיר לי
כתב אלתרמן:
היו פעם איש וצילו.
לילה אחד הצל עמד.
נטל נעלי האיש ומעילו,
נעל, לבש. עבר מצד אל צד,
הסיר גם את מגבעת אדוניו מן הקולב,
נסה להסיר גם ראשו מעליו,
לא הצליח. הסיר ממנו את פניו,
לבש גם אותן, לא התעצל.
בבוקר יצא החוצה עם מקל.
רץ אחריו האיש ברחוב,
צוח אל מכרעו: זה מעשה נורא!
זה צל! זה לץ! זה לא אני! אני אכתוב
לשלטונות! הוא לא יוכל לי! כך צוח מרה,
אבל קמעה קמעה הורגל, שקט. לסוף
נשכח ממנו המאורע.
[ליצירה]
שיר מעניין, הפתיחה שלו מעולה
"אדם יושב על מדרגה
ראשו בידו כבלולאה
הוא לא יחנוק את עצמו
עובדה. הוא יקום..."
לאחר פתיחה כזאת יש צפיה להתפתחות של עלילה כלשהי בשיר, אך המבט נשאר באותו הכיוון. עוד לא החלטתי אם זה עושה טוב או רע לשיר, מה שכן- השיר הזה הוא שונה אבל אחר (כלומר ייחודי)
ולסיכום - שיר טוב ובהצלחה בהתרוממות מהמדרגה ובכלל.
[ליצירה]
אמת כואבת
אייל
זהו שיר נוקב
הננעץ הישר
בדומה למסמר
בתודעת המוח והלב.
לדעתי אין צורך להדגיש את המילים "בארון הקבורה"
הם מספיק חריפות וזועקות בלי פרונט גדול ומודגש. ההפיך הוא, השימוש שלך בצורה חזותית זווקא גורעת מהחריפות שלהם.
[ליצירה]
תוהה ובוהה
עוד אדם אחד נותר
עוד שוחר טוב אחרון
עוד מאמין בודד הוא
עוד חולם את המחר.
עוד לא אחז בו היאוש
עוד לא כבתה בו התקווה
עוד מחייך כי הוא יודע
סוף העולם רק אשלייה.
"אם אתה מאמין שיכולים לקלקל -
תאמין שיכולים לתקן" (נראה לי שאמר זאת רבי נחמן מברסלב)
תגובות