[ליצירה]
שווה ביותר!!!!
ב"ה
טוב שאמרת לי שכתבת יצירה חדשה. (הי, אם את מדווחת לי במסנג'ר על יצירה חדשה ומחכה שאני אקרא אותה, ואם תרחיש דומה קרה לפני ימים אחדים, את בטח "המכורה"!)
האמיני לי נעל, אתה נראית לי מסוג "המכורה". לא יכולה בלי יצירה שבועית. ואם אין זמן בהרצוג אז צריך להציק למישי. וגם להתקשר כל שניה לשאול אם כבר הגיבו, היות ואין לך אפשרות להשאיר בעצמך את העכבר על הריפרש.
[ליצירה]
המשך:
המקטלגת- היא קוראת ורואה את היצירות, אבל מה שבאמת מעניין אותה זה לא התוכן. השאלה האמיתית היא אחת: לאיזו קטגוריה היוצר משתייך? הגרוע ביותר מבחינתה הוא מישהו שכבר קוטלג ופתאום הוא מעז לקלקל את כל התיאוריה לגביו. חוצפה.
[ליצירה]
לחוד וביחד
אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון.
אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים.
אפי.
[ליצירה]
ובקשר לשיר-
אני חושבת שאיכשהו, החיים של כולנו הם מסע חיפוש אחרי דלתות אלוקיות נעולות.
בעצם-
אולי הן נראות לנו נעולות כי אף פעם לא ניסינו לפתוח אותן.
[ליצירה]
כשאני מתייאשת ונשברת, וחושבת על בורא עולם, דברים לא מתבהרים לעיתים, לעיתים הם נהיים רק מעורפלים יותר, אני כ"כ לא מבינה אותו...
יודעת שאני גם לא אמורה להבין, אבל זה אף פעם לא עוזר לי.
אני יושבת איתו לשיחה נוקבת, הוא תמיד יוצא הצודק ואני הכופרת.
רק כשאני נרגעת, ומסוגלת לחשוב עם השכל, ולא עם הלב, אני מגלה כמה הייתי קטנונית...
אבל רק אחר כך, לא כשאני בפנים.
[ליצירה]
חגית!!!!!
כבר סיפרו לך כמה את מדהימה??
היכולת הזו שלך, לערבב צחוק ועצב בצורה הכי טיבעית ויפה, המשפטים הציניים, השנינויות, וביחד איתם- הרגישות המהימה הזו שלך...
אם יש יצירות שאני פוחדת להגיב עליהם כי אני יודעת שכל מילה תוריד מהעוצמה ולא תתחיל לבטא את מה שהם עוררו בי- היצירה הנוכחית שייכת לרשימה הזו.
אני מודיעה לך בזאת על הערצתי הרישמית.
[ליצירה]
אני בשוק מהיופי של הדבר הזה
כל כך אמיתי,
כל כך נכון,
אולי אז נגיע לאהבה שאינה תלויה בדבר...
מאד אהבתי את הסוף בו דיברת עלינו כעל "ילדים קטנים ורועדים", זה יוצר מעין מעגל של עוצמה וחולשה, פעם היינו ילדים... עכשיו, כביכול, התבגרנו, ואנו כבר לא זקוקים בשביל לפתור את חידות היקום... ודווקא אז, כשנכיר בו, אבל הכרה אמיתית, שלמה, בוגרת-
נחזור שוב למעמד של ילדים מולו.
ענק.