הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'.
ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו.
אהבתי את ההילה שמסביב.
גם הקומפוזיציה- כמעט מושלמת.
השפן היה צריך להיות טיפה יותר שמאלה כדי שיהיה ממש טוב- על אחד מקוי השלישים. איך שהוא נמצא עכשיו הוא בין השליש לאמצע התמונה וזה קצת מעצבן את העין...
הרקע מאחורה יצא אאוט-אוף-פוקוס וזה יפה ומדגיש את השפן הקטן...
[ליצירה]
הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'.
ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו.
[ליצירה]
כדי לדאוג לשוויון מוחלט, תצטרך לשלול מכולם את החופש (באופן שוויוני, כמובן). מי שעובד בהתאם ליכולתו, בלי יחס לפירות עבודתו, ומתפרנס בהתאם לאדיבות הכלל, והתחשבותו בצרכיו, הוא בעצם עבד.
במקום לעבוד בהתאם לצרכיו, הוא מתחנן בהתאם לצרכיו. במקום להתפרנס בהתאם ליכולתו, הוא עובד בהתאם לאי-יכולתו להשתמט.
'קום התנערה עם חלכה
עם עבדים מזה-רעב
כרע, לחך פנכת פקידיך
רק הפתי עמל לשווא'
נכון, הכלל צריך לתמוך במי שלא יכול לדאוג לעצמו. בשביל זה אין צורך לפגוע במי שיכול לדאוג לעצמו.
quetiapine dosage for sleep asser.nl quetiapine overdose amount
[ליצירה]
קראתי באיזה ספר שחמט ששאלו שחמטאים כמה מהלכים קדימה הם יודעים לחשב. קפבלנקה ענה "רק אחד - הנכון".
התשובה הזו היתה נכונה (אולי) לפני חמישים שנה, היום שחקן שסומך על אינטואיציה לא יכול לשרוד ברמה מקצוענית. אבל בחיים (וגם בשחמט) יש עדיין הרבה מקום למהלכים 'שרירותיים', שמאפשרים להתגבר על מחסום ההגיון.
ולגבי רובוטים - הם לא סובלים בכלל מההתלבטויות וניתוחים שאת מתארת. רק אנשים יודעים להתעלל בעצמם בצורה כזו.
[ליצירה]
(אם חייבים להגדיר) הרהורים קיומיים שזורים על זרם תודעה מבולבל.
(אבל לא חייבים להגדיר) טפשי כל כך, אהבתי!
[ליצירה]
[ליצירה]
אני לא מאמין לזקן הזה. נראה לי שהוא סתם היה רעב ורצה לבלבל את הילדה כדי שתאמין לו שהוא יודע מהו אושר ותקנה משהו. המשפטים שלו מסורבלים, כנראה הוא קיווה להסתיר מאחורי הניסוח המפותל את העובדה שאין לו מה לומר.
זה בעצם לא הסיפור של הנסיכה, נכון? הנסיכה היא סתם תירוץ כדי להראות כמה האנשים טפשים ומסכנים. אבל אם זה לא הסיפור שלה אלא של הזקן החכם, אז תני לו לספר - שיראה לנו איש אחרי איש, שיראה לנו את חייו, סבלותיו, חיוכיו, יאושו. הוא הרי רוכל זקן ומנוסה, וודאי יש לו מה לספר.
אז מה אני רוצה ממך? אם את רוצה לחנך - הקטע לא משכנע. הזקן מדבר על 'אושר' ו'חופש' מעורפלים ולא על 'אנשים מאושרים וחופשיים', ובמשפט אחד הוא אומר גם 'לצפות לשובם של הרגעים הקטנים' וגם 'להשתחרר מהשיעבוד לחלומות', נראה לי שיש כאן סתירה.
אם את רוצה לספר - ספרי, אל תסכמי. מי היא הנסיכה? למה היא יצאה מהארמון? (לא סתם 'קצה בארמונה המגונן', מגונן ממה? היא באמת לא יצאה מעולם?) את מי היא פגשה? (לא סתם 'כפריים', 'שודדים', 'עירוניים', אנשים, עם פנים, מילים, חיים), תתארי את השינויים כך שגם אנחנו נתאכזב יחד איתה.
מה המסקנה בסוף? הזקן באמת מאושר, או סתם זקן?
ברוכה הבאה, בהצלחה!
[ליצירה]
מוזר לי שמשפטים רגילים הופכים לשירים כשקוטעים אותם לכמה שורות. אבל נראה שזה עובד.
אני קורא שוב ושוב ומנסה להבין מה חדש לי בשיר הזה. הרעיון מוכר, המילים פשוטות. אולי זה סתם בהשפעת החלוקה לשורות, שגורמת למילים להישמע 'כבידות' יותר, כאילו לוחשים אותן מתוך מאמץ. ואולי זה ה'לעולם' המהדהד, הנצח הזניח.
[ליצירה]
'והוא רק רצה להזדקן בשלווה'
ואז באו השמש והים והחלומות והכריחו אותו לרוץ
ואז באו המדבר והסלעים והמציאות ופצעו את רגליו
ואז באו העצמות והגללים והחזון, ואפילו למות בשקט הוא לא מצליח.
אין מזל לישראל...
משל מוזר, עצוב ומצחיק.
תודה
תגובות