[ליצירה]
זה הזכיר לי (וסלח לי על הציניות) קטע ממערכון של הגשש החיוור:
"תהיה גבר... תהיה סמרטוט.... תהיה גבר.... תשפיל את עצמך"
(גשש מפורש)
אין רע בבכי,
הוא כמו הגשם שיורד כשנשבר חמסין,
הוא מצחצח את הנשמה ואת הנשימה.
לפעמים כשכבר לא יכולים לשאת צריך לשפוך,
להתרוקן כדי לרחף בתום ההיטהרות.
אבל אני מזדהה איתך בהרגשה של החוסר רצון לבכות, כשאנחנו בוכים אנחנו נראים חלשים בעיני עצמנו, חלשים כי יש לנו רגשות, ולמי שיש רגשות יש יכולת לאהוב אך גם להיפגע, זוהי תופעת הלואי של הרגש.
[ליצירה]
כתבת סיפור חסידי מצמרר שחודר עמוק עמוק ומחורר את חדרי הלב. השילוב של הפיוט מחדד את הסיפור ומוסיף לזעזוע שהוא יוצר בקורא. גם השילוב בין עבר להווה בסיפור הוא ממש מוצלח.
שכוייח!
רק רציתי לשאול האם הסיפור מבוסס על סיפור אישי של משהו או שהוא נכתב בהשראה מעדויות שונות?
[ליצירה]
חודש אביב מבורך...
השיר יפה אך אני חולקת עליך.
מי שחווה תעצומות נפש של "טוב" (ולא רק של קושי) יודע כי אין כמו התחושה העילאית שלהם ומה שקשה הוא לשמר את אותם תעצומות ולא להתדרדר אל התהומות שנפערים תחתיהן.
[ליצירה]
לא יודעת בדיוק איך להגיב, באילו מילים לתאר את ההתרשמות שלי. אז אסתפק בכך: הקטע כתוב היטב, הוא מצליח להעביר את האויר והאווירה מאותו רגע של חורבן.
[ליצירה]
תגובות