[ליצירה]
לא...
חולק אני עליך, מילון. אמנם היצירה כשלעצמה- אין היא צופנת בחובה מסר עמוק או משהו... אך המשפטים הללו, שלכאורה לא אומרים שומדבר, היו 'תקועים' בראשי במשך שבועות שלמים, לא יודע למה! הפסיכואנליזה מבית מדרשו של מרן הרב פרויד זצ"ל (אל תתנפלו עליי, זו בדיחה), גילתה לנו שהרבה מאוד מסתתר מאחורי תת-הכרתו של האדם (אפילו 'פליטות-פה' למיניהן- צופנות בחובן משמעויות רבות לגבייאורח-חייו של האדם הספציפי, מה שעבר עליו, וכו'). ואני חושב שבכיוון זה הולכת גם הפרשנות הפואטית בדורותינו האחרונים. אז למרות שאינך מכיר אותי, מילון (ואולי, טוב שכך)- ממש לא איכפת לי שתמסור לי את הניתוח שלך (אפשר ניתוח פסיכולוגי, אם יש לך את הכלים לעשות זאת) ליצירה. באותו מעמד רוצה אני להגיב לדברי מויש, שכתגובה על תגובתי ליצירתו, "את המאור הגדול, ב"- אמר שמרגע שהיצירה משתחררת לאוויר-העולם, היא פתוחה לפרשנויות אין-קץ. זה בהחלט נכון, אני האחרון שאחלוק על-כך. ובכל-זאת! תמיד טוב להכיר את האדם העומד מאחורי היצירה, על-מנת "לקלוע למטרה", דהיינו, לנסות לפרש את היצירה ע"פ האופי, וחוויות-החיים השונות, הקשורות לכותב היצירה עצמו. יכול אני להעיד לכם, שבמחקרים רבים הנכתבים על ביאליק ועל יצירתו (במקרה בחרתי את ביאליק, כיוון שהוא, אולי, המשורר העיברי המפורסם ביותר), החוקרים ממש נוברים בתולדות-חייו של ביאליק, ע"מ להבין טוב יותר את יצירתו. זהו, זה מה שהיה לי לומר עד-כה, שבוע-טוב לכולם, הראל.
[ליצירה]
בירור מושגים
הבהרת את העמדה הפוליטית שלך ואת השקפת-עולמך בצורה יפה ואין לי בעיה עם זה. אני רק רוצה להעיר שז'אנר זה של כתיבה אינו קרוי שירה (וכדאי שגם בעלי האתר יבינו זאת). מה שכתבת זוהי פרוזה מחורזת, ויש לז'אנר מסוג זה שם מקצועי: קוראים לזה "מקאמה". אפשר למצוא סוג של ז'אנר כזה אצל יוצרים כמו חיים חפר או דידי מנוסי. שירה אמיתית היא משהו הרבה יותר מורכב, הרבה יותר נפשי, וכשקוראים זאת אפשר להבין ממילא שהכותב כתב מתוך השראה אמיתית. אל נא תקח הערה זו ללב. זו הייתה תגובה מקצועית גרידא.
[ליצירה]
נחמד וטוב
תמיד טוב לעשות אקטואליזציה של כתבי-הקודש. זה מראה שהתנ"ך טוב גם לימינו. ודבר נוסף: התנ"ך לעולם אינו מסתיר חולשותיהם של אנשים, גדולים ככל שיהיו. אפילו דוד המלך (שחז"ל אומרים שהיה צדיק גמור, ומי אני שאחלוק עליהם) חוטף מגד הנביא "שטיפה" על חטאו עם בת-שבע והרג אוריה החיתי. וזה, ללא ספק- אחד מהדברים שעושים את התנ"ך ל"ספר-הספרים". ספר- שמתאים לכל הדורות, ולכל הלשונות.
[ליצירה]
רגע... אז למה זה טוב???
אני אולי קצת מיושן, אבל... תמיד אני מחפש את ה'מסר' שבכל דבר, את הרובד הסמוי... זה שיש פה מכתב שמנוסח באופן...'נאה'...זה עדיין לא מצדיק את הבאתו לפנינו! (אני יודע שנכתבו ונכתבים פה באתר דברים הרבה יותר שטותיים וחסרי-טעם מזה המכתב, אבל- בכל זאת!)
[ליצירה]
מצוין!
ואם לא עגנון... אז פארודיה יפה על עגנון (שגם הוא כתב בצורה פארודית, כפי שאנו יודעים...). משה האיש! האם סיפרת במקרה עליי? כי זה בהחלט מזכיר לי את עצמי (וגם אני, לרוב מקבל את תשובה ב' מצידן, אם כי במילים עדינות יותר...)
[ליצירה]
שיר מעמיק לכל הדיעות
אבל אשמח אם תפרש לי אותו (ואפילו ב"הודעה אישית"). מעניינות אותי דעותיהם של הרב שג"ר והרב עדין שטיינזלץ בנושא יצירה (ויצירה אמונית- בפרט). הראל.
[ליצירה]
כן...
מזדהה. אבל לפעמים- זו לא רק תחושה של חיסרון, זו גם תחושה של 'נמיכות-הרוח'...
וזה מזכיר לי שיר של זלדה בנושא (אנסה לצטט מזכרוני:)
ואיקץ, והנה הבית מואר
אך אין איש עימי בבית
ועצב כזה
וצער.
והלא ... השמש- דבר יום ביומו
והלא הר, והלא אש,
הוי! היופי נתקע
כמו סכין בלב.
[ליצירה]
אם יורשה לי...
זה תמיד טוב להיות אופטימיים, השאלה היא: האם יהיה רובד נוסף באותו שיר 'שמח'... עליי להודות, שכבר קראתי הרבה שירים בחיי (אינני רוצה 'להשוויץ', חלילה), והשירים היותר עמוקים, היותר רב-רבדיים, הם דווקא השירים העצובים. אם תצליח לכתוב שיר אופטימי ומלא שמחת-חיים, אך יחד עם זאת- כזה שצופן בחובו עומק נוסף (שאיננו מורגש כל-כך בקריאה ראשונית)- אשריך!