הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'.
ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו.
אהבתי את ההילה שמסביב.
גם הקומפוזיציה- כמעט מושלמת.
השפן היה צריך להיות טיפה יותר שמאלה כדי שיהיה ממש טוב- על אחד מקוי השלישים. איך שהוא נמצא עכשיו הוא בין השליש לאמצע התמונה וזה קצת מעצבן את העין...
הרקע מאחורה יצא אאוט-אוף-פוקוס וזה יפה ומדגיש את השפן הקטן...
[ליצירה]
הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'.
ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו.
[ליצירה]
הערות
כללי - הגישה האישית (ופה ושם אף רגשית) מתאימה יותר ל'דעה' ולא ל'מאמר'
האם נושא המאמר הוא חיוב נשים במצוות, או מעמד האשה? בנושא מעמד האשה יש עוד מקורות רבים, הדנים במשפט, ממונות, יחס גבר ואשה, אופי האשה וכו'. אם הדיון הוא בחיוב במצוות נראה שאתה חורג קצת לתחומים אחרים.
'נשים ועבדים פטורים...'
לתפילין אין זמן מוגדר בתורה, לא מניחים תפילין בלילה כדי שלא יירדם בהם.
'הדבר נובע ממה ששנינו...' הפטור מקריאת שמע ותפילין לא נובע מהכלל, הוא גזירת הכתוב 'ושננתם לבניך'. הכלל המובא במקור השני נלמד בבנין אב מהפטור מתפילין וקריאת שמע.
'כל מצוות האב על הבן...'
מה מקור הפירוש (נשים עסוקות ואין להן זמן)? מה הקשר בין עיסוקי הבית לפטור מלימוד תורה או לבישת ציצית? למה הן חייבות באיסורים שהזמן גרמם?
'מעניין שהחברה החרדית...' - כמו שציינת 'אין לדיין אלא מה שרואות עיניו', נראה לי שאתה שופט על סמך הכללות והנחות.
'נשים בברכת המזון, דאורייתא או דרבנן...'
'בכל מקרה...' - לא הבנתי מה המסקנה, חשוב לחכמים לחייב את הנשים? חשוב לחכמים שהנשים לא יהיו חייבות מהתורה? מה הגורליות העצומה של התשובה?
'הכל עולין...'
'הגמ' לא היתה מוטרדת...' - אז למה הברייתא עונה על השאלה הזו? (אשה עולה למניין שבעה, משמע - אשה מוציאה ידי חובה את הגבר)
במקור הזה לא כתוב שאשה פטורה מקריאת התורה, ייתכן שהיא חייבת לשמוע את הקריאה אבל מנועה מלעלות משום כבוד הציבור.
'מרגישים רתיעה' - הידד! גישה אנתרופולוגית ונאורה, נקיה מדעות קדומות והתנשאות.
'אין ממנין שליח ציבור'
להלכה זה כן נפסק, אבל ברוב התפילות לא מקפידים על כבוד הציבור, אלא שולחים את מי שמוכן לעלות. לא שולחים נשים כשליחות ציבור בגלל בעיות צניעות.
'מגולח כהלכה' - מה הקשר?
'תבוא מאירה'
לא מספיק לענות אמן - 'עונה אחריהן מה שהן אומרין'. (קטן וודאי לא מוציא ידי חובה).
'תתבייש לך...' - אז למה לא תבוא מאירה על מי שגדול קורא לו? גם הוא לא יודע לקרוא.
הרמב"ם: 'כל מצוות לא תעשה...'
מצוות שהזמן גרמן הן לא בהכרח קולקטיביות - ציצית, קריאת שמע, קידוש בשבת הן מצוות עשה שהזמן גרמן, והן מוטלות על היחיד.
'הנשים אינן לוקחות חלק במצוות קהילתיות' - דוגמאות?
'אמר רב הונא...'
יש להפריד בין זימון לברכת המזון. ייתכן שאשה לא מזמנת ועדיין חייבת בברכת המזון מהתורה.
'מערכת יחוס' - הקשר למשל לא ברור. איפה במשל ציר המספרים ניצבים ערכי התורה ודרכי הביצוע?
'המאה ה21 או המאה ה21 לפני הספירה' - לא ברור שההתפתחות הטכנולוגית והמדעית גררה גם התפתחות אנושית. האם האנשים היום חכמים יותר? מוסריים יותר? האם החברה היום טובה יותר?
נ.ב.
יש כמה בעיות עריכה ואיות - 'לפטור' ולא 'לפתור', 'אין זה מכבוד' ולא 'זי', 'אשה אינה מחוייבת(ואולי מותר לה לעשותן) במצוות אלו לא בגלל...' (שכחת את ה'לא'). את רוב הפסקאות כדאי לערוך ולסדר.
[ליצירה]
התוכחה הזו - 'השלטון מעל חיי אדם', דווקא מקובלת ומושמעת ע"י רבים, לא רק מרזל וטיבי וירושלמי. היא אמנם מושמעת תמיד, לכל שלטון, בכל מקום ובכל תקופה, אבל תוכחה, שלא כמו יצירות, לא חייבת להיות מקורית.
רוב השיר חוזר על הסגנון הלא-רגיל של שמואל, סימני קריאה, מקפים פסיקים וסמיכויות לרוב, הטיות לא שגרתיות ופעלים יחודיים.
אבל שימו לב ל'פרובוקציה פרובוקציה רודפת', לא סתם בלבול מילים בשביל החריזה, החזרה על המילה 'פרובוקציה' פעמיים מדגישה את המסר - 'פורבוקציה פרובוקציה רודפת'! (מבוסס כנראה על 'צדק צדק תרדוף', אבל כאן החזרה לא רק מדגישה, אלא מייצגת חזרה של התופעה במציאות)
[ליצירה]
טוב, לסיפור כזה מגיעה תגובה מעניינת יותר.
שבע שנים חלפו על יגאל, גדושות במקומות, דמויות, רעיונות, חיוכים ודמעות לרוב. כל אלה מתרכזים סביב שתי בעיות - יגאל מחפש הכרה, יגאל לא מתפשר. כל הצלחה, כל כשלון, נובעים מהצירוף המעיק הזה.
ככל שהתפתח הקשר על הרב דמשיץ התגלתה בעיה חדשה - יגאל מחפש על מי לסמוך, קשה לו לסמוך על עצמו. הבעיה הזו נשמעה 'לא מתאימה', בגלל הגישה הפסקנית שלו לאורך כל הסיפור. הכל ברור לו והוא תמיד צודק, לא משנה בכמה קירות הוא צריך להתנגש בגלל זה. אבל אלימלך הצליח לשלב את הבעיה החדשה יפה. לפעמים יגאל מחפש את אישורו של הרב דמשיץ פשוט כי הוא צריך שמישהו 'יכיר בו', מישהו שהוא מעריך. ולפעמים הוא נהנה מגישתו של הרב דמשיץ שמאשר את בקורתו על הסובבים אותו.
וכך הסתיים הסיפור - יגאל מתאכזב גם ממשענתו האחרונה (צפוי, אמנם, אבל כתוב טוב), מחליט לסמוך על עצמו, וכך הוא מוצא גם הכרה וגם אוזן קשבת לביקורתו וגם, אולי, תקווה לאיזון.
לא קל להחזיק סיפור קצר באורך כזה, (37 פרקים סביב דמות אחת) ועוד לגרום לאנשים לקרוא אותו. אלימלך הצליח ליצור דמות אומללה ומשעשעת ולהקיף אותה במספיק צרות כדי להחיות את הסיפור עד שיאו. נראה לי שמגיעות לו מחיאות כפיים - () () () () () () ()
אגב - האם הרב דמשיץ התכוון לשגע אותו כדי שיתחיל לסמוך על עצמו ולחיות או שזה פשוט הסגנון המעצבן שלו?
[ליצירה]
like a bridge over troubled water
מעבר למשחקי המילים המבריקים.
מעבר ללשון הציורית, הנהדרת.
הקשיבו לתוכן - אמנם דרך של אלף מיל מתחילה בצעד אחד, אבל קל יותר להתחיל לצעוד כשמובטח שיש סוף לדרך.
[ליצירה]
נבוך, עצוב קצת, כלוא בקונכיית השגרה וחרד (באדישות מסויימת) מהתרסקותה.
הסיום נשמע ממש כמו המהום, של אחד שיודע מה הוא צריך לומר אבל פוחד לשמוע את המילים.
prednisolone side effects in dogs bilie.org prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
פרוזאי - מה עיצבן אותך פתאום? לפעמים קורה שבחור או בחורה אומרים 'שמע, נחמד לי אתך, אבל זה לא זה...', וכשהמחמאות והאכזבות מצטברות יוצא שיר כזה.
מה הפתרון? או לא להיות נחמד, או לחכות שזה כן יהיה זה...
[ליצירה]
שתי הצורות, ובשתיהן הוא נאלם. שיר נחמד, ההתחלה יפה, אבל הוא קצת דועך בסיום (אולי בכוונה, אבל זה עדיין מאכזב).
אגב - אמן. אומן זה בעל מלאכה.
תודה
[ליצירה]
שיר שבת שקט ומהורהר. עמוק ועצוב.
הכותרת והסיום משנים את אווירת השיר מהשתתפות ונחמה להתרסה מתנשאת. אבל כשקוראים אותם יחד עם השיר הם נשמעים הולמים.
תודה
תגובות