[ליצירה]
תמונה שווה 1000 מילים (שירה?)
זה יותר תמונה מאשר שירה, אלא אם כן טיפות מים הן מילים וזאת היא תמונה אילמת של פסקול זרימת המים.
ממליצה לתקן סיווג.
חוץ מזה , תמונה ממש יפה! אהבתי את ההשתלבות של העננים ביום סגריר עם המים שנופלים במפלי הניאגרה. כשקשה להבדיל בין שמים למים ורק פיסת תכלת מבהירה מי הוא מי.
[ליצירה]
זה הזכיר לי
כתב אלתרמן:
היו פעם איש וצילו.
לילה אחד הצל עמד.
נטל נעלי האיש ומעילו,
נעל, לבש. עבר מצד אל צד,
הסיר גם את מגבעת אדוניו מן הקולב,
נסה להסיר גם ראשו מעליו,
לא הצליח. הסיר ממנו את פניו,
לבש גם אותן, לא התעצל.
בבוקר יצא החוצה עם מקל.
רץ אחריו האיש ברחוב,
צוח אל מכרעו: זה מעשה נורא!
זה צל! זה לץ! זה לא אני! אני אכתוב
לשלטונות! הוא לא יוכל לי! כך צוח מרה,
אבל קמעה קמעה הורגל, שקט. לסוף
נשכח ממנו המאורע.
[ליצירה]
לא יודעת בדיוק איך להגיב, באילו מילים לתאר את ההתרשמות שלי. אז אסתפק בכך: הקטע כתוב היטב, הוא מצליח להעביר את האויר והאווירה מאותו רגע של חורבן.
[ליצירה]
[ליצירה]
לעזזאל!
השם האמיתי של המעין הזה הוא עין ליבנה.
אז למען השם, בבקשה תפסיקו לבלבל לו את השם.
[ליצירה]
חביב,
היו לי פעם משקפי שמש שאח של חברה שלי מצא הביא לה והממנה הם התגלגלו אלי, הם שמשו אותי הייטב עד שהתיישבתי עליהם. (למעשה יש לי אוספ סיפורים מהחיים על אבידות ומציאות בתור מאבדת פטאלוגית, והמציאות הזאת עולה על כל דמיון)
וכמו תמיד - מה שצריך לקרות קורה בסופו של דבר,
משקפי שמש הולכות לאיבוד וגם אנשים מתים.
[ליצירה]
לדעתי-
שיר טוב, השימוש שלך בעולם הפירות נעם לחיכי.
בתגובה לכל המגיבים העתיקים- לא נראה כי מדובר פה בשיר הזוי או בדיחה משעשעת. יש פה שימוש טוב בהשאלה של אהבת אוכל לאהבה עמוקה יותר, רק נשאר לשאול: דיג אוהב דגים?
וכמו שאומרים- "אם נגמר אין דבר
מחר נקנה עוד אבוקדו."
[ליצירה]
אתה גאון! לבטח איני הראשונה שמספרת לך את זה. זהו סיפור עצום ששואף לאינסוף חיובי. ממש נהנתי מהפילוסופיה המתמטית. אני נמנת על האנשים שאוהבים את האינסוף המשמעות שלו בעבורי היא שיש תמיד לאן לשאוף ולעולם לא יחסר להיכן להתפתח. נהנתי מכל רגע!
תגובות