[ליצירה]
זה הזכיר לי (וסלח לי על הציניות) קטע ממערכון של הגשש החיוור:
"תהיה גבר... תהיה סמרטוט.... תהיה גבר.... תשפיל את עצמך"
(גשש מפורש)
אין רע בבכי,
הוא כמו הגשם שיורד כשנשבר חמסין,
הוא מצחצח את הנשמה ואת הנשימה.
לפעמים כשכבר לא יכולים לשאת צריך לשפוך,
להתרוקן כדי לרחף בתום ההיטהרות.
אבל אני מזדהה איתך בהרגשה של החוסר רצון לבכות, כשאנחנו בוכים אנחנו נראים חלשים בעיני עצמנו, חלשים כי יש לנו רגשות, ולמי שיש רגשות יש יכולת לאהוב אך גם להיפגע, זוהי תופעת הלואי של הרגש.
[ליצירה]
אל תחכה לממותך על מנת לתור אחר הוד המדבר.
רב חסד הוא בשממתו הניצחת.
לך אל האמת החבויה תחת סלעיו הקשים,
תן לו ללמדך עוד בחייך עד כמה מרגיע להתמכר למרחביו העצומים.
השיר הזכיר לי עד כמה אני מתגעגעת אל המדבר שלי....
:-)
[ליצירה]
משובח!
למעשה הסיבה שסירינקס לא רצתה את האל פאן היא להאל פאן היה נראה ממש מפחיד, חציו העליון אדם וחציו התחתון עז (וגם על זה יש אגדה מיתולוגית...), הוא גם היה שובב לא קטן שנהג להציק לאלים ולבני אדם. ובדרך אגב- נחל חרמון הקרוי גם בניאס, שזה עיוות השם פאניס, על שמו של האל פאן. המעינות שמזינים את הנחל נובעים בסביבת מיקדש רומי שהיה לאל פאן.
אלו היו 60 שניות......
[ליצירה]
לדעתי-
שיר טוב, השימוש שלך בעולם הפירות נעם לחיכי.
בתגובה לכל המגיבים העתיקים- לא נראה כי מדובר פה בשיר הזוי או בדיחה משעשעת. יש פה שימוש טוב בהשאלה של אהבת אוכל לאהבה עמוקה יותר, רק נשאר לשאול: דיג אוהב דגים?
וכמו שאומרים- "אם נגמר אין דבר
מחר נקנה עוד אבוקדו."
[ליצירה]
השיר ממש טוב ונותן חומר למחשבה. הייתי מסירה את ה"על השולחן" השני כיוון שהוא פוגע בזרימה.
הבעיה שלנו היא שלרוב אנחנו רק מחכים למשיח שיבוא, מכלים את ימיינו בציפיה ובדיבור עליו ועל הימים שהוא יביא בבואו. אבל הוא לא יבוא כל עוד נמשיך לתלות בו את כל התקוות שלנו ונמתין כמעט באפס מעשה שהוא יגיע ויגשים לנו אותן.
תגובות