[ליצירה]
שיר מעניין, הפתיחה שלו מעולה
"אדם יושב על מדרגה
ראשו בידו כבלולאה
הוא לא יחנוק את עצמו
עובדה. הוא יקום..."
לאחר פתיחה כזאת יש צפיה להתפתחות של עלילה כלשהי בשיר, אך המבט נשאר באותו הכיוון. עוד לא החלטתי אם זה עושה טוב או רע לשיר, מה שכן- השיר הזה הוא שונה אבל אחר (כלומר ייחודי)
ולסיכום - שיר טוב ובהצלחה בהתרוממות מהמדרגה ובכלל.
[ליצירה]
זה לא בדיוק מתאים.
אומנם יש פה עייר, אך איה הגפן.
בנוסף לזה הצילום הוא די סתמי, הזוית משעממת, ואם יש סיפור מאחורי כל זה אז הוא לא ממש עובר מבעד לתמונה. ישנה גם שיבולת שתקועה במטושטש בתוך הפריים ושרועה על חלקה הקדמי של התמונה וזה לא מסתדר עם הרקע. פשוט צריך להשקיע יותר מאמץ ולא רק מחשבה לפני שלוחצים על ההדק.
סליחה על שקטלתי יותר מדי זה נובע רק מהצורך להיות נאמנה לאמת (שלי) ומתוך רצון להפנות את תשומת לבך בכדי שתוכל להשתפר...
(יצאתי שחצנית למרות שזאת לא הכוונה)
...הכל ברוח טובה....
: )
[ליצירה]
משובח!
למעשה הסיבה שסירינקס לא רצתה את האל פאן היא להאל פאן היה נראה ממש מפחיד, חציו העליון אדם וחציו התחתון עז (וגם על זה יש אגדה מיתולוגית...), הוא גם היה שובב לא קטן שנהג להציק לאלים ולבני אדם. ובדרך אגב- נחל חרמון הקרוי גם בניאס, שזה עיוות השם פאניס, על שמו של האל פאן. המעינות שמזינים את הנחל נובעים בסביבת מיקדש רומי שהיה לאל פאן.
אלו היו 60 שניות......
[ליצירה]
זה הזכיר לי (וסלח לי על הציניות) קטע ממערכון של הגשש החיוור:
"תהיה גבר... תהיה סמרטוט.... תהיה גבר.... תשפיל את עצמך"
(גשש מפורש)
אין רע בבכי,
הוא כמו הגשם שיורד כשנשבר חמסין,
הוא מצחצח את הנשמה ואת הנשימה.
לפעמים כשכבר לא יכולים לשאת צריך לשפוך,
להתרוקן כדי לרחף בתום ההיטהרות.
אבל אני מזדהה איתך בהרגשה של החוסר רצון לבכות, כשאנחנו בוכים אנחנו נראים חלשים בעיני עצמנו, חלשים כי יש לנו רגשות, ולמי שיש רגשות יש יכולת לאהוב אך גם להיפגע, זוהי תופעת הלואי של הרגש.