[ליצירה]
השיר ממש טוב ונותן חומר למחשבה. הייתי מסירה את ה"על השולחן" השני כיוון שהוא פוגע בזרימה.
הבעיה שלנו היא שלרוב אנחנו רק מחכים למשיח שיבוא, מכלים את ימיינו בציפיה ובדיבור עליו ועל הימים שהוא יביא בבואו. אבל הוא לא יבוא כל עוד נמשיך לתלות בו את כל התקוות שלנו ונמתין כמעט באפס מעשה שהוא יגיע ויגשים לנו אותן.
[ליצירה]
ותרי על הלב, הוא מתעתע בנו, ההגיון רואה לטווח הרחוק, בו טמונה האמת האמיצה ואילו הלב מצטעף בתוך הרגע אם יש בו אמת זוהי אמת פחדנית שלא כדאי לבחור בה.
היי חזקה!
[ליצירה]
זה הזכיר לי
כתב אלתרמן:
היו פעם איש וצילו.
לילה אחד הצל עמד.
נטל נעלי האיש ומעילו,
נעל, לבש. עבר מצד אל צד,
הסיר גם את מגבעת אדוניו מן הקולב,
נסה להסיר גם ראשו מעליו,
לא הצליח. הסיר ממנו את פניו,
לבש גם אותן, לא התעצל.
בבוקר יצא החוצה עם מקל.
רץ אחריו האיש ברחוב,
צוח אל מכרעו: זה מעשה נורא!
זה צל! זה לץ! זה לא אני! אני אכתוב
לשלטונות! הוא לא יוכל לי! כך צוח מרה,
אבל קמעה קמעה הורגל, שקט. לסוף
נשכח ממנו המאורע.
[ליצירה]
היסודות רעדו מרוב שצחקתי כאן
מוצלח ומשעשע גם אם הסוף קצת מדדא.
רק רציתי להוסיף....
"שמח תשמח רעים, רעים אהובים, כשמחך חיי צירך כגננת נחמדת...."
אכן שימחת!
[ליצירה]
שמע, אתה לא רואה בעיניים!
סתם...
זה רעיון ממש נהדר!
יחד עם זאת זה היה יכול להיות מושלם אם היית מצלם את התמונה לאורך ולא לרוחב, במצב הנוכחי זה הולך לאיבוד בתוך המרחב וזה גורם לתמונה להיות פחות מעניינת. בכולופן, ממש נהנתי מהתמונה הזאת והיא גרמה לי לחייך בפה צוחק.
יום טוב
חלמונית
[ליצירה]
זה לא בדיוק מתאים.
אומנם יש פה עייר, אך איה הגפן.
בנוסף לזה הצילום הוא די סתמי, הזוית משעממת, ואם יש סיפור מאחורי כל זה אז הוא לא ממש עובר מבעד לתמונה. ישנה גם שיבולת שתקועה במטושטש בתוך הפריים ושרועה על חלקה הקדמי של התמונה וזה לא מסתדר עם הרקע. פשוט צריך להשקיע יותר מאמץ ולא רק מחשבה לפני שלוחצים על ההדק.
סליחה על שקטלתי יותר מדי זה נובע רק מהצורך להיות נאמנה לאמת (שלי) ומתוך רצון להפנות את תשומת לבך בכדי שתוכל להשתפר...
(יצאתי שחצנית למרות שזאת לא הכוונה)
...הכל ברוח טובה....
: )