[ליצירה]
זה הזכיר לי
כתב אלתרמן:
היו פעם איש וצילו.
לילה אחד הצל עמד.
נטל נעלי האיש ומעילו,
נעל, לבש. עבר מצד אל צד,
הסיר גם את מגבעת אדוניו מן הקולב,
נסה להסיר גם ראשו מעליו,
לא הצליח. הסיר ממנו את פניו,
לבש גם אותן, לא התעצל.
בבוקר יצא החוצה עם מקל.
רץ אחריו האיש ברחוב,
צוח אל מכרעו: זה מעשה נורא!
זה צל! זה לץ! זה לא אני! אני אכתוב
לשלטונות! הוא לא יוכל לי! כך צוח מרה,
אבל קמעה קמעה הורגל, שקט. לסוף
נשכח ממנו המאורע.
[ליצירה]
התמונה יפה ומעניינת, האמת שמה שמשך את תשומת ליבי יותר מהצל החוצה אלו התריסים, אחד פתוח וחברו מוגף, חצי חצי, נותן למעט אור להיסתנן אך עדיין נשאר סגור לעולם.
[ליצירה]
כתבת סיפור חסידי מצמרר שחודר עמוק עמוק ומחורר את חדרי הלב. השילוב של הפיוט מחדד את הסיפור ומוסיף לזעזוע שהוא יוצר בקורא. גם השילוב בין עבר להווה בסיפור הוא ממש מוצלח.
שכוייח!
רק רציתי לשאול האם הסיפור מבוסס על סיפור אישי של משהו או שהוא נכתב בהשראה מעדויות שונות?
[ליצירה]
תנ-שמ-ת
מסכימה עם המחאה שהבעת בשיר.
אנשים תנו כותרת, נכון שאין חובת קריאה בשם לשירים אבל זה כשאתה מפרסם אותם בספר משלך. כשמפרסמים שיר באתר אינטרנט חייב להיות לו שם, שם השיר הוא רושם ראשוני, הוא כמו כריכה של ספר, הוא צריך לגרום לך להוריד אותו מהמדף ובמקרה הזה פשוט להקליק עליו.
ולכל אלא שינצלו את ההזדמנות הזאת להתפלמס בדבר שיווק באומנות טוב או רע. תעשו טובה וותרו על זה מראש, זה דיון עקר שנועד לכישלון. בשורה התחתונה שכל אחד יעשה מה שטוב לו, אבל זה יהיה נחמד אם כל אותם יוצרים עצלים (תתאמצו קצת, בוא נראה אותכם, האם עליתם על סוד התימצות? אני לדוגמה לא עליתי עליו אחרת התגובה הייתה יותר קצרה ; ) ) גם אם זה בשם אידיאולוגיה כזו או אחרת יקראו בשם ליצירתם.
יום טוב, חלמונית.
תגובות