[ליצירה]
זה עדיין כואב לי כל הסיפור הזה.
זה אחד הדברים שהכי מפחידים אותי ולכן זה פגע ישר בבלוטת הכאב שבי והפעיל אותה על טורבו.
ליד בלוטת הכאב נמצאת בלוטת הכמיהה. וכל פעם שאחת מהשכנות פועלת באופן מוגבר היא גורמת באופן בלתי מודע לרטט אצל רעותה.
כל כך הרבה שבחו פה ופיארו ולי נותר פשוט להצטרף אליהם.
[ליצירה]
זה הזכיר לי (וסלח לי על הציניות) קטע ממערכון של הגשש החיוור:
"תהיה גבר... תהיה סמרטוט.... תהיה גבר.... תשפיל את עצמך"
(גשש מפורש)
אין רע בבכי,
הוא כמו הגשם שיורד כשנשבר חמסין,
הוא מצחצח את הנשמה ואת הנשימה.
לפעמים כשכבר לא יכולים לשאת צריך לשפוך,
להתרוקן כדי לרחף בתום ההיטהרות.
אבל אני מזדהה איתך בהרגשה של החוסר רצון לבכות, כשאנחנו בוכים אנחנו נראים חלשים בעיני עצמנו, חלשים כי יש לנו רגשות, ולמי שיש רגשות יש יכולת לאהוב אך גם להיפגע, זוהי תופעת הלואי של הרגש.
[ליצירה]
היסודות רעדו מרוב שצחקתי כאן
מוצלח ומשעשע גם אם הסוף קצת מדדא.
רק רציתי להוסיף....
"שמח תשמח רעים, רעים אהובים, כשמחך חיי צירך כגננת נחמדת...."
אכן שימחת!
[ליצירה]
איזה כישרון!
הולכת אותי שולל עד הסוף הנורא
ולמרות זאת נהנתי מהיצירה שלך.
איי, תמיד אני תוהה מה יותר כואב לגלות, ש- זה שאת אוהבת אהב אותך ומת או זה שאת אוהבת לא אוהב אותך.
[ליצירה]
[ליצירה]
שים בו מה?
הכותרת נהדרת
האגדה לא.....
מה עם איזו עלילה שתתאים לצפיות שאת מתווה כשאת נותת שנינה של כותרת וסיפור כל כך מאכזב.
תנסי שוב...
לכי על אגדה עם אלמנטים של אגדה, הרעיון של מכתב שמגיעה בטעות הוא טוב, אך אין כל התפתחות וודאי שלא שנינות בהמשך. סתם הוא והיא ודוור חולה. סוג של "שום דבר", או "מהומה על לא דבר". תני מידע עליה ועליו נוסף על הנ.צ. של מיקומם הגאוגרפי, קצת חומר רקע. ואם כבר בחרת בדוור חטתן אז שלפחות יעשה משהו משעשע עם הפגיעה בצינעת הפרט.
אני חושבת שהרעיון עוד לא עבוד כי בעזרת מעט עיבוי ועיבוד תביאי לו ולעולם גאולה גדולה.
: ) בהצלחה
חלמונית
תגובות