[ליצירה]
מזכיר לי סיפור שכתבתי פעם (ואחר כך גיליתי שכבר כתבו אותו לפני... סוג של מזל כזה), על זוג תאומים שנחים ככה בתוך הבטן של אמא שלהם ומעלים ספקולציות לגבי העתיד ומה הם עושים שם בכלל.
[ליצירה]
מתוק, גדול מהחיים
פשוט מקסים
איך להגדיר? סיפור שיכול להתאים לכולם.
מסוג הסיפורים העטופים כסיפורי ילדים ויש בהם רמזים לכל מיני דברים.
כמה מתוק. נפלא.
רק לחפש מאייר כשרוני ולכרוך ביחד.
[ליצירה]
וואי, את פשוט מדהימה! אנטיתזה ליצירה שלך שקראתי הרגע (תיקון הגשם) וכל אחת מהן פלאית בדרכה!
כל כך כייף לקרוא את היצירות שלך.
תמשיכי עוד ועוד ועוד!
[ליצירה]
יפה. אין ספק.
כמובן שומדבר בעולם לא יכול לעלות על תיקון הגשם (או שאולי תפתיעי אותנו?), אבל זה שיר יפה.
"המוצא הישר
אינו צריך להכריז:
הוא יכול לקחתי לעצמו"
צודקת במאה אחוז - מי שבאמת *ימצא* אותך - יקח אותך לעצמו לעולם. אבל בזה הוא גם ישיב לך את עצמך.
[ליצירה]
הררית,
את צודקת במאה אחוז. אבל אני יכולה גם להגיד לך למה כל כך התקוממתי - בגלל שאני מכירה את המצב הזה בעצמי, ובגלל שאני לא רוצה להגיע אליו שוב. זאת הייתה אמירה כדי להזכיר לעצמי. אזהרה כזאת.
אולי פשוט לא הייתי צריכה לעשות את זה על גבי היצירה שלך. אני מצטערת.
[ליצירה]
לאסתר ולעוף
תודה על העידוד.
מכל מקום לדעתי יש מקום גם ליצירה כזו, שמציבה בפניך את ההרגשה כפי שהיא. בפיטר פן כתוב שפיות הן קטנות כל כך שהן מסוגלות להכיל רק רגש אחד בכל פעם: לפעמים גם אני כך, לא תמיד אפשר להכיל את השבר ואת הפתרון לו בעת ובעונה אחת. ברגעים כאלה נכתבים שירים שכאלה; הכנסה מלאכותית של פתרון תהווה תו מזויף במרקם השיר והנפש הכותבת.
ואף על פי כן, תודה.
[ליצירה]
היי...
חצי שנה שלימה עסקנו בנושא הזה שנה שעברה בסדרי עיון בישיבה.... אז זה ישר עלה לי מול העניים בסימן קריאה ביינישי שכזה.....
[ד.א. יש על זה 'קצות' נ-פ-ל-א!!] :))
אני לא יודע איך הצלחת לכניס את כל הסוגיא ככה לכאלה משפטים קצרים.. זה כשרון אמיתי.
מה גם - אני גם מצטרף לקודמתי כאן ולגדולה ממני בחודשים - חסר ביצירה הזו משהו -
פתרון.
[כי אני נורא אובססיבי בדברים האלה...]
נכון, המחשבה קשה, וגם ההרגשה...
אבל תמיד יש פתרון! תמיד יש מוצא!!!
אין דבר כזה מצב אבוד. אין.
ולא צריך לצטט את ר' נחמן בשביל זה.. זה ברור.
:)
[ליצירה]
הי, אני מזהה את התמונה!
'ובמחברת המתמטיקה שלך על גבי שירטוטים הנדסיים ונוסחאות מורכבות נשזרים קווים עדינים, מתפתלים, ציורים של נשים אציליות והבעות מלכות על פניהן.'
(מתוך 'כמו נטע זר', טל רעות...כדאי לעיין שם..:-))
[ליצירה]
יופי..
אסתר- אין מה להצטער, כמו שהעוף עם הפלאפון (איזה מין שם זה?) אמר: צריך תגובות כאלה.
ותמיד מעודד לשמוע שיש עוד אנשים שחוו, ותמיד משמח לשמוע שיש אנשים עבורם זה היה ואיננו..
[ליצירה]
תודה לכם
תודה רבה לכולכם על התגובות. ממש שמחתי. צר לי שהסיפור לא מובן דיו. העניין הוא שכתבתי אותו בבת אחת- מהרגע בו נבט ועד שהיה כבר כתוב וחתום עברו פחות משעתיים. הדימויים שטפו בתוכי ולא תמיד ידעתי ידיעה ברורה ומובנית מה משמעותם. זה נשמע מוזר, אבל הבנתי את הסיפור בשלמותו רק אחרי שכתבתי אותו. לכן חוסר הבהירות שבסיפור הוא באשמתי.
לטובי ולאמיתי: הערבה מבטאת מצד אחד את הריקנות וההעדר, בגלל חוסר תכונותיה, וכצד שני של המטבע מבטאת את הצמא והכמיהה למים (הפשט היפה הזה התחדש לי השנה, בקטע קצר שקראתי בדף של חנן פורת.). הסיפור נע על הציר הזה, וסופו בהתחדשות.
נשמע לי מוזר לנתח את סיפורי שלי, אבל הרגשתי שמחובתי לעשות זאת, בגלל שהסיפור, כאמור, נכתב מתוך התרגשות ובצורה לא ממש מסודרת, אף לא לי, ולכן הוא לא ברור דיו.
שנה טובה, ושוב תודה רבה רבה על התגובות החמות. שימחתם אותי מאד.
[ליצירה]
לאסתר ולעוף
תודה על העידוד.
מכל מקום לדעתי יש מקום גם ליצירה כזו, שמציבה בפניך את ההרגשה כפי שהיא. בפיטר פן כתוב שפיות הן קטנות כל כך שהן מסוגלות להכיל רק רגש אחד בכל פעם: לפעמים גם אני כך, לא תמיד אפשר להכיל את השבר ואת הפתרון לו בעת ובעונה אחת. ברגעים כאלה נכתבים שירים שכאלה; הכנסה מלאכותית של פתרון תהווה תו מזויף במרקם השיר והנפש הכותבת.
ואף על פי כן, תודה.