[ליצירה]
התמונה יפה ומעניינת, האמת שמה שמשך את תשומת ליבי יותר מהצל החוצה אלו התריסים, אחד פתוח וחברו מוגף, חצי חצי, נותן למעט אור להיסתנן אך עדיין נשאר סגור לעולם.
[ליצירה]
זה הזכיר לי (וסלח לי על הציניות) קטע ממערכון של הגשש החיוור:
"תהיה גבר... תהיה סמרטוט.... תהיה גבר.... תשפיל את עצמך"
(גשש מפורש)
אין רע בבכי,
הוא כמו הגשם שיורד כשנשבר חמסין,
הוא מצחצח את הנשמה ואת הנשימה.
לפעמים כשכבר לא יכולים לשאת צריך לשפוך,
להתרוקן כדי לרחף בתום ההיטהרות.
אבל אני מזדהה איתך בהרגשה של החוסר רצון לבכות, כשאנחנו בוכים אנחנו נראים חלשים בעיני עצמנו, חלשים כי יש לנו רגשות, ולמי שיש רגשות יש יכולת לאהוב אך גם להיפגע, זוהי תופעת הלואי של הרגש.
[ליצירה]
אז ככה - זה פרח שנקרא עיריוני והוא פורח בצפון הארץ. זה לא חבל שהלמעלה קטוע כי אז היה יותר מדי שטח מת בתמונה והיא היתה נראת משעממת. העיקר בה הוא התפרחת הפתוחה ועל כן היא מצויה במרכז התמונה.
[ליצירה]
בערה פנימית
לדעתי זה מעבר לבוער, זוהי בערה פנימית (ככה נראת הבטן שלי כשאני בוערת מבפנים.)
הכל עיגולים עיגולים שנשרפים ומתפוגגים, בועות שמתפוגגות לאיטן ולפתע למטה בפינה השמאלית ישנו מלבן מוזר.... מצטערת אבל לא הבנתי את המשמעות שלו (בהנחה שהיא בכלל קיימת) האם ממנו הכל נובע?
שיהיה חודש טוב!
[ליצירה]
טוב, זהו נסיון מעט חצוף ויומרני להיכנס לעיניין שלעולם לא תסבול ממנו.
אך....
כשהנפש כואבת אהבה נכזבת זה בהחלט מזכיר מעט כאבי מחזור ולו באופן המשלי שבכאב.
הרי, מבחינה ביולוגית המחזור מגיע לאחר שהרחם מכין את עצמו להפריה של הביצית על ידי זרע. מאחר שזה לא קורה הרחם נפטר מרקמות שלא באו אל יעודוף ומבחינה פזיולוגית זה גורם לכאבים ברמות שונות וגם לכל מיני תופעות נוספות. ממש כשם שהנפש שלנו מצפה להפריה הדדית של אהבה בין שני בני זוג וכאשר זה לא קורה היסורים של הלב השבור ככאבי החמצה של וסת. כך אני ראיתי את יסורי בהתמודדות עם אהבה שלא הגיעה ולא תגיע לעולם לידי מימוש.
תחשבו על זה....
תגובות