הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'.
ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו.
אהבתי את ההילה שמסביב.
גם הקומפוזיציה- כמעט מושלמת.
השפן היה צריך להיות טיפה יותר שמאלה כדי שיהיה ממש טוב- על אחד מקוי השלישים. איך שהוא נמצא עכשיו הוא בין השליש לאמצע התמונה וזה קצת מעצבן את העין...
הרקע מאחורה יצא אאוט-אוף-פוקוס וזה יפה ומדגיש את השפן הקטן...
[ליצירה]
הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'.
ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו.
[ליצירה]
ברכת הדרך
ברכת האם המשלחת את בנה למסעותיו, עם מתנות האמונה, ההתמדה, הביטחון והענווה. הבן יוצא, והאם מתפללת לשלוותו ואשרו, ומתברכת בשלוותה.
הדימויים חידתיים כראוי, נראה אם הבנתי:
המטה - שיוויתי ה' לנגדי תמיד, כדי שלא יאבד את אמונתו ואת בטחונו בה'.
ליד הפתח נמצאים אנשי השגרה, המנסים לגונן על היוצא. כוונותיהם טובות, אך אל לו לשעות דבריהם, אלא לאחוז במטהו ולהתמיד. (אלו אנשי העיר מטרום החורף?)
בטחון (עצמי, ובה') לעת חולשה, ענווה לעת הצלחה
לא הבנתי מה היא שלוות אכילס, או נסיון נציבה, ציידת - הצילי!
חוצמזה - הניקוד יצא עקום קצת (דגשים מחוץ לאותיות, שׂ במקום שׁ)
שיר מקסים ומשונה, תודה
[ליצירה]
באמת הגיע הזמן
שיר זורם ופשוט, כמו שהאמת אמורה להיות
את קצת חוזרת על עצמך - תביט לעצמך בעיניים, להביט בעצמך, למצוא בפנים אותך.
מה זה 'תשחר'? (בבית הראשון) אולי התכוונת ל'תשתחרר'?
נראה לי שעדיף בסגנון כזה להקפיד על צורת ציווי - 'הבט לעצמך בעיניים', 'היה כנה'.
לא 'מבריאים את הפצעים', מבריאים מפצעים או מרפאים פצעים.
'למצוא בפנים אותך' נשמע קצת עקום. אולי 'למצוא בפנים את עצמך'?
'לזרום שקוף, אמיתי, אחר' - למה 'אחר'? זה ההיפך מ'עצמך'.
'גם אם זה כרוך בשגעון' - קצת ארוך מדי יחסית לשורה שלפניו. אולי אפשר 'אפילו לשיגעון'.
מצא חן בעיני שאת קושרת את האמת לשגעון. יש באמת טירוף בהיחשפות מלאה.
מועדים לשמחה
[ליצירה]
סערות
החלון גם משקף את הסערות הפנימיות, גם מאפשר להציץ אל הסערות מסביב (starting או staring?) וגם משמש כהגנה (גם אם רעועה) מפני בוגדנות העולם.
הקטע הממוסגר - not ready, not true, not fair מוסיף לבלבול והחששות נימה של התרסה. קצת כמו ילד מתלונן בדרך לבית-ספר, קצת כמו מכתב פרידה של נער בורח.
[ליצירה]
קראתי את השיר שוב ושוב, וניסיתי להבין מה הקסם המיוחד הצפון בו.
ופתאום הבחנתי - זה שיר געגועים הביתה, אך לא הבת הנודדת כותבת אותו, אלא האב שנותר בבית, ומלווה אותה ברוחו. הוא מתגעגע לבית כפי שהיה (כפי שיהיה) כשעוד היתה שם.
האב מתגעגע כמו ביתו (כמו שהוא מקווה שביתו מתגעגעת), לשמים פורחים, לשטיח ירוק, לכסאות ישנים, לבית.
קסום
תגובות