[ליצירה]
זה עדיין כואב לי כל הסיפור הזה.
זה אחד הדברים שהכי מפחידים אותי ולכן זה פגע ישר בבלוטת הכאב שבי והפעיל אותה על טורבו.
ליד בלוטת הכאב נמצאת בלוטת הכמיהה. וכל פעם שאחת מהשכנות פועלת באופן מוגבר היא גורמת באופן בלתי מודע לרטט אצל רעותה.
כל כך הרבה שבחו פה ופיארו ולי נותר פשוט להצטרף אליהם.
[ליצירה]
המשך ....
התחלתי לכתוב תגובה והיא ברחה לי ונשלחה בטרם עת ולכן אני כותבת לה המשך...(המחשבים הארורים האלה לפעמים תופסים ישות עצמית)
הסיפור שלך כתוב יפה ונוגע בדברים שמנסים לא לחשוב עליהם כי הם מכאיבים מדי.
רק דבר אחד לא ממש הבנתי- למה קראת לסיפור שלך "הגדר הטובה" זה לא כל כך בא לידי ביטוי בקטע שכתבת.
בכל מצב שיהיה רק טוב!
[ליצירה]
זה הזכיר לי
כתב אלתרמן:
היו פעם איש וצילו.
לילה אחד הצל עמד.
נטל נעלי האיש ומעילו,
נעל, לבש. עבר מצד אל צד,
הסיר גם את מגבעת אדוניו מן הקולב,
נסה להסיר גם ראשו מעליו,
לא הצליח. הסיר ממנו את פניו,
לבש גם אותן, לא התעצל.
בבוקר יצא החוצה עם מקל.
רץ אחריו האיש ברחוב,
צוח אל מכרעו: זה מעשה נורא!
זה צל! זה לץ! זה לא אני! אני אכתוב
לשלטונות! הוא לא יוכל לי! כך צוח מרה,
אבל קמעה קמעה הורגל, שקט. לסוף
נשכח ממנו המאורע.
[ליצירה]
אמת כואבת
אייל
זהו שיר נוקב
הננעץ הישר
בדומה למסמר
בתודעת המוח והלב.
לדעתי אין צורך להדגיש את המילים "בארון הקבורה"
הם מספיק חריפות וזועקות בלי פרונט גדול ומודגש. ההפיך הוא, השימוש שלך בצורה חזותית זווקא גורעת מהחריפות שלהם.