[ליצירה]
חודש אביב מבורך...
השיר יפה אך אני חולקת עליך.
מי שחווה תעצומות נפש של "טוב" (ולא רק של קושי) יודע כי אין כמו התחושה העילאית שלהם ומה שקשה הוא לשמר את אותם תעצומות ולא להתדרדר אל התהומות שנפערים תחתיהן.
[ליצירה]
זה הזכיר לי (וסלח לי על הציניות) קטע ממערכון של הגשש החיוור:
"תהיה גבר... תהיה סמרטוט.... תהיה גבר.... תשפיל את עצמך"
(גשש מפורש)
אין רע בבכי,
הוא כמו הגשם שיורד כשנשבר חמסין,
הוא מצחצח את הנשמה ואת הנשימה.
לפעמים כשכבר לא יכולים לשאת צריך לשפוך,
להתרוקן כדי לרחף בתום ההיטהרות.
אבל אני מזדהה איתך בהרגשה של החוסר רצון לבכות, כשאנחנו בוכים אנחנו נראים חלשים בעיני עצמנו, חלשים כי יש לנו רגשות, ולמי שיש רגשות יש יכולת לאהוב אך גם להיפגע, זוהי תופעת הלואי של הרגש.
[ליצירה]
תוהה ובוהה
עוד אדם אחד נותר
עוד שוחר טוב אחרון
עוד מאמין בודד הוא
עוד חולם את המחר.
עוד לא אחז בו היאוש
עוד לא כבתה בו התקווה
עוד מחייך כי הוא יודע
סוף העולם רק אשלייה.
"אם אתה מאמין שיכולים לקלקל -
תאמין שיכולים לתקן" (נראה לי שאמר זאת רבי נחמן מברסלב)
[ליצירה]
קודם כל זהו שיר יפה
בהתחלה כשקראתי על האש בלבך חשבתי על הסנה שאינו אוכל. אחר כך קראתי שוב וממש נהנתי איך שהשתמשת במים שבאים לאש, הם רוטחים, כמה גאוני.
אבל למה דוקא ההתנכרות מראה אהבה?
ההתנכרות, מה היא עושה? היא מכבה?
בנוסף הייתי משייפת פה את וו החיבור ב- ואם, משנה את ה- הו ל- או, ואז זה יהיה מושלם.
חלמונית
[ליצירה]
זה מזכיר לי
בירכת צפירה עליה השלום סתומה בסחף השיטפונות האחרונים. המשמעות העגומה של העובדה היבשה היא שאחד המקומות האהובים עלי יורד מהפרק הקיץ, ובליבי תפילה שיפתח ויתמלא מים בשיטפונות החורף הבא.
תגובות