[ליצירה]
לא...
חולק אני עליך, מילון. אמנם היצירה כשלעצמה- אין היא צופנת בחובה מסר עמוק או משהו... אך המשפטים הללו, שלכאורה לא אומרים שומדבר, היו 'תקועים' בראשי במשך שבועות שלמים, לא יודע למה! הפסיכואנליזה מבית מדרשו של מרן הרב פרויד זצ"ל (אל תתנפלו עליי, זו בדיחה), גילתה לנו שהרבה מאוד מסתתר מאחורי תת-הכרתו של האדם (אפילו 'פליטות-פה' למיניהן- צופנות בחובן משמעויות רבות לגבייאורח-חייו של האדם הספציפי, מה שעבר עליו, וכו'). ואני חושב שבכיוון זה הולכת גם הפרשנות הפואטית בדורותינו האחרונים. אז למרות שאינך מכיר אותי, מילון (ואולי, טוב שכך)- ממש לא איכפת לי שתמסור לי את הניתוח שלך (אפשר ניתוח פסיכולוגי, אם יש לך את הכלים לעשות זאת) ליצירה. באותו מעמד רוצה אני להגיב לדברי מויש, שכתגובה על תגובתי ליצירתו, "את המאור הגדול, ב"- אמר שמרגע שהיצירה משתחררת לאוויר-העולם, היא פתוחה לפרשנויות אין-קץ. זה בהחלט נכון, אני האחרון שאחלוק על-כך. ובכל-זאת! תמיד טוב להכיר את האדם העומד מאחורי היצירה, על-מנת "לקלוע למטרה", דהיינו, לנסות לפרש את היצירה ע"פ האופי, וחוויות-החיים השונות, הקשורות לכותב היצירה עצמו. יכול אני להעיד לכם, שבמחקרים רבים הנכתבים על ביאליק ועל יצירתו (במקרה בחרתי את ביאליק, כיוון שהוא, אולי, המשורר העיברי המפורסם ביותר), החוקרים ממש נוברים בתולדות-חייו של ביאליק, ע"מ להבין טוב יותר את יצירתו. זהו, זה מה שהיה לי לומר עד-כה, שבוע-טוב לכולם, הראל.
[ליצירה]
כן, גם הפעם...
יוצא לי להסכים עם ממזי... יצירה טובה אינה חייבת להכיל בתוכה כל-כך הרבה מוות... ובכל-זאת: זה היה קצת מנחם לקרוא על מישהי, שנזכרת בחייה בעבר (שהוא למעשה- ההווה, תקופתנו אנו), כשהיא כבר סבתא-רבה. אם רוצים אנו למצוא אופטימיות בסיפור, אולי זוהי האופטימיות הגדולה ביותר..! ככל יתר יצירותייך, גם זו (כאילו שאת צריכה אותי לשם-כך...)- יצירה גדולה. שבוע טוב לך, הראל.
[ליצירה]
[ליצירה]
יפה! י-פה!
ח-זק! ותת-חזק! ובעזרת קרל מרקס, ולנין- נצוח, ננ-צח! קדימה, אל ה-נצחון! פועלי כל העולם- הקשיבו אל- חבר ירושלמי! הוא אמנם ירושלמי, אך רוחו- קוסמופוליטית! עלה, עלה במעלות הרבולוציה קומרד ירושלמי, ותהי רוחו של לנין- איתך, בכל אשר- ת-לך! (רק ממש לא הבנתי, מה עושה פה- הגזר..?)
[ליצירה]
לא בדיוק מסכים...
לא בדיוק מסכים, כיוון שאני יכול להעיד לך לגבי עצמי, שלפעמים מרגיש אני שחיי הם כמו פתיל בוער (בעיקר כאשר אני מתרגש, אוהב, בקיצור: אמוציונאלי), ולפעמים- כמו פתיל כבוי... אם חיינו היו כמו פתיל בוער
כ-ל ה-ז-מ-ן, אה, זה היה פשוט מ-צ-ו-י-ן !!!
[ליצירה]
אוי פרנוסה...
נו רב זונדל, הצלחת להטמין קצת דולארים מתחת לשטיח?... חיוך נסוך לו על-פני... נו שוין! גמח"ת (לא...זה לא "גמ"ח תמרוקים" או משהו כזה...) ממני, הראל.
[ליצירה]
אוי למה, בשביל-מה?
למה לעשות כל-כך רע על הנשמה, למה?
[ליצירה]
[ליצירה]
הה... יפה מאוד...
מזכיר קצת את שירך "שירת הדייג"... אפשר לחשוב שאתה ממש 'איסלנדי בדם'! אגב, השבוע גיליתי (לא חשוב איך), שכל הסקנדינבים ה'צפונים' האלה (במלעיל, כמובן...) הם צאצאי הוויקינגים, שכידוע, הפילו את חיתתם על כל אירופה ואף מעבר לה. מעניין, לא?