הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'.
ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו.
אהבתי את ההילה שמסביב.
גם הקומפוזיציה- כמעט מושלמת.
השפן היה צריך להיות טיפה יותר שמאלה כדי שיהיה ממש טוב- על אחד מקוי השלישים. איך שהוא נמצא עכשיו הוא בין השליש לאמצע התמונה וזה קצת מעצבן את העין...
הרקע מאחורה יצא אאוט-אוף-פוקוס וזה יפה ומדגיש את השפן הקטן...
[ליצירה]
הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'.
ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו.
[ליצירה]
מתווכחת עם עצמה על הכל ועל כלום ועל כוונה, במקום ללכת מהחלומות שלו אל המציאות שלה.
אובדת בשרשראות מלים, מתנחמת בשכחה וחוסר תחושה, והימים נעלמים
[ליצירה]
העץ הקטום, העלה האחרון, חברו הנסחף, והילדה המתחבאת מעידים באילמות מתוחה על האסון שטרף אותם ואך-זה-חלף.
ומצד שני - עוד חי העץ, ובענפיו עוד ניצנים, ובגזעו מחסה לילדה. האסון חלף, עוד יש תקווה לשארית הפליטה.
באמת נפלא!
תודה
[ליצירה]
סיפור הסיפור:
נכתב במכונית בדרך למפגש-צורה-שבע-ברכות, הוקרא בדואט מלבב עבור קהל חמים ואוהד, הוצב ליד המחשב לתקתוק ושליחה, נזנח ברבות העתים ומעוט העתים, הוטמן למשמרת ברגע של נקיון, נזכר ונשכח ונחפש לשווא בחדשים שחלפו, וצץ אתמול במפתיע במגירה הלא-נכונה.
כאילו מיכי עצמו, נוחו עדן, החליט לספר בדרכו את סיפורו.
[ליצירה]
זו רשימת רעיונות למונולוג או המונולוג עצמו?
אהבתי את 'נוף מקלדתו'.
צריך גם להגיה - 'משאירים חותמת', 'בתור יומן', 'החוויות האישיות', וחסר סימן שאלה אחרי השאלה האחרונה.
אני מבין ש'אין לי תשובה' הוא עיקר המונולוג, ולכן יש רק תהיות ושאלות, אבל כדאי לפחות לסדר אותן ולהוסיף כמה, כדי שהמונולוג ייראה שלם יותר, או לפחות כהתחלה.
זה נראה כהמשך לקטע הקודם שפירסמת, שני 'קדימונים' לפני היצירות עצמן. אם מותר לבקש - פרסם גם את היצירות, שנראה על מה התהיות מדברות (לא רק 'למה אני כותב' אלא גם 'מה אני כותב')
תודה
[ליצירה]
איזו חוצפה, הוא מתקשר בזמן שאתה עסוק בגסיסה?
חוץ מהקטנוניות הזו לא הבנתי כלום, החל בכותרת, דרך הקונפליקט והצהוב, וכלה בשיר.
אולי ככה:
הקונפליקט הנוראי, שאפשר למות בגללו, שמתעלמים בגללו מהחיים, מתעמעם בדחיפת האהבה ובהדרכת הדמיון, ואז הוא כבה, והוא כבר לא צהוב, ואפשר לכתוב עליו ולשכוח ממנו.
אז מי זה ירטאאר?
כתוב מעניין, קצר וחידתי.
תודה
תגובות