[ליצירה]
שיר מעניין, הפתיחה שלו מעולה
"אדם יושב על מדרגה
ראשו בידו כבלולאה
הוא לא יחנוק את עצמו
עובדה. הוא יקום..."
לאחר פתיחה כזאת יש צפיה להתפתחות של עלילה כלשהי בשיר, אך המבט נשאר באותו הכיוון. עוד לא החלטתי אם זה עושה טוב או רע לשיר, מה שכן- השיר הזה הוא שונה אבל אחר (כלומר ייחודי)
ולסיכום - שיר טוב ובהצלחה בהתרוממות מהמדרגה ובכלל.
[ליצירה]
משובח!
למעשה הסיבה שסירינקס לא רצתה את האל פאן היא להאל פאן היה נראה ממש מפחיד, חציו העליון אדם וחציו התחתון עז (וגם על זה יש אגדה מיתולוגית...), הוא גם היה שובב לא קטן שנהג להציק לאלים ולבני אדם. ובדרך אגב- נחל חרמון הקרוי גם בניאס, שזה עיוות השם פאניס, על שמו של האל פאן. המעינות שמזינים את הנחל נובעים בסביבת מיקדש רומי שהיה לאל פאן.
אלו היו 60 שניות......
[ליצירה]
זה הזכיר לי (וסלח לי על הציניות) קטע ממערכון של הגשש החיוור:
"תהיה גבר... תהיה סמרטוט.... תהיה גבר.... תשפיל את עצמך"
(גשש מפורש)
אין רע בבכי,
הוא כמו הגשם שיורד כשנשבר חמסין,
הוא מצחצח את הנשמה ואת הנשימה.
לפעמים כשכבר לא יכולים לשאת צריך לשפוך,
להתרוקן כדי לרחף בתום ההיטהרות.
אבל אני מזדהה איתך בהרגשה של החוסר רצון לבכות, כשאנחנו בוכים אנחנו נראים חלשים בעיני עצמנו, חלשים כי יש לנו רגשות, ולמי שיש רגשות יש יכולת לאהוב אך גם להיפגע, זוהי תופעת הלואי של הרגש.
[ליצירה]
זה מזכיר לי...
אגדת השמש והירח/אהוד מנור
הם סובבים אותה
שבעת כוכבי הלכת
אך היא בוערת אל
חיורון פניו.
והוא רחוק כל כך
בשמי כדור הארץ
אבל נכסף אליה
לאש זהב.
צל הירח
אל פני השמש נמשך
תמיד בין יום ובין לילה
נוגעים שם למעלה
וזה לא די לו לא די לה
רק לרגע והלאה.
וכך כל יום שנים אין ספור
הוא מת באורה
היא באורו
שקיעה זריחה ורודה
אהבה אבודה.
לא פעם ביאושם
הם מחשיכים לרגע
ליקוי ירח
וליקוי חמה
אך במרדף הזה
הם מאירי שמים
שבויים במסלולם
בלי נחמה.
[ליצירה]
זה עדיין כואב לי כל הסיפור הזה.
זה אחד הדברים שהכי מפחידים אותי ולכן זה פגע ישר בבלוטת הכאב שבי והפעיל אותה על טורבו.
ליד בלוטת הכאב נמצאת בלוטת הכמיהה. וכל פעם שאחת מהשכנות פועלת באופן מוגבר היא גורמת באופן בלתי מודע לרטט אצל רעותה.
כל כך הרבה שבחו פה ופיארו ולי נותר פשוט להצטרף אליהם.
תגובות