כּשאיני קַשוּבָה
גֶוי שָפוּף
עוסק בּבְדידי מעשים
מֶחַשֶב
חטאים.
אם רק ארים מבטי
לתוכי
אטווה כיסופיי בזרקור
שמיים פתוחים
אז אקרב,
אשוב
אליך.
טל רעות
-
"לפעמים אני ריקה מצבע, כמו ציור על מדרכה אחרי גשמים, ויודעת שעכשיו הרגע, להוליד מילים"
(אחינועם ניני)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] . קטע ממש מיוחד. אהבתי מאד. [ליצירה]
- [ליצירה] הייי תשובה... אני אוהב את הרעיון הזה... [אבל מה עם מיכאל??? {סתתתםםם}] [ליצירה]
- [ליצירה] ממש יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] *. אבל ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה לחלוטין עם קודמי. [ליצירה]
- [ליצירה] *****! ! [ליצירה]
- [ליצירה] זה איציק העכביש אציק ביציק בקיצור מה שהוא רוצה להגיד זה ש: "א ה ב נ ו " זאת היתה כנרת שקפצה על המקלדת .... אני רוצה לומר לך שיש לך ד"ש מז'וז'ו הנמלה ושפרסמתי יצירה חדשה .. חפשי באלמנה שחורה [ליצירה]
- [ליצירה] אלי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מה אתה עושה לי בתוך המחשב? לא חשבתי שתקח את הקטע ברצינות:-) ראית שלא הכניסו לך את השירים? אני מתקוממת! [ליצירה]
- [ליצירה] כל-כך נכון פתחת לי שערי גן-עדן עם השיר הזה. ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] . וואו. יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] יו. כמה שיש לך את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] . אה, ועוד משו- גם אם בכל זאת מחליטים לקחת יוזמה ולהתקשר לאנשים- זה לא עוזר כי הם לא מצליחים למלא את החלל שפעור אצלי כרגע ולאחר כמה משפטים לאים נפרדים וסוגרים את הטלפון עם ריקנות עוד יותר גדולה בבטן. ואז שואלים מה כן אני צריכה כרגע. ויודעים את התשובה. ונכנסים לתוך השמיכה ובוכים. סתם, לא תמיד זה נגמר כזה טראגי. לפעמים מציירים או קוראים או יוצאים לטיול לילי-לקראת-בוקר. [ליצירה]
- [ליצירה] . כמה שהפלאת לכתוב את הלילות האלה. ודוקא בלילות שלא קורה דבר יש באוויר את התחושה הזו שמשהו מרגש הולך לקרות ומחכים לו ומחכים והוא לא מגיע ובשלב מסוים אני אוחזת בפלאפון ועוצמת עיניים ובכוונה עצומה מנסה להעביר טלפתיה לאנשים שאוהבת- שיתקשרו. וגם זה לא עוזר. ואז הולכת לישון. וכמובן שבלילות הללו, כמו להכעיס- לא מצליחים להרדם. אוף. אני שונאת את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] . וואי. זה מדהים. ממש ממש. כמעט פספסתי אך תודות ליצירה אקראית... [ליצירה]
- [ליצירה] . או קיי. הכתב הקטן הוגדל לגודל קריא יותר. טעות שלי... [ליצירה]
- [ליצירה] . כבר יותר מדי דברים עצובים לערב אחד. הזכיר לי שבבנין שלידי עמדה אשה וצרחה לשפופרת הטלפון בקול צרוד, מותש, נואש כל מיני דברים שנורא לשמוע ("אני שונאת אותך, תעזוב אותי כבר, תפסיק להרוס לי את החיים אני אגזור את עצמי") וזה היה עצוב כי היא שנאה אותו ובכל זאת- לא יכלה לנתק לו את הטלפון מרוב תלות. באמת כבר עצוב מדי. [ליצירה]
- [ליצירה] . ליצנית יקירתי (אני מתגעגעת אליך!)- אני ממש מסכימה עם מה שכתבת, אני חושבת שזה דבר שהבנתי רק השנה וברוך ה' אני בתהליכים לצאת משם. הדמיון מקסים ואני לא מתכוונת לותר עליו אבל אין בו מקום לסביבה האמיתית שלי- וזה מה שקשה. [ליצירה]
- [ליצירה] . וואי, נורא עצוב ואמיתי. ואקטואלי. [ליצירה]
- [ליצירה] * וואו... גם משוררת וגם ציירת. [ליצירה]
תגובות