מצד אחד מה שאמרו פה די נכון...
אבל מצד שני, גם מה שהאחרים אמרו הוא די נחון...
המתמטיקה שנלמדת ומצטיירת בשיעורים, ב"חומר" לבגרות, היא באמת כבולה לנוסחאות, לכללים נוקשים של הוכחות, ולא נותנת יותר מדי מרחב.
אבל לדעתי אם מסתכלים על המתמטיקה בצורה רחבה, מרחוק, אפשר לראות דברים נפלאים ממש. ואני לא מדבר על איזה הוכחה שהכל מתשלב בסוף. זה יותר מזה, יש המון מרחב, המון צורך בדמיון, יצירתיות, וזה יכול בקלות להפוך למקצוע הומני ברמות האלה...
הבעיה היא שאת זה לא מלמדים. זה מין חוש כזה, זה אינטואיציה- כמעט כל המתמטיקאים עבדו בצורה ראשונית על אינטואיציה, וככה נוצרו הפריצות הגדולות. זה דרך חשיבה שחייבת לחרוג מהמסגרת שמוצגת בשיעורים.
אולי בגלל זה השיעורים שנואים, למרות שלפעמים המתמטיקה אהובה...
והיצירה עצמה נחמדה מאוד :-) במחברות שלי הציורים (או בד"כ הקישקושים) השתדלו למלא כל פינה פנויה, ככה שהם הקיפו את הכתוב מסביב, ואז באמת נהיה לא נעים לקרוא את הביפנוכו, כי הכל סגור כזה, וחשוך...
אבל במילא אפ'חד לא קרא את זה אח"כ, זה רק הלך לפח, אז לא משנה...
יוווווווו, מחברות.... נוסטלגיה.... :-)
כמה כיף להקפיץ דברים ממעמקי תהום הנשיה.
דיון חביב היה פה על אודות המתמטיקה והשנאה, איך פספסתי. אין ספק שלמתמטיקה צריך דמיון. ולא רק בציור ויקטורים (אני עושה אותם עם ראש מחייך וזנב מסולסל). אצלי המחברות בכל המקצועות מלאות ציורים, שרבוטים וקשקושים למיניהם. במחברת מתמטיקה יש לי ציורי טבע דומם, במחברת תנ"ך יש לי טיוטא של איזה שיר ובמחברת גמרא יש לי סרטוט של טנגנס עם ניסוח כללי של מיקום האסימפטוטות שלו. בכל שיעור נחמד לעסוק בנושא שאינו נושא השיעור.
בספר של הפסיכומטרי הכל מלא קשקושים וציורים אצלי. אבל גיאומטריה אני דווקא אוהב, למרות שנאתי העזסה את המתמטיקה, כיוון שיש בה מקום נרחב לחשיבה עצמאית.
ו.. קשה להאמין שאת אמיתית, טל רעות, כי זה ממש ממש יפה.
מתמטיקה... בעע...
טוב טוב סתם...
סו!!
א-ה-ב-ת-י את מה שכתבת!!! [מתמטיקאים - קבוצה שלילית]... זה פשוט מגניב! תשימי את זה ב'במשפט אחד'!! [ואפילו יהיה עוד יותר מגניב אם תנחסי את זה גם בסימונם המתמטיים... [מתמטיקאים = קבוצה ריקה או משו כזה...:))]
מצחיק להשם!!
ולגבי מורים למתמטיקה -
המורה שלי למתמטיקה הוא הבנדם, כבנדם, אחד מהאנשים הכי טובים וחבר'מנים שיכולים להיות. אדם נהדר.
כמורה למתמטיקה- הוא התגלמותו של דארת-ווידר בעולם הזה... המבחנים שלו היו ק-ש-י-ם, הוא היה מ-ק-פ-י-ד על הכל ומתעצבן בצעקות רמות כשאנחנו לא מבינים או תופשים...
אבל הוא מורה מעולה שהשיטות חישוב שהוא לימד פשוט מצויינות.
ומתמטיקה - כמו כל מקצוע שקשור לידע או משו שצריך לאמץ בו קצת את הראש - כמעט אף אחד לא יאהב אותו כשם שהוא לא אוהב אף מקצוע. כי, מה לעשות, אנשים לא קולטים תמיד את הערך של 'ידע'.
אילו הייתי יודע לפני שנתיים את מה שאני יודע היום- הייתי משקיע -ה-ר-ב-ה- יותר למבחנים ולא הייתי צריך להתחפש בכל מני פסיכומטרים בגלל שהמצרף שלי היה מספיק לעשות לי את החיים טובים... [לא שזה משנה עכשיו משו.. הרי אני בייניש ודברים 'זוטרים' שכאלה לא מעיינים אותנו כמובן...]
טוב, בקשר למה שנאמר כאן על המורים- הגיוני שבאמת יש להם חלק מכריע ברתיעה מהמקצוע הזה אבל הם בהחלט לא הכל.
היה לי מורה ממש לא נחמד (בלשון עדינה למדי) שתמיד אמר לנו להפסיק ללמוד תורה בגלל שמתמטיקה זה הדבר שהכי חשוב בחיים ופעם אחת הוא מאוד כעס עליי ש"העדפתי" ללכת לאזכרה של מישהי שנרצחה במקום להיות בשיעור שלו והוא היה קפדן בצורה לא אנושית ובכל זאת הוא ממש לא היווה חלק מכריע בסלידה שלי מהשיעורים האלה.
אז, נכון. יש במתמטיקה המון עומק וחשיבה וכל הדברים שנאמרו כבר ובאמת אפשר מלא פעמים להתפעל מאיזה הוכחה חכמה ומתוחכמת אבל בכל זאת יש בזה משהו שנורא כובל למוסכמות ולמישור.
טוב, נראה לי שכבר באמת מיצינו את הנושא.
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
מטמטיקה מקצוע נהדר, וצריך בו הרבה דמיון ושכל אך גם מורה טוב שנותן חשק ללמוד אותו ,
טל לא הבנתי למה ריקנות גיאומטרית (דווקא נראה שהולך לך לא רע)
יש את הקטע הזה במט' שלא כל כך הולך עושים הפסקה באים שוב והכל הולך!
בכל מקרה בהצלחה ילדה.
עם החתלתול.
קודם כל, זו יצירה נעימה מאוד.
שנית, יש באמת יופי במדעים, למרות שגם אני מבינה בהחלט את השנאה והרתיעה לדבר הזה שמלמדים בבתי הסוהר - אה, אופס - הספר וקוראים לו מתמטיקה.
אני דווקא אוהב מתמטיקה. ההרגשה של הישג, תוכנית/רעיון/משהו-כזה שפעל/ה באופן מושלם, בדיוק כמו שצריך, ואז כל הנתונים מתאימים אחד לשני...
לאלה שלמדו/לומדים תכנות - זה בערך כמו תוכנית שרצה באופן מושלם, כבר בפעם הראשונה.
זאת הרגשה מעולה.
אבל אני עדיין לא פותר תרגילים להנאתי...
מסכימה עם מרק.. באמת מישהו מצייר ספרי בני גורן מותקפים?? וזה ממש דומה למה שאני עושה בשיעורים... ציור יפה.....
וגאיוס לא חייבים לאהוב כל מה שמצליחים בו.. אפשר גם לאהוב מה שלא..
ואני למשל אוהבת גיאומטריה................ הציור מוסיף המון למחברת....
הריקנות הזו בכלל לא קשורה ב- אם זה מצליח או לא.
אפשר להצליח ובכל זאת להרגיש כלואה בתוך זה (ואל תשאלו למה המשכתי עם זה בכל זאת- תלאות הפרפקציוניסטיוּת...).
ו- גאיוס. ברוך ה' כבר מזמן סיימתי עם המקצוע הזה ומאוד מקווה שלעולם לא אצטרך לשוב אליו.
חתלתולי- אני אוהבת אותך כל כך!!!
ואביב- מי שלא ממש מתחבר לתחום המתמטיקה הוא אולי "הומני" . הומניסט זה משהו אחר לגמרי ואני אישית מכירה הרבה הומני לא הומניסטים ולהיפך- מתמטיקאים הומניסטים בנשמתם.
סוערה, שתמיד שנאה מתמטיקה כי היא לא הבינה ולא כי המתמטיקאים היו איזושהי קבוצה שלילית...
לא ממש התחברתי למתמטיקה... מבחינתי זה יישאר תמיד מקצוע 'יבש'... למרות שגם לי היו מורים די 'חבר'המנים' למתמטיקה, ולמרות גם- שהרבה מתמטיקאים ופיסיקאים היו אנשים הומניסטים לעילא ולעילא... אנדרה סחרוב, לדוגמא!
אביב וסתיו- עניין מורים המשניאים מקצוע קיים גם במקצועות אחרים. למה רק מורי המתמטיקה סובלים מדמוניזציה כזו? למה רק המקצוע הזה זכה לתגובה כמו הראשונה שלך?
סוערה, מנסה לשקם מטראומות היסטוריה, למשל.
מתמטיקה זה דבר מדהים.
אם יש אנשים שהרסו את המתמטיקה אלו מורים גרועים למתמטיקה.
מי שקצת נותן צ'אנס למקצוע- לא יכול שלא ללכת שבי אחריו...
הגיע הזמן שנצא מהחשיבה הילדותית שמתייחסת אליה בתור מקצוע לימודי בלבד, ונמריא קצת הלאה, יש לאן, חברה, יש בהחלט.
יהודית- אני בהחלט מסכים איתך!
מתימטיקה יכולה להיות מקצוע יפה ונהדר, אך מי שהרסו אותו הם המורים שמלמדים זאת-שרובם קשים ורעים בגישתם:
דוגמה בולטת- המורה שלי מכיתה א'
שלום סוערה
מתימטיקה נחשב למקצוע קשה, קשה ללמוד אותו בצורה אוטודידקטית (לימוד עצמי)כמו היסטוריה או ספרות ויש צורך בליווי ובהסבר של התרגילים ומהלך פתרון הסוגיה.
אם המורה המדריך עושה זאת בחוסר סבלנותאו בכפיה או במהירות רבה - התלמיד יתקשה להבין זאת ו"יפול בין הכסאות"
כל טוב :-)
אבל האמת...
עיה של מורים המשניאים מקצועות יש בכל התחומים.
דווקא אני בי"ב אהבתי היסטוריה- הייתה לי מורה נהדרת.
וכשלמדתי הוראה, תאמינו או לא, שנאתי פסיכולוגיה- כי המרצה היתה, לדעתי, פסיכולוגית בגרוש ואמרה דברים שאני הגעתי אליהם בעצמי עוד בכיתה י'...
בקיצור- זו בעיה השייכת בהחלט לא רק למתמטיקה, אם אביב וסתיו צודק- במתמטיקה זה מעט חמור יותר, כי זה מקצוע שיותר קשה להשלים לבד.
כן, אני מניחה שאתה צודק אבל זה בעיקר קשור לסוגי אנשים. לאו דוקא כל מי שלא אוהב פשוט לא המריא מעבר לחשבונות המצומצמים, יש אנשים שזה באמת סוגר אותם וחונק. יכול להיות שיש הרבה מעבר אבל עצם ההתעסקות בחישובים ופרטים מגבילה את הכמהון שלהם ללא יודעת מה.
לא יודע, כנראה שלא בהכרח. מספרים על הרדי, אחד המתמטיקאים הגדולים של המאה ה20, שהיה לו סטודנט שבשלב מסוים נשבר, עזב את הלימודים והלך להיות משורר. כששמע על כך הרדי, הוא אמר: 'נו, לא נורא. ממילא לא היה לו מספיק דמיון כדי להיות מתמטיקאי...'
רציתי רק להגיד שהמתמטיקה היא לא בהכרח מגבילה, שנואה ומכניעת חופש, כפי שהתבטא ידידנו אביב וסתיו(מעל דפי המחשב, שנוצר, למרבה הפלא, ע"י המתמטיקה המגבילה והשנואה). די שאזכיר את לואיס קרול, מחבר 'אליס בארץ הפלאות', שהיה פרופסור למתמטיקה, אבל לא רק הוא. גם הדף והעט מגבילים בדרכם שלהם, והמילים, ואנחנו.
אני לא חולק לחלוטין: אני מסוגל להבין למה אנשים שונאים מתמטיקה. בדרך כלל אותם אנשים פשוט מכירים רק את הצד הטכני, כל החשבונות הקטנים וחסרי המשמעות, אבל גם אם לא- אפשר להבין אותם. אבל רציתי להגיד שזה לא הכרחי. יש בזה הרבה יופי, המון, צריך לדעת איפה לחפש. ושיש גם מתמטיקאים הומניסטים ובעלי חלומות...
מכיאל??? [סתםםםםם]
מזכיר את המחברות שלי... [טוב בעצם לא, אבל כולם אמרו את זה אז גם אני רציתי..]
רק שני דברים לא הבנתי..
איך זה שהמעבר מווקטורים לטריגו כל כך מהיר?
ולמה שחכת שם למטה מינוס?!?!
[או בקיצור - פיי סמח סמח סמח... 5 יחידות הא? מזכיר נשכחות ממש...]
מצוקת נפשו של התלמיד ההומניסט ובעל החלומות בעת לימודי המתימטיקה והגיאומטריה השנואים עליו, על כן הוא מנסה לפרוח מן הקווים המגבילים והשנואים, המדוייקים ומכניעי החופש, באמצעות ציור של עלמה פורחת צבועה בכחול המסמל את החופש, זאת לעומת קדרות השרטוט הגיאומטרי והמדכא
אהבתי וגם הייתי בשרטוט, סליחה בסרט הזה :-)
ואם כבר חושבים על זה- מבקרים את המטמתיקה יותר מדי.... מתחיל להיות דומה לימי הביניים שבהם מה שלא מובן - לא טוב (או שניתן לו הסבר משונה)..... אז מה כשמציבים פתאום בפנינו אתגר הנפתח בריצה מהירה ממנו או נתמודד עימו?
אני לא הייתי מסוגלת בזמנו לעבוד על תרגילים במתמטיקה בלי להוסיף שלל ציורים לרוב מסביב. אחרת לא הייתי מרגישה בבית..
אה, וגם היה את השלב שמכל אפס הייתי עושה סמיילי מחייך. זה היה נחמד.
אבל עוד יותר נחמד שסיימתי עם מתמטיקה לנצח. ארוע הסטורי זה התרחש בשלהי שנת הלימודים שעברה. אמנם 3 יחידות, אבל 96 סופי, כבוווווווד.
א: לא מאמין שהייתי יכול לתאר את הלך רוחה ומחשבתה של האולפניסטית הממוצעת, בין אם זה בשיר, סיפור, קטע או כל דבר אחר יותר טוב מאיך שציירת.
ב: הציור מקסים. ממש.
ג:אני מקווה שהציור נוצר מראש בבית, ולא בשיעור, כדי שחלילה לא יתברר לי שאת שייכת לזן שציינתי בסעיף א...
:)
אלא יודע מה את לומדת או במה את עובדת את צירכה להיות קופרייטרית !
הדף הזה המלא קישקושים אלגבריים (?) עם הציור הנפלא הזה שמעיד על כישרון לא ממומש היה יכול להיות משעשע מאוד כשלעצמו אבל הכותרת שלך היא שנתנה לו את כל הטאץ'...
כלואה בריקנות גיאומטרית - זאת הברקה נפלאה.
וזה יכול להיות אחלה יצירה למסגור !
אשמח לראות מהיום והלאה כל יצירה שלך !!!
[ליצירה]
הי, אני מזהה את התמונה!
'ובמחברת המתמטיקה שלך על גבי שירטוטים הנדסיים ונוסחאות מורכבות נשזרים קווים עדינים, מתפתלים, ציורים של נשים אציליות והבעות מלכות על פניהן.'
(מתוך 'כמו נטע זר', טל רעות...כדאי לעיין שם..:-))
[ליצירה]
מצד אחד... ומצד שני...
מצד אחד מה שאמרו פה די נכון...
אבל מצד שני, גם מה שהאחרים אמרו הוא די נחון...
המתמטיקה שנלמדת ומצטיירת בשיעורים, ב"חומר" לבגרות, היא באמת כבולה לנוסחאות, לכללים נוקשים של הוכחות, ולא נותנת יותר מדי מרחב.
אבל לדעתי אם מסתכלים על המתמטיקה בצורה רחבה, מרחוק, אפשר לראות דברים נפלאים ממש. ואני לא מדבר על איזה הוכחה שהכל מתשלב בסוף. זה יותר מזה, יש המון מרחב, המון צורך בדמיון, יצירתיות, וזה יכול בקלות להפוך למקצוע הומני ברמות האלה...
הבעיה היא שאת זה לא מלמדים. זה מין חוש כזה, זה אינטואיציה- כמעט כל המתמטיקאים עבדו בצורה ראשונית על אינטואיציה, וככה נוצרו הפריצות הגדולות. זה דרך חשיבה שחייבת לחרוג מהמסגרת שמוצגת בשיעורים.
אולי בגלל זה השיעורים שנואים, למרות שלפעמים המתמטיקה אהובה...
והיצירה עצמה נחמדה מאוד :-) במחברות שלי הציורים (או בד"כ הקישקושים) השתדלו למלא כל פינה פנויה, ככה שהם הקיפו את הכתוב מסביב, ואז באמת נהיה לא נעים לקרוא את הביפנוכו, כי הכל סגור כזה, וחשוך...
אבל במילא אפ'חד לא קרא את זה אח"כ, זה רק הלך לפח, אז לא משנה...
יוווווווו, מחברות.... נוסטלגיה.... :-)
[ליצירה]
איזה דיון מרתק. הה.
כמה כיף להקפיץ דברים ממעמקי תהום הנשיה.
דיון חביב היה פה על אודות המתמטיקה והשנאה, איך פספסתי. אין ספק שלמתמטיקה צריך דמיון. ולא רק בציור ויקטורים (אני עושה אותם עם ראש מחייך וזנב מסולסל). אצלי המחברות בכל המקצועות מלאות ציורים, שרבוטים וקשקושים למיניהם. במחברת מתמטיקה יש לי ציורי טבע דומם, במחברת תנ"ך יש לי טיוטא של איזה שיר ובמחברת גמרא יש לי סרטוט של טנגנס עם ניסוח כללי של מיקום האסימפטוטות שלו. בכל שיעור נחמד לעסוק בנושא שאינו נושא השיעור.
[ליצירה]
---
בספר של הפסיכומטרי הכל מלא קשקושים וציורים אצלי. אבל גיאומטריה אני דווקא אוהב, למרות שנאתי העזסה את המתמטיקה, כיוון שיש בה מקום נרחב לחשיבה עצמאית.
ו.. קשה להאמין שאת אמיתית, טל רעות, כי זה ממש ממש יפה.
[ליצירה]
פחחח
מתמטיקה... בעע...
טוב טוב סתם...
סו!!
א-ה-ב-ת-י את מה שכתבת!!! [מתמטיקאים - קבוצה שלילית]... זה פשוט מגניב! תשימי את זה ב'במשפט אחד'!! [ואפילו יהיה עוד יותר מגניב אם תנחסי את זה גם בסימונם המתמטיים... [מתמטיקאים = קבוצה ריקה או משו כזה...:))]
מצחיק להשם!!
ולגבי מורים למתמטיקה -
המורה שלי למתמטיקה הוא הבנדם, כבנדם, אחד מהאנשים הכי טובים וחבר'מנים שיכולים להיות. אדם נהדר.
כמורה למתמטיקה- הוא התגלמותו של דארת-ווידר בעולם הזה... המבחנים שלו היו ק-ש-י-ם, הוא היה מ-ק-פ-י-ד על הכל ומתעצבן בצעקות רמות כשאנחנו לא מבינים או תופשים...
אבל הוא מורה מעולה שהשיטות חישוב שהוא לימד פשוט מצויינות.
ומתמטיקה - כמו כל מקצוע שקשור לידע או משו שצריך לאמץ בו קצת את הראש - כמעט אף אחד לא יאהב אותו כשם שהוא לא אוהב אף מקצוע. כי, מה לעשות, אנשים לא קולטים תמיד את הערך של 'ידע'.
אילו הייתי יודע לפני שנתיים את מה שאני יודע היום- הייתי משקיע -ה-ר-ב-ה- יותר למבחנים ולא הייתי צריך להתחפש בכל מני פסיכומטרים בגלל שהמצרף שלי היה מספיק לעשות לי את החיים טובים... [לא שזה משנה עכשיו משו.. הרי אני בייניש ודברים 'זוטרים' שכאלה לא מעיינים אותנו כמובן...]
[ליצירה]
.
טוב, בקשר למה שנאמר כאן על המורים- הגיוני שבאמת יש להם חלק מכריע ברתיעה מהמקצוע הזה אבל הם בהחלט לא הכל.
היה לי מורה ממש לא נחמד (בלשון עדינה למדי) שתמיד אמר לנו להפסיק ללמוד תורה בגלל שמתמטיקה זה הדבר שהכי חשוב בחיים ופעם אחת הוא מאוד כעס עליי ש"העדפתי" ללכת לאזכרה של מישהי שנרצחה במקום להיות בשיעור שלו והוא היה קפדן בצורה לא אנושית ובכל זאת הוא ממש לא היווה חלק מכריע בסלידה שלי מהשיעורים האלה.
אז, נכון. יש במתמטיקה המון עומק וחשיבה וכל הדברים שנאמרו כבר ובאמת אפשר מלא פעמים להתפעל מאיזה הוכחה חכמה ומתוחכמת אבל בכל זאת יש בזה משהו שנורא כובל למוסכמות ולמישור.
טוב, נראה לי שכבר באמת מיצינו את הנושא.
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
:-)
נראה בדיוק כמו המחברות שלי - בהבדל אחד:
אצלי לא מופיעים החישובים...
ודווקא גיאומטריה זה מקצוע מקסים - אחד האהובים עלי, למעשה.
נו, מילא.
[ליצירה]
[ליצירה]
.
אך, אורי, לפניי עכשיו
קוּשיות רבות מִסְפור
קשה קשה הוא המצב
במי מהבנים לבחור
במי אבחר- במדותל"ש?
בבייניש או בחרדי
למי אתן כעת צל"ש
ויהיה פה חתני?
נתחיל באופן אקראי
בחרדי-לאן שייך?
חסיד, חרד"ל או ליטאי
(הוא כנראה אינו מכ"ך)
ואם אומר שרצוני
לגור בראש גבעה זרה
האם ינהג כציוני
או שיאמר: זו עבירה!
והדתי לשעבר
האם את הכיפה ישיב?
אם יתעקש על הדבר
יכול להיווצר כאן ריב
ובשבת- כיצד ינהג
האם קידוש או דיסקוטק
האם יסע בימי החג
יאכל גבינה בתוך הסטייק?
ובכן, נחשוב, בלית ברירה
האם הבייניש לי מתאים
אך איך אבחר את הבחירה
כשחסרים הרבה פרטים?
כיפתו- באיזה גודל
רחבה או קצת שדופה
והסגנון, באיזה מודל?
צמר או סריגה צפופה
בבית הכנסת- מה אוהב
שירים, שתיקות או מנגינות
האם הוא נע מכל הלב
או מתבודד לו בשדות?
והציצית- בפנים? בחוץ?
וההכשר- איזה חותָם?
האם מהדרין לו נחוץ,
תפילין רק של רבינו תם?
ופרט חשוב חסר עכשיו
באיזה ישיבה לומד
האם שייך הוא אל ה"קו"
או שבמוסכמות מוֹרֵד?
ובכן, הרבה עובדות אינן
אני כבר עייפה ו-אוף!
כל-כך קשה לבחור חתן
בערך כמו קריעת ים סוף!
תגובות