[ליצירה]
בחתונות יש את שמחת האדם הפרטי ויש את שמחת הכלל. אותה שמחת הכלל היא זו שזרה לי.
(חלילה לי שלא לקחת חלק בשמחת האדם הפרטי ולשמוח עימו בשמחתו, בעיקר כשמדובר באדם קרוב.)
באופן כללי זהו קטע בדוי שנכתב על סמך התרשמות מהחתונה האחרונה שהייתי בה.
מה שכן - תמיד בשמחה! : )
[ליצירה]
תוהה ובוהה
עוד אדם אחד נותר
עוד שוחר טוב אחרון
עוד מאמין בודד הוא
עוד חולם את המחר.
עוד לא אחז בו היאוש
עוד לא כבתה בו התקווה
עוד מחייך כי הוא יודע
סוף העולם רק אשלייה.
"אם אתה מאמין שיכולים לקלקל -
תאמין שיכולים לתקן" (נראה לי שאמר זאת רבי נחמן מברסלב)
[ליצירה]
צוחק מי שצוחק אחרון
השיר הזה ממש מוצלח
יש בו עוצמה וזעקה שנראה כי מטרתה לפקוח את העיניים בכדי שיוכלו לראות את האבסורד.
כשראיתי את בתי הכנסת של גוש קטיף מוחרבים ועולים באש מיד עלה גם בי רבי עקיבא ושועליו וצחוקו המהדהד נראה לי כה אקטואלי..... הן עוד ישבו זקנים וזקנות ויבנו ארמונות על הים בחולות גוש קטיף.
חורף גשום ומבורך.
[ליצירה]
השיר ממש טוב ונותן חומר למחשבה. הייתי מסירה את ה"על השולחן" השני כיוון שהוא פוגע בזרימה.
הבעיה שלנו היא שלרוב אנחנו רק מחכים למשיח שיבוא, מכלים את ימיינו בציפיה ובדיבור עליו ועל הימים שהוא יביא בבואו. אבל הוא לא יבוא כל עוד נמשיך לתלות בו את כל התקוות שלנו ונמתין כמעט באפס מעשה שהוא יגיע ויגשים לנו אותן.
[ליצירה]
זה הזכיר לי
כתב אלתרמן:
היו פעם איש וצילו.
לילה אחד הצל עמד.
נטל נעלי האיש ומעילו,
נעל, לבש. עבר מצד אל צד,
הסיר גם את מגבעת אדוניו מן הקולב,
נסה להסיר גם ראשו מעליו,
לא הצליח. הסיר ממנו את פניו,
לבש גם אותן, לא התעצל.
בבוקר יצא החוצה עם מקל.
רץ אחריו האיש ברחוב,
צוח אל מכרעו: זה מעשה נורא!
זה צל! זה לץ! זה לא אני! אני אכתוב
לשלטונות! הוא לא יוכל לי! כך צוח מרה,
אבל קמעה קמעה הורגל, שקט. לסוף
נשכח ממנו המאורע.
[ליצירה]
השיר הזה הוא כמו טיול בהרי ירושלים.
ואמונה - לקטלב יש פרחים קטנים קטנים עם צורה של פעמונים. מה שכיף בהם שנענוע קל של הענף גורם לפרחים להתנתק ולנשור כך שנוצר גשם של פרחים ושובל בצבע קרם נמתח תחת העצים.
[ליצירה]
זה מזכיר לי
בירכת צפירה עליה השלום סתומה בסחף השיטפונות האחרונים. המשמעות העגומה של העובדה היבשה היא שאחד המקומות האהובים עלי יורד מהפרק הקיץ, ובליבי תפילה שיפתח ויתמלא מים בשיטפונות החורף הבא.
[ליצירה]
פססס...
ניתן להשתמש בשרותיך?
אני בדיוק תוהה מה לעשות עם הקופאיות האיטיות בסופר, שככל שהן רואות שיש יותר אנשים בתור אז הן עובדות יותר לאט. הדבר הכי מעצבן בכל העסק זה המבצעים, לאחר שעמדת שעה בטור ושמעת את כל הפרוט כבר יותר מדי פעמים עד שאתה יכול להחליף את הקופאית אתה מגיע לסוף החשבון והיא ממש נהנת לפרט בקול שיכול להוציא פילים משלוותם, את רוצה: 2 פסטות במחיר אחד, חסה רקובה בשקל, כרטיס כניסה לתערוכת הפקקים הבינלאומית בחצי מחיר...... ועד כל מני דברים בלתי נצרכים בעליל. זה סוג של שטף דיבור טרנסי שבלתי ניתן לעצור, אפילו מבטי העיניים של דיירי התור המתארך לא יפסיקו את המנגינה הזאת.
חוצמיזה.... זה הזוי וזה כתוב נהדר.
תגובות