[ליצירה]
זה מזכיר לי...
אגדת השמש והירח/אהוד מנור
הם סובבים אותה
שבעת כוכבי הלכת
אך היא בוערת אל
חיורון פניו.
והוא רחוק כל כך
בשמי כדור הארץ
אבל נכסף אליה
לאש זהב.
צל הירח
אל פני השמש נמשך
תמיד בין יום ובין לילה
נוגעים שם למעלה
וזה לא די לו לא די לה
רק לרגע והלאה.
וכך כל יום שנים אין ספור
הוא מת באורה
היא באורו
שקיעה זריחה ורודה
אהבה אבודה.
לא פעם ביאושם
הם מחשיכים לרגע
ליקוי ירח
וליקוי חמה
אך במרדף הזה
הם מאירי שמים
שבויים במסלולם
בלי נחמה.
[ליצירה]
אז ככה - זה פרח שנקרא עיריוני והוא פורח בצפון הארץ. זה לא חבל שהלמעלה קטוע כי אז היה יותר מדי שטח מת בתמונה והיא היתה נראת משעממת. העיקר בה הוא התפרחת הפתוחה ועל כן היא מצויה במרכז התמונה.
[ליצירה]
זה עדיין כואב לי כל הסיפור הזה.
זה אחד הדברים שהכי מפחידים אותי ולכן זה פגע ישר בבלוטת הכאב שבי והפעיל אותה על טורבו.
ליד בלוטת הכאב נמצאת בלוטת הכמיהה. וכל פעם שאחת מהשכנות פועלת באופן מוגבר היא גורמת באופן בלתי מודע לרטט אצל רעותה.
כל כך הרבה שבחו פה ופיארו ולי נותר פשוט להצטרף אליהם.
[ליצירה]
צוחק מי שצוחק אחרון
השיר הזה ממש מוצלח
יש בו עוצמה וזעקה שנראה כי מטרתה לפקוח את העיניים בכדי שיוכלו לראות את האבסורד.
כשראיתי את בתי הכנסת של גוש קטיף מוחרבים ועולים באש מיד עלה גם בי רבי עקיבא ושועליו וצחוקו המהדהד נראה לי כה אקטואלי..... הן עוד ישבו זקנים וזקנות ויבנו ארמונות על הים בחולות גוש קטיף.
חורף גשום ומבורך.
[ליצירה]
תמונה שווה 1000 מילים (שירה?)
זה יותר תמונה מאשר שירה, אלא אם כן טיפות מים הן מילים וזאת היא תמונה אילמת של פסקול זרימת המים.
ממליצה לתקן סיווג.
חוץ מזה , תמונה ממש יפה! אהבתי את ההשתלבות של העננים ביום סגריר עם המים שנופלים במפלי הניאגרה. כשקשה להבדיל בין שמים למים ורק פיסת תכלת מבהירה מי הוא מי.
[ליצירה]
התמונה יפה ומעניינת, האמת שמה שמשך את תשומת ליבי יותר מהצל החוצה אלו התריסים, אחד פתוח וחברו מוגף, חצי חצי, נותן למעט אור להיסתנן אך עדיין נשאר סגור לעולם.
תגובות