אישתה לרויה
חלמונית .....
-
ילדת שמש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה לא בדיוק מתאים. אומנם יש פה עייר, אך איה הגפן. בנוסף לזה הצילום הוא די סתמי, הזוית משעממת, ואם יש סיפור מאחורי כל זה אז הוא לא ממש עובר מבעד לתמונה. ישנה גם שיבולת שתקועה במטושטש בתוך הפריים ושרועה על חלקה הקדמי של התמונה וזה לא מסתדר עם הרקע. פשוט צריך להשקיע יותר מאמץ ולא רק מחשבה לפני שלוחצים על ההדק. סליחה על שקטלתי יותר מדי זה נובע רק מהצורך להיות נאמנה לאמת (שלי) ומתוך רצון להפנות את תשומת לבך בכדי שתוכל להשתפר... (יצאתי שחצנית למרות שזאת לא הכוונה) ...הכל ברוח טובה.... : ) [ליצירה]
- [ליצירה] מאחורי כל זוג עיניים וגם עין בודדת יש נשמה זאת תמונה מעולה! ממש רואים בה את הסיפור שמסתתר מאחוריה. [ליצירה]
- [ליצירה] לעזזאל! השם האמיתי של המעין הזה הוא עין ליבנה. אז למען השם, בבקשה תפסיקו לבלבל לו את השם. [ליצירה]
- [ליצירה] בחתונות יש את שמחת האדם הפרטי ויש את שמחת הכלל. אותה שמחת הכלל היא זו שזרה לי. (חלילה לי שלא לקחת חלק בשמחת האדם הפרטי ולשמוח עימו בשמחתו, בעיקר כשמדובר באדם קרוב.) באופן כללי זהו קטע בדוי שנכתב על סמך התרשמות מהחתונה האחרונה שהייתי בה. מה שכן - תמיד בשמחה! : ) [ליצירה]
- [ליצירה] התמונה יפה ומעניינת, האמת שמה שמשך את תשומת ליבי יותר מהצל החוצה אלו התריסים, אחד פתוח וחברו מוגף, חצי חצי, נותן למעט אור להיסתנן אך עדיין נשאר סגור לעולם. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מעניין, הפתיחה שלו מעולה "אדם יושב על מדרגה ראשו בידו כבלולאה הוא לא יחנוק את עצמו עובדה. הוא יקום..." לאחר פתיחה כזאת יש צפיה להתפתחות של עלילה כלשהי בשיר, אך המבט נשאר באותו הכיוון. עוד לא החלטתי אם זה עושה טוב או רע לשיר, מה שכן- השיר הזה הוא שונה אבל אחר (כלומר ייחודי) ולסיכום - שיר טוב ובהצלחה בהתרוממות מהמדרגה ובכלל. [ליצירה]
- [ליצירה] מצב חצב לשאלתך.... אני לא עשיתי את זה, אני רק קלטתי את זה בעין ותעדתי במצלמה. הכל טבעי, אני לא מאמינה בביום או בפוטו שופ. וחוצמזה.... תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] מה דעתך על שיר-בדיחה? [ליצירה]
- [ליצירה] זה הזכיר לי כתב אלתרמן: היו פעם איש וצילו. לילה אחד הצל עמד. נטל נעלי האיש ומעילו, נעל, לבש. עבר מצד אל צד, הסיר גם את מגבעת אדוניו מן הקולב, נסה להסיר גם ראשו מעליו, לא הצליח. הסיר ממנו את פניו, לבש גם אותן, לא התעצל. בבוקר יצא החוצה עם מקל. רץ אחריו האיש ברחוב, צוח אל מכרעו: זה מעשה נורא! זה צל! זה לץ! זה לא אני! אני אכתוב לשלטונות! הוא לא יוכל לי! כך צוח מרה, אבל קמעה קמעה הורגל, שקט. לסוף נשכח ממנו המאורע. [ליצירה]
- [ליצירה] לא יודעת בדיוק איך להגיב, באילו מילים לתאר את ההתרשמות שלי. אז אסתפק בכך: הקטע כתוב היטב, הוא מצליח להעביר את האויר והאווירה מאותו רגע של חורבן. [ליצירה]
