.JPG)
מה אתה עושה כאן?
אסף ארצי
-
ליצן שקט. אוהב גשם, חושך, ורעיונות גרועים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] פשוט מתוק! לגמרי [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא. מה שם ההצגה? טוב לראות שגם לשפן יש הילה. [ליצירה]
- [ליצירה] הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'. ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו. [ליצירה]
- [ליצירה] זה העין גדי? תמונה מעולה! [ליצירה]
- [ליצירה] לא בעין גדי, ליד הבית (אחיה). [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה. התאורה, הפוקוס.. פשוט נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] טימון ממלך האריות.. רק חסר את פומבה! סתם. תמונה מדהימה! כיף לראות תמונות כאלה! שמעיה [ליצירה]
- [ליצירה] הרבה זמן לא הייתי כאן ואני רואה שהשתדרגת (-: תמונה ממש יפה. הוא פשוט חמוד! תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] אסף, כרובי שוב, אני רואה הילה, אבל לא שפן... (כרובי, דרך מתוחכמת לשאול מה זה:) [ליצירה]
- [ליצירה] קצת סדר: בתמונה רואים שפן סלעים, ה'שפן' ששכח לסגור הדלת היה בכלל ארנבון, וטימון הוא סוריקטה. הם אפילו לא דומים. תודה על התגובות [ליצירה]
- [ליצירה] יו"ש: כ|_8-) (אני מסיר לפניך את הכובע) [ליצירה]
- [ליצירה] תודה על התגובות. למילה 'נים' שתי משמעויות - שינה ('נים לא נים') וחוט או שערה או צינור דק ('כמלוא הנימה', נימים של צמחים) כך שחרזתי שתי מילים שונות שכתיבתן דומה, וזה לא הורס בכלל. [ליצירה]
- [ליצירה] לא פלא שהוא עייף מהחיים :) 'כמבטי פגד' -> 'כשמבטי פגש' נראה לי שאפשר להאריך את השיחה הזו יותר, היא נקטעת כמעט בתחילתה. תודה [ליצירה]
- [ליצירה] 'אחרי שהיתה בת שלושים וחמש ארבע שנים רצופות...' סיפור מוזר (לא כל כך מונולוג), עם התחלה וסוף מעניינים ומעט מדי אמצע. הזמן שעבר עליו מגיל 24 וקצת עד מותו בגיל 48 בסוף אותה שנה צריך להיות יותר מעניין מ'התחיל ללכת לארועי תרבות, הרגיש שייך, פחות התרגש בעבודה'. נראה שהיה לך רעיון מעניין ולא היה לך כח להפוך אותו לסיפור (או שסתם לא הבנתי כלום). הצעה לשיפור - נסה לקצר את המשפטים, להעביר אותם לזמן הווה, ו'לדחוס' את הסיפור. משהו כזה: בזמן האחרון הימים חולפים לו במהירות לא טבעית כל פעם שמתחלף התאריך הוא נבהל ומקבל החלטות רציניות ולא מתכוון לעמוד בהן. ... הוא מתחיל ללכת לארועי תרבות. כולם סביבו בני חמישים פלוס. זה מפתיע בפעם הראשונה אבל הוא מתרגל. שם הוא מרגיש סוף סוף שייך. ... [ליצירה]
- [ליצירה] סיפור סוער, מטורף, על יאוש ואובססיביות ועייפות נוראית שמתחקה אחרי כל רמז של אפשרות. כתוב מצויין. מערכות קצרות ומרוכזות, עייפות שהולכת ומעמיקה עד הסיום השקט. תודה רבה, ברוכה הבאה [ליצירה]
- [ליצירה] איך אפשר להסביר למלומדים, שראו את האור וקראו את האמת, שיש עוד אוצרות לחפש בחושך? איך אפשר לגלות לנושאי דגל האושר כמה מעשיר טעם מלח הדמעות? מה יוכל לענות מי שיוצא מהיכלי הקודש כדי לבנות ארמונות בחול? שיר יפה. סיום שקט\רועש. רועד ומתנדד על צוק התהיה בלי לסגת בכניעה או לגלוש למענה. חוצמזה - מעניין להשוות לשיר 'צרחות אינן שירה', לכאורה הפוך (לברך על רעמים\לערסל את הציץ הנכמר) אבל בשניהם נרתעים מההגדרות הברורות מדי לשירה 'אמיתית' [ליצירה]
- [ליצירה] זה אולי נחמד בתור סיסמאות להפגנה. אבל בשביל שירה לא מספיק לכתוב כותרות. [ליצירה]
- [ליצירה] (אם חייבים להגדיר) הרהורים קיומיים שזורים על זרם תודעה מבולבל. (אבל לא חייבים להגדיר) טפשי כל כך, אהבתי! [ליצירה]
- [ליצירה] שלום עמית הנושא די נדוש (הייתי בודד, חיפשתי אותך, את אהבת חיי), וקשה לכתוב עליו שירים שיישמעו מעניינים. אפשר לנסות לכתוב בסגנון ייחודי, אבל קשה לכתוב 'מוזר' בלי שהשיר יישמע מאולץ וצולע. או שאפשר לתפוס פרט קטן בנושא ולכתוב עליו, למשל - להרחיב את 'כל חיי שליו הייתי', כך שהפגישה תישמע כמו פלישה לחיים הנוחים של הבודד (גם על זה כתבו הרבה, אבל פחות משירי אהבה ישירים). עוד דוגמה - אפשר להרחיב את 'ללמוד מה היא אהבה', במקום לכתוב 'ולאף אחד אין תשובה', לכתוב את התשובות שענו ולהראות למה הן לא מספקות, עד שהוא פוגש אותה ומבין. החרוזים קצת בעייתיים. אתה חורז שורות ארוכות וקצרות (בלי להביט אחור\בלי לדעת מתי אחזור), רוב החרוזים צפויים (לדעת\לגעת, תשובה\אהבה), ואתה 'הופך' משפטים כדי לחרוז ('חשבתי שכך לעולם אחיה' במקום 'חשבתי שאחיה כך לעולם'). 'גררתי את רגליי\בלי לדעת מתי אחזור' - מעניין, נשמע כמו אחד שמכריח את עצמו לעזוב. את מה הוא עזב? למה הוא רוצה לחזור? ברוך הבא, בהצלחה [ליצירה]
- [ליצירה] הוא אמר שאין מחר, והיא האמינה. הסיפור הזה מעורר תחושת בטן לא נעימה. אם היתה לי טלוויזיה הייתי מסתכל סביב לפני שהייתי זורק אותה. [ליצירה]
תגובות