[ליצירה]
שווה ביותר!!!!
ב"ה
טוב שאמרת לי שכתבת יצירה חדשה. (הי, אם את מדווחת לי במסנג'ר על יצירה חדשה ומחכה שאני אקרא אותה, ואם תרחיש דומה קרה לפני ימים אחדים, את בטח "המכורה"!)
האמיני לי נעל, אתה נראית לי מסוג "המכורה". לא יכולה בלי יצירה שבועית. ואם אין זמן בהרצוג אז צריך להציק למישי. וגם להתקשר כל שניה לשאול אם כבר הגיבו, היות ואין לך אפשרות להשאיר בעצמך את העכבר על הריפרש.
[ליצירה]
המשך:
המקטלגת- היא קוראת ורואה את היצירות, אבל מה שבאמת מעניין אותה זה לא התוכן. השאלה האמיתית היא אחת: לאיזו קטגוריה היוצר משתייך? הגרוע ביותר מבחינתה הוא מישהו שכבר קוטלג ופתאום הוא מעז לקלקל את כל התיאוריה לגביו. חוצפה.
[ליצירה]
לחוד וביחד
אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון.
אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים.
אפי.
[ליצירה]
נראה לי שנפלאית ענתה לך על זה שתי יצירות מתחת לא?
(טוב, טוב, די להיות רווקה צינית, זה מקסים, המשפט הזה שלך, באמת. קשה לי להאמין שהוא יצליח להשאיר משהי אדישה)
[ליצירה]
כשאני מתייאשת ונשברת, וחושבת על בורא עולם, דברים לא מתבהרים לעיתים, לעיתים הם נהיים רק מעורפלים יותר, אני כ"כ לא מבינה אותו...
יודעת שאני גם לא אמורה להבין, אבל זה אף פעם לא עוזר לי.
אני יושבת איתו לשיחה נוקבת, הוא תמיד יוצא הצודק ואני הכופרת.
רק כשאני נרגעת, ומסוגלת לחשוב עם השכל, ולא עם הלב, אני מגלה כמה הייתי קטנונית...
אבל רק אחר כך, לא כשאני בפנים.
[ליצירה]
טל- את מתעלה על עצמך כל פעם מחדש.
אהבתי את ההבעה הלא ברורה, שדחוסה בהמון רגשות לא מפוענחים, ואת הצבעים המדהימים ששילבת שם. הלבן של הבגד עם הרקע הכהה...
מקסים.
[ליצירה]
נפלא
קסום, כמו אגדה רחוקה.
טל,
תודה לך על שעות הקסם שאת מעניקה לי כל הזמן, עם המילים היפות שלך. בעולם המפוקח כל כך, הריאלי, הלוגי, הרציונאלי מדי- המילים שלך הם כמו מים חיים לנפש עייפה.
10 דק' של קורת רוח, של משב חלום רחוק, לפני שחוזרים בחזרה לסדר היום "המציאותי".
[ליצירה]
טל... תקשיבי, ממש, אבל ממש עשית לי את זה.
עמדו לי דמעות בעניים, פיזית ממש- לא כמטפורה, ואם הייתי טיפוס פחות מאופק אני מאמינה שגם הייתי מסוגלת לבכות.
מדהים בעוצמה, וכואב כל כך.
בעיקר כי אני מכירה סיפור דומה של אחת החברות הקרובות אלי ביותר, ומאז אני מעריצה שלה.
יש גיבורות בדורנו.
תודה על החוויה שהענקת לי בקריאה.
אגב, יש לסוערה שיר שנקרא "קרבן" כמדומני, הייתי ממליצה לך לקרוא אותו.
[ליצירה]
מי אמר שלא מתים מאהבה?
אולי אני נאיבית,
או סתם אוהבת אשליות רומנטיות,
אבל לא מאמינה לבועז שרעבי.
האהבה חיה, קיימת,
נושמת, ו... אפילו בועטת, לפעמים.
מהבעיטות שלה אפשר למות.
אמנם המח שלנו ימשיך לשדר אותות חיים, העיניים שלנו יתפקדו, ונמשיך לאכול ולישון,
אבל בפנים, בפנים נהיה מתים.
גמורים.
הרוסים.
ללא אהבה, למה לנו חיים?