אני הכיתי
ואתה קרעת את הים לשנים.
כל העדה עברה
במצהלות ילדים ובהמיית הצאן.
ורק אני בחַרֶבַה
נשארתי.
שומעת את רקיעות הסוסים
נישאים אלי מן הגדה אשר עזבתי,
קולות צָרַי אשר רודפים אותי,
עוד מעט ישיגוני ויסגור עלינו הים.
בחַרֶבַה,
מימיני ומשמאלי חומות המים,
ומלפני
כבר תופפת מרים בשיריה
ונעה במחולותיה,
אהרון כבר לבש כותנתו,
והעם עודו צוהל.
חַרֶבַה ומְלֶחַה
האדמה תחתי
מאבנת את כפות רגלי
מלשוט הלאה.
אתה אמרת-
קשה האהבה
כקריעת ים סוף.
ואני עוד מעט
טובעת.
תגובות