<align=center>יש תאוריה הגורסת כי אם אי פעם מישהו יגלה לשם מה בדיוק נועד היקום ומדוע הוא נמצא כאן, ייעלם היקום כהרף עין ויוחלף במשהו מוזר ובלתי מובן עוד יותר.
יש תאוריה אחרת הגורסת כי כל זה כבר קרה.
(דאגלס אדאמס)</align>
[ליצירה]
כן כן,
יותר טוב לחתוך אותם לחתיכות ולטגנם בשמן עמוק, תחשבו על קפיצה קטנה של טיפת שמן ממחבת שכזה - טיפה כזאת שנוגעת בכם. ועכשיו תחשבו איך זה להתבשל בתוך זה הרבה זמן.
הו, צ'יפס. כן כן מישי, את פשוט רחמנית.
[ליצירה]
שי, יא מצחיק אחד, מטופש זה לאו דווקא משהו רע (:
ואף ההפך. (לא ההפך מזה, ההפך מזה. נו, כן.)
נונסנס=שטויות=אמור להיות מטופש, ואם לא, אז בהחלט יכול להיות כזה.
היי, שלא יובן אחרת, אני מתה על הסיפורים המטופשים שלך.
[ליצירה]
תחושת הזרות יוצרת נבדלות? ובסוף לא רואים כלום, כמו המשקפיים של פורד פרפקט, מסכה של חושך רגוע ירדה עלינו, זה לא רוגע, זה הקו המתמשך שאומר שאין חיים, אין תנודות. הרוגע המעושה שחונק את הלב, לא נותן לו להתפרץ, לא נותן לרגשות, החיוביים והשליליים, לצאת.
הייתם אומרים, החוזק הוא לשמור את הרגש בפנים? הו, לא, זאת חולשה. קשה לשחרר את הקו הזה.
אבל כאן יש שלווה, שקט, עצים, עמק, ציפורים, ו - ארעיות של יום אתגרי. גם היום האתגרי והקשה, גם הוא ארעי ורגעי, וסך הכל - העולם מלא שלווה.
כמוהו, גם הרוח פזורה, נודדת, לא מוצאת את מקומה. בדיבורו איתה, הוא צריך להתאמץ בשביל למצוא את המילים שלה.
ללא כח, חלש, נידח, שכוח אל, מרגיש זר, גר, אבוד, בודד,
פעם זה היה המקום שלו. השייכות שלו. עכשיו הוא התנתק.
זהו. התנתק. עצם עיניו.
[ליצירה]
הוי, רעיה,
זה ממש מפחיד.
מפחיד שאי אפשר לכבות.
מפחיד שאי אפשר להגיע אליו.
ולכל אורך הקטע נדמה היה שהנה וזה מתאפשר ושמול הרצון החזק הזה כלום כבר לא יכול לעמוד
אהבתי ממש. אהבתי את הירוק. זה יפה. שבוע טוב.