[ליצירה]
שווה ביותר!!!!
ב"ה
טוב שאמרת לי שכתבת יצירה חדשה. (הי, אם את מדווחת לי במסנג'ר על יצירה חדשה ומחכה שאני אקרא אותה, ואם תרחיש דומה קרה לפני ימים אחדים, את בטח "המכורה"!)
האמיני לי נעל, אתה נראית לי מסוג "המכורה". לא יכולה בלי יצירה שבועית. ואם אין זמן בהרצוג אז צריך להציק למישי. וגם להתקשר כל שניה לשאול אם כבר הגיבו, היות ואין לך אפשרות להשאיר בעצמך את העכבר על הריפרש.
[ליצירה]
המשך:
המקטלגת- היא קוראת ורואה את היצירות, אבל מה שבאמת מעניין אותה זה לא התוכן. השאלה האמיתית היא אחת: לאיזו קטגוריה היוצר משתייך? הגרוע ביותר מבחינתה הוא מישהו שכבר קוטלג ופתאום הוא מעז לקלקל את כל התיאוריה לגביו. חוצפה.
[ליצירה]
לחוד וביחד
אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון.
אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים.
אפי.
[ליצירה]
בכל אחד, בתוכו, קיים גרעין הספקנות, לבש מיחידי סגולה.
אבל טוב לפחות שאתה מודע לו ומבכה על כך.
אני, בשיחות שלי עם אלוקים, נמצאת כל הזמן בהתנצלות תמידית: על כך שאני לא מאמינה בו מספיק, על כך שאני חושבת שאני עובדת אותו, ובעצם אני עובדת את עצמי. אני מסבירה לו את זה, מספרת לו על ההתלבטויות הכי פנימיות שלי, ומבקשת ממנו עם טיפ-טיפת יראת שמיים, לא יותר...
לא שזה עוזר תמיד. לעיתים יש רגעי התרוממות, אבל את רב חיי אני מבלה בשפל, אבל חשוב לי כן לדבר איתו ולספר על זה בשביל להוכיח לו דבר אחד- צבועה אני לא.
[ליצירה]
יפיפה...
אהבתי.
איזה כיף להתקל בדברים כ"כ יפים באמצע החיים, דברים שגורמים קצת להרהר..
והערה:
איך סיימת את זה "בוא והסתכל בשלי" זה כ"כ נכון... זה אחד החסרונות שלנו כבני אדם שאנו חייבים שכל דבר יחזור בסוף אלינו. אפילו כשאנו כותבים איזושהי תגובה נידחת וא"כ חוזרים לבדוק אם הגיבו לנו עליה... מעטים האנשים שאני מכירה שלא חושבים על עצמם שמוכנים לתת ולהקשיב בלי לחכות לרגע הזה, לשניה שבו הם יוכלו להוסיף "גם אני".
[ליצירה]
מחסירה פעימה
אני לא מאמינה שאני כותבת את זה, אבל...
זה לוקח את אנתרופיה.
פשוט לקרוא ולא להאמין שמישהו יכול לכתוב ככה.
הידיים שלי רועדות עכשיו, כשאני מנסה לנסח תגובה הולמת, כותבת משפט ומוחקת, "לא, זה חסר.. זה לא מצליח להביע.. זה הרבה יותר מזה".
כשאתה מכניס מחשבה לתוך מילה אתה כולא אותה בגבול המצומצם שהמשמעות של המילה מעניקה לה,
אך יש דברים שאין להם גבולות, שהם אינסופיים.
לכתוב לסיפור הזה תגובה במילים זה כמו לנסות לגעת במספר טרנצנדנטלי...