הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'.
ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו.
אהבתי את ההילה שמסביב.
גם הקומפוזיציה- כמעט מושלמת.
השפן היה צריך להיות טיפה יותר שמאלה כדי שיהיה ממש טוב- על אחד מקוי השלישים. איך שהוא נמצא עכשיו הוא בין השליש לאמצע התמונה וזה קצת מעצבן את העין...
הרקע מאחורה יצא אאוט-אוף-פוקוס וזה יפה ומדגיש את השפן הקטן...
[ליצירה]
הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'.
ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו.
[ליצירה]
מצחיק, מה שאנשים יכולים לעשות כשהם מחכים לרמזור... אבל מי עומד באדום בירושלים?
הכתיבה מבולבלת בכוונה. זה משעשע בקריאה הראשונה אבל משבש את כל הרעיונות בסיפור ובסופו לא נשאר כלום. מי זה ש.? מה היה בסופם של האנשים הממוקדים והמרוכזים? דילגת מהצעת התכנית לשלב שבו היא בוטלה בגלל בילי מוסקונזה, האם לא קרה שום דבר מעניין באמצע? האם ירושלים לא הפכה לנמרצת וממוקדת יותר? האם שוטרים חפים מפשע לא נפגעו במהלך קרבות רמזורים שיצאו משליטה? ויותר חשוב - מה קרה כשרמזורים נפגעו והולכי הרגל לא יכלו לדעת אם הם אדומים או ירוקים? האם הם עדיין מחכים ויורים?
[ליצירה]
שלום עמית
הנושא די נדוש (הייתי בודד, חיפשתי אותך, את אהבת חיי), וקשה לכתוב עליו שירים שיישמעו מעניינים. אפשר לנסות לכתוב בסגנון ייחודי, אבל קשה לכתוב 'מוזר' בלי שהשיר יישמע מאולץ וצולע. או שאפשר לתפוס פרט קטן בנושא ולכתוב עליו, למשל - להרחיב את 'כל חיי שליו הייתי', כך שהפגישה תישמע כמו פלישה לחיים הנוחים של הבודד (גם על זה כתבו הרבה, אבל פחות משירי אהבה ישירים). עוד דוגמה - אפשר להרחיב את 'ללמוד מה היא אהבה', במקום לכתוב 'ולאף אחד אין תשובה', לכתוב את התשובות שענו ולהראות למה הן לא מספקות, עד שהוא פוגש אותה ומבין.
החרוזים קצת בעייתיים. אתה חורז שורות ארוכות וקצרות (בלי להביט אחור\בלי לדעת מתי אחזור), רוב החרוזים צפויים (לדעת\לגעת, תשובה\אהבה), ואתה 'הופך' משפטים כדי לחרוז ('חשבתי שכך לעולם אחיה' במקום 'חשבתי שאחיה כך לעולם').
'גררתי את רגליי\בלי לדעת מתי אחזור' - מעניין, נשמע כמו אחד שמכריח את עצמו לעזוב. את מה הוא עזב? למה הוא רוצה לחזור?
ברוך הבא, בהצלחה
[ליצירה]
כתיבה קצבית, סוחפת, השורות המתחרזות והחרוזים הפנימיים הופכים את השיר לסיחרור מואץ. מרידה נואשת בשיגרה. אני מקווה שכתיבה כזו נותנת לך אוויר לעוד צלילה כואבת לתוך המציאות הקטנונית.
[ליצירה]
סיפור הסיפור:
נכתב במכונית בדרך למפגש-צורה-שבע-ברכות, הוקרא בדואט מלבב עבור קהל חמים ואוהד, הוצב ליד המחשב לתקתוק ושליחה, נזנח ברבות העתים ומעוט העתים, הוטמן למשמרת ברגע של נקיון, נזכר ונשכח ונחפש לשווא בחדשים שחלפו, וצץ אתמול במפתיע במגירה הלא-נכונה.
כאילו מיכי עצמו, נוחו עדן, החליט לספר בדרכו את סיפורו.
[ליצירה]
מה בעצם יצרת פה? רוב המשפטים כאן מוכרים מהרצאות בסמינרים או דרשות יום-כיפורים-לפני-נעילה. לא כל זעקה שעולה מלב מר ומורתח היא יצירה, אפילו אם היא משובצת פסוקים ופתגמים.
אולי עדיף שתקחי (או תיקח? זה בן מלך או בת מלך?) את הרעיון המרכזי 'בן-מלך-שרוצה-להיות-נאמן-אך-מוסת-על-ידי-יצרו-וגומר...' ותכתבי אותו במילים שלך. כאלה שאת יצרת.
ברוכה הבאה, מועדים לשמחה, ובהצלחה!
[ליצירה]
קראתי את השיר שוב ושוב, וניסיתי להבין מה הקסם המיוחד הצפון בו.
ופתאום הבחנתי - זה שיר געגועים הביתה, אך לא הבת הנודדת כותבת אותו, אלא האב שנותר בבית, ומלווה אותה ברוחו. הוא מתגעגע לבית כפי שהיה (כפי שיהיה) כשעוד היתה שם.
האב מתגעגע כמו ביתו (כמו שהוא מקווה שביתו מתגעגעת), לשמים פורחים, לשטיח ירוק, לכסאות ישנים, לבית.
קסום
תגובות