לקראת כלה
חלמונית .....
-
ילדת שמש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה ממש! הפוזה לא בדיוק לטעמי... [ליצירה]
- [ליצירה] בדיוק המבט הזה- של התרגשות ופחד מעורבים, מעביר את התחושה המדויקת. מצוין לטעמי!! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד! אני דווקא ממש אהבתי את התנועה בידיים, כי היא מעבירה את התחושה של ההכנות האחרונות [נראה כאילו היא סוגרת את רוכסן השמלה, או השרשרת שלה]. נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] דוקא אני כן אהבתי את הזוית המיוחדת. קבל/י צל"ש. [ליצירה]
- [ליצירה] גדול! וכמו תמיד תלוי מאיזה צד מסתכלים ע כל דבר! נהנתי כל כך מהשנינות... :) [ליצירה]
- [ליצירה] כרובי, ומה עם אגוז-> "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו......שיגוז העצב מכיסינו"....? ואגב אני מעדיפה אגוז-מלך [ליצירה]
- [ליצירה] צחוקות! [ליצירה]
- [ליצירה] איזה כישרון! הולכת אותי שולל עד הסוף הנורא ולמרות זאת נהנתי מהיצירה שלך. איי, תמיד אני תוהה מה יותר כואב לגלות, ש- זה שאת אוהבת אהב אותך ומת או זה שאת אוהבת לא אוהב אותך. [ליצירה]
- [ליצירה] זה עדיין כואב לי כל הסיפור הזה. זה אחד הדברים שהכי מפחידים אותי ולכן זה פגע ישר בבלוטת הכאב שבי והפעיל אותה על טורבו. ליד בלוטת הכאב נמצאת בלוטת הכמיהה. וכל פעם שאחת מהשכנות פועלת באופן מוגבר היא גורמת באופן בלתי מודע לרטט אצל רעותה. כל כך הרבה שבחו פה ופיארו ולי נותר פשוט להצטרף אליהם. [ליצירה]
- [ליצירה] הקטע הזה ממש עשיר בדימויים אתה מצליח לצייר את התמונות במילים. אך חסר לי חוט שדרה שרוכס את כל השלל הזה לכדי סיפורת. ט"ו בשבט שמח חלמונית [ליצירה]
- [ליצירה] היסודות רעדו מרוב שצחקתי כאן מוצלח ומשעשע גם אם הסוף קצת מדדא. רק רציתי להוסיף.... "שמח תשמח רעים, רעים אהובים, כשמחך חיי צירך כגננת נחמדת...." אכן שימחת! [ליצירה]
- [ליצירה] תוהה ובוהה עוד אדם אחד נותר עוד שוחר טוב אחרון עוד מאמין בודד הוא עוד חולם את המחר. עוד לא אחז בו היאוש עוד לא כבתה בו התקווה עוד מחייך כי הוא יודע סוף העולם רק אשלייה. "אם אתה מאמין שיכולים לקלקל - תאמין שיכולים לתקן" (נראה לי שאמר זאת רבי נחמן מברסלב) [ליצירה]
- [ליצירה] מה דעתך על שיר-בדיחה? [ליצירה]
- [ליצירה] זה הזכיר לי כתב אלתרמן: היו פעם איש וצילו. לילה אחד הצל עמד. נטל נעלי האיש ומעילו, נעל, לבש. עבר מצד אל צד, הסיר גם את מגבעת אדוניו מן הקולב, נסה להסיר גם ראשו מעליו, לא הצליח. הסיר ממנו את פניו, לבש גם אותן, לא התעצל. בבוקר יצא החוצה עם מקל. רץ אחריו האיש ברחוב, צוח אל מכרעו: זה מעשה נורא! זה צל! זה לץ! זה לא אני! אני אכתוב לשלטונות! הוא לא יוכל לי! כך צוח מרה, אבל קמעה קמעה הורגל, שקט. לסוף נשכח ממנו המאורע. [ליצירה]
תגובות