baRby
חלמונית .....
-
ילדת שמש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] טוב, זהו נסיון מעט חצוף ויומרני להיכנס לעיניין שלעולם לא תסבול ממנו. אך.... כשהנפש כואבת אהבה נכזבת זה בהחלט מזכיר מעט כאבי מחזור ולו באופן המשלי שבכאב. הרי, מבחינה ביולוגית המחזור מגיע לאחר שהרחם מכין את עצמו להפריה של הביצית על ידי זרע. מאחר שזה לא קורה הרחם נפטר מרקמות שלא באו אל יעודוף ומבחינה פזיולוגית זה גורם לכאבים ברמות שונות וגם לכל מיני תופעות נוספות. ממש כשם שהנפש שלנו מצפה להפריה הדדית של אהבה בין שני בני זוג וכאשר זה לא קורה היסורים של הלב השבור ככאבי החמצה של וסת. כך אני ראיתי את יסורי בהתמודדות עם אהבה שלא הגיעה ולא תגיע לעולם לידי מימוש. תחשבו על זה.... [ליצירה]
- [ליצירה] כתבת סיפור חסידי מצמרר שחודר עמוק עמוק ומחורר את חדרי הלב. השילוב של הפיוט מחדד את הסיפור ומוסיף לזעזוע שהוא יוצר בקורא. גם השילוב בין עבר להווה בסיפור הוא ממש מוצלח. שכוייח! רק רציתי לשאול האם הסיפור מבוסס על סיפור אישי של משהו או שהוא נכתב בהשראה מעדויות שונות? [ליצירה]
- [ליצירה] קצת יאוש... [ליצירה]
- [ליצירה] בתמלך- זה לא ג'וק זה פרוק רגליים ופרוקי רגליים הם יפיפיים. זה שחלקם חולקים איתנו מזון משותף - מה שמביא אותנו להלחם בהם עד חורמה לא הופך אותם לאיכס. מה גם שחלק מתושבי הגלובוס ניזונים מהם ועל כן לא אומרים איכס על אוכל! וחוצמיזה לידיעתך גם פרפרים הם פרוקי רגליים כך שגם הם ג'וקים אחרי הכל ולרוב לפני שהם מצמיחים כנפיים הם לא נראים כל כך מלבב! ועוד פרט קטון ואחרון על פרוקי הרגליים: הם הקבוצה הגדולה ביותר בעולם החי והיא כוללת כ-80% מכל מיני בע"ח הידועים עד כה והם נמצאים בכל מקום שניתן לחיות בו על פני הגלובוס.... (בזכות זה הם כל כך רבים וכל כך מגוונים ומיוחדים) אלו היו שישים שניות על..... : ) [ליצירה]
- [ליצירה] אתה גאון! לבטח איני הראשונה שמספרת לך את זה. זהו סיפור עצום ששואף לאינסוף חיובי. ממש נהנתי מהפילוסופיה המתמטית. אני נמנת על האנשים שאוהבים את האינסוף המשמעות שלו בעבורי היא שיש תמיד לאן לשאוף ולעולם לא יחסר להיכן להתפתח. נהנתי מכל רגע! [ליצירה]
- [ליצירה] יש משהו הזוי בסיגנון כתיבה שלך ואני אוהבת את זה אתה משב של רוח אחרת, תמשיך לנשוב... חלמונית ; ) [ליצירה]
- [ליצירה] ו.... לא ממש הבנתי את הסוף - ממך שוב מימך יצאו [ליצירה]
- [ליצירה] זה הזכיר לי כתב אלתרמן: היו פעם איש וצילו. לילה אחד הצל עמד. נטל נעלי האיש ומעילו, נעל, לבש. עבר מצד אל צד, הסיר גם את מגבעת אדוניו מן הקולב, נסה להסיר גם ראשו מעליו, לא הצליח. הסיר ממנו את פניו, לבש גם אותן, לא התעצל. בבוקר יצא החוצה עם מקל. רץ אחריו האיש ברחוב, צוח אל מכרעו: זה מעשה נורא! זה צל! זה לץ! זה לא אני! אני אכתוב לשלטונות! הוא לא יוכל לי! כך צוח מרה, אבל קמעה קמעה הורגל, שקט. לסוף נשכח ממנו המאורע. [ליצירה]
- [ליצירה] מתקנים שגיאות כתיב ;) [ליצירה]
- [ליצירה] אמא גילחה אותך? נשמע לי קצת הזוי. נחל באר שבע זורם? ממתי? אם כבר אז זה ביוב. השילוב בין חדש לישן קצת צורם. חוצמזה - נהנתי. [ליצירה]
תגובות