חצב כובע בראשו
חלמונית .....
-
ילדת שמש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ברוכה הבאה לחזותיים. :) [ליצירה]
- [ליצירה] צילום מעולה לרגע נוצר בילבול אם הצמח הפוך או לא בעיניי זאת נקודת החוזק לבן על לבן [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי כצלם עיתונות לשעבר וחובב טבע עד עכשיו אין לי אלה להצדיע ולומר כל הכבוד, הטלה מטשטש את הרגע ומתמקד ביפי החצב. מושלם! [ליצירה]
- [ליצירה] אני רוצה לדעת איך עשית את זה? [ליצירה]
- [ליצירה] מצב חצב לשאלתך.... אני לא עשיתי את זה, אני רק קלטתי את זה בעין ותעדתי במצלמה. הכל טבעי, אני לא מאמינה בביום או בפוטו שופ. וחוצמזה.... תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] צחקתי כל כך. אני מכירה יותר מדי אנשים שהרעל עלה להם לראש.... [ליצירה]
- [ליצירה] בצילום מאונך הפריחה הולכת לאיבוד. אני אומרת זאת מנסיון כי ניסיתי וזה יצא פחות מוצלח. ואכן - באומנות כמו באומנות אין דבר כזה שאין דבר כזה. תודה : ) [ליצירה]
- [ליצירה] הי, מועדים לשמחה לכולם! תודה..... [ליצירה]
- [ליצירה] לעזזאל! השם האמיתי של המעין הזה הוא עין ליבנה. אז למען השם, בבקשה תפסיקו לבלבל לו את השם. [ליצירה]
- [ליצירה] חביב, היו לי פעם משקפי שמש שאח של חברה שלי מצא הביא לה והממנה הם התגלגלו אלי, הם שמשו אותי הייטב עד שהתיישבתי עליהם. (למעשה יש לי אוספ סיפורים מהחיים על אבידות ומציאות בתור מאבדת פטאלוגית, והמציאות הזאת עולה על כל דמיון) וכמו תמיד - מה שצריך לקרות קורה בסופו של דבר, משקפי שמש הולכות לאיבוד וגם אנשים מתים. [ליצירה]
- [ליצירה] קודם כל זהו שיר יפה בהתחלה כשקראתי על האש בלבך חשבתי על הסנה שאינו אוכל. אחר כך קראתי שוב וממש נהנתי איך שהשתמשת במים שבאים לאש, הם רוטחים, כמה גאוני. אבל למה דוקא ההתנכרות מראה אהבה? ההתנכרות, מה היא עושה? היא מכבה? בנוסף הייתי משייפת פה את וו החיבור ב- ואם, משנה את ה- הו ל- או, ואז זה יהיה מושלם. חלמונית [ליצירה]
- [ליצירה] כשקראתיך לראשונה לא הוצב בפתח תמרור "סכנה התמכרות למילים" [ליצירה]
- [ליצירה] אני אשתוק את אלף המילים שהתמונה הזאת שווה. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה כישרון! הולכת אותי שולל עד הסוף הנורא ולמרות זאת נהנתי מהיצירה שלך. איי, תמיד אני תוהה מה יותר כואב לגלות, ש- זה שאת אוהבת אהב אותך ומת או זה שאת אוהבת לא אוהב אותך. [ליצירה]
- [ליצירה] זה הזכיר לי כתב אלתרמן: היו פעם איש וצילו. לילה אחד הצל עמד. נטל נעלי האיש ומעילו, נעל, לבש. עבר מצד אל צד, הסיר גם את מגבעת אדוניו מן הקולב, נסה להסיר גם ראשו מעליו, לא הצליח. הסיר ממנו את פניו, לבש גם אותן, לא התעצל. בבוקר יצא החוצה עם מקל. רץ אחריו האיש ברחוב, צוח אל מכרעו: זה מעשה נורא! זה צל! זה לץ! זה לא אני! אני אכתוב לשלטונות! הוא לא יוכל לי! כך צוח מרה, אבל קמעה קמעה הורגל, שקט. לסוף נשכח ממנו המאורע. [ליצירה]
תגובות