[ליצירה]
לא...
חולק אני עליך, מילון. אמנם היצירה כשלעצמה- אין היא צופנת בחובה מסר עמוק או משהו... אך המשפטים הללו, שלכאורה לא אומרים שומדבר, היו 'תקועים' בראשי במשך שבועות שלמים, לא יודע למה! הפסיכואנליזה מבית מדרשו של מרן הרב פרויד זצ"ל (אל תתנפלו עליי, זו בדיחה), גילתה לנו שהרבה מאוד מסתתר מאחורי תת-הכרתו של האדם (אפילו 'פליטות-פה' למיניהן- צופנות בחובן משמעויות רבות לגבייאורח-חייו של האדם הספציפי, מה שעבר עליו, וכו'). ואני חושב שבכיוון זה הולכת גם הפרשנות הפואטית בדורותינו האחרונים. אז למרות שאינך מכיר אותי, מילון (ואולי, טוב שכך)- ממש לא איכפת לי שתמסור לי את הניתוח שלך (אפשר ניתוח פסיכולוגי, אם יש לך את הכלים לעשות זאת) ליצירה. באותו מעמד רוצה אני להגיב לדברי מויש, שכתגובה על תגובתי ליצירתו, "את המאור הגדול, ב"- אמר שמרגע שהיצירה משתחררת לאוויר-העולם, היא פתוחה לפרשנויות אין-קץ. זה בהחלט נכון, אני האחרון שאחלוק על-כך. ובכל-זאת! תמיד טוב להכיר את האדם העומד מאחורי היצירה, על-מנת "לקלוע למטרה", דהיינו, לנסות לפרש את היצירה ע"פ האופי, וחוויות-החיים השונות, הקשורות לכותב היצירה עצמו. יכול אני להעיד לכם, שבמחקרים רבים הנכתבים על ביאליק ועל יצירתו (במקרה בחרתי את ביאליק, כיוון שהוא, אולי, המשורר העיברי המפורסם ביותר), החוקרים ממש נוברים בתולדות-חייו של ביאליק, ע"מ להבין טוב יותר את יצירתו. זהו, זה מה שהיה לי לומר עד-כה, שבוע-טוב לכולם, הראל.
[ליצירה]
אם יורשה לי...
זה תמיד טוב להיות אופטימיים, השאלה היא: האם יהיה רובד נוסף באותו שיר 'שמח'... עליי להודות, שכבר קראתי הרבה שירים בחיי (אינני רוצה 'להשוויץ', חלילה), והשירים היותר עמוקים, היותר רב-רבדיים, הם דווקא השירים העצובים. אם תצליח לכתוב שיר אופטימי ומלא שמחת-חיים, אך יחד עם זאת- כזה שצופן בחובו עומק נוסף (שאיננו מורגש כל-כך בקריאה ראשונית)- אשריך!
[ליצירה]
בקול צווחני וגבוה:
"המפקד, צוחקים עליך, המפקד... אני במקומך... הייתי כבר 'יורד' עליהם... המפקד..." (למי שלא מבין מה 'נפל עליי', שיקרא בבקשה את תגובת קודמי).
[ליצירה]
הה, פאנץ'- ליין יפה!
בהתחלה חושבים, שמדובר על אסיר משוחרר, ורק בסוף מגלים שהמדובר בקוף, איזה יופי! (אבל בינינו, לא יותר נכון להכניס זאת לקטגוריית "שיר-בדיחה"?)
[ליצירה]
סליחה, אבל...
אינני חושב, שיהודי, ואין זה משנה מהיכן הגיע, מותר לו לשכוח את זהותו העדתית. זה פשוט 'פשע'! הנה אני למשל, 'מחזן' יצירות אשכנזיות, אך אני גם קרוב ליצירות יהודיות מגלויות אחרות, כמו למשל: רומנסות ספרדיות וכו'. האם זה אומר, שמחוייב אני לשכוח את מוצאי העדתי? בשום פנים ואופן לא! לכן רן, היה גאה במוצאך, אך יחד עם זאת, אל תשכח שאתה חלק מכלל-ישראל, לטוב או לרע!
[ליצירה]
רגע,
עוד אף-אחד לא הגיב לזה??? בושה וחרפה!!! אני חושב שזה ממש גאוני! נכון, אמנם בשיר אומרת המשוררת: "ופשוטים הדברים וחיים..." ועוד יותר מזה:
"ו-מ-ו-ת-ר ב-ם ל-נ-ג-ו-ע !" האם אמנם פשוטים כה הדברים? מסתבר שלא... כי הם נמצאים מאחורי סורגים כלשהם... סורגים אבסטרקטיים, אבל סורגים... והשאלה הפותחת את השיר: "האמנם עוד יבואו ימים"- לוטה (עדיין) בערפל...
[ליצירה]
יפה מאוד!
מונולוג קסום ביותר! וגם אני מצטרף לשואלים: "איך אתה בדיוק עושה את זה???" ממש..."ללקק את האצבעות!" (למה דווקא הביטוי ה-ז-ה עלה לי לראש?! אנא עארף...)
[ליצירה]
הה, נחמד ביותר!
ולמי שעדיין אינו קולט: הספר "נועם אלימלך" הינו ספר המחשבה המקיף ביותר (אולי אפילו... היחיד?) שנכתב ע"י רבי אלימלך מליז'נסק, מגדולי תלמידיו של המגיד ממזריטש, ממשיך דרכו של הבעש"ט זצ"ל. ובעניין שינוי הסגנונות: חבר'ה, אתם עדיין לא קולטים? בשעה שהדובר בסיפור בא להביע (ואף לצטט) את דברי אישתו, הוא משתמש בלשון יותר פרוזאית, יותר יומיומית, לציין שהיא (כביכול)- יותר 'קרובה לקרקע', יותר מציאותית ממנו. מה פה לא מובן?