<align=center>יש תאוריה הגורסת כי אם אי פעם מישהו יגלה לשם מה בדיוק נועד היקום ומדוע הוא נמצא כאן, ייעלם היקום כהרף עין ויוחלף במשהו מוזר ובלתי מובן עוד יותר.
יש תאוריה אחרת הגורסת כי כל זה כבר קרה.
(דאגלס אדאמס)</align>
[ליצירה]
...
בד"כ, הקטעים שלאורך כל הקטע לא יודעים על מה מדובר ועל ידי כך רוכשים את הרגשות שאחר כך מושלכים על המשפט האחרון, זה מעצבן. אבל הצלחת לעשות את זה מעולה. רציני, טוב, נוגע, הכל. אהבתי. (נו, והמסר, כמובן.)
[ליצירה]
הממממ....
לא יודעת עד כמה זה רסיסים שהם דווקא של *עצמך*. כאילו, הם רסיסים אנושיים, שנמצאים אולי גם בך, וגם באחר.
אולי- למצוא רסיסים שמזכירים לך את הרסיסים שלך. ואז זה הופך את זה ליותר אישי, וזאת ההזדהות.
ואולי זה סתם פורט על כמה מיתרים בלב.
[ליצירה]
חגי,
צודק, זה נבזי. מאוד.
כמו שכל אחד יכול להתעלל באחר,
כך גם כל אחד חווה הרבה פעמים בחייו דבר כזה.
ובעוד דבר אתה צודק.
לכל אחד יש את המרגמישים שלו.
לא, רדף השיג, לא התכוונתי לא-לוהים. (כחומר ביד היוצר...) לא-לוהים, בד"כ, יש גבולות. טאקט. הבנה עליונה.
[ליצירה]
הממממ.
לא זה ולא זה.
מוות על קידוש השם? זה דבר שכולנו מייחלים לו, לא? שאם כבר, אז למות על קידוש השם. זה דבר גדול. [כמובן שגם לחיות על קידוש השם. אבל... סיום יפה.]