[ליצירה]
שווה ביותר!!!!
ב"ה
טוב שאמרת לי שכתבת יצירה חדשה. (הי, אם את מדווחת לי במסנג'ר על יצירה חדשה ומחכה שאני אקרא אותה, ואם תרחיש דומה קרה לפני ימים אחדים, את בטח "המכורה"!)
האמיני לי נעל, אתה נראית לי מסוג "המכורה". לא יכולה בלי יצירה שבועית. ואם אין זמן בהרצוג אז צריך להציק למישי. וגם להתקשר כל שניה לשאול אם כבר הגיבו, היות ואין לך אפשרות להשאיר בעצמך את העכבר על הריפרש.
[ליצירה]
המשך:
המקטלגת- היא קוראת ורואה את היצירות, אבל מה שבאמת מעניין אותה זה לא התוכן. השאלה האמיתית היא אחת: לאיזו קטגוריה היוצר משתייך? הגרוע ביותר מבחינתה הוא מישהו שכבר קוטלג ופתאום הוא מעז לקלקל את כל התיאוריה לגביו. חוצפה.
[ליצירה]
לחוד וביחד
אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון.
אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים.
אפי.
[ליצירה]
אח...
יקירתי, מה שאמרת עכשיו,
הוא כל האמת על עולם היצירה במשפט אחד.
ככה זה.
מתוך היופי שאנו רואים בעצבות-
אנו יוצרים,
אנו כותבים שירים,
אנו מפסלים,
אנו מלחינים.
יש דברים שיכולים לנבוע רק מתוך כאב.
עצוב? אמנם.
אבל נכון.
[ליצירה]
דנדוש... (זה עיוות של דנה, נכון?)
"רצח את כל העולם", זוהי רק מטפורה. בפועל כולם נשארו חיים, מי שמת- זה הוא, אבל במותו- הוא בחר לאבד את כל הקרובים אליו, את כל היקרים לו, בקצרה- את כל העולם.
הם, מבחינתם, איבדו אדם אחד.
הוא, מבחינתו, איבד עולם מלא.
וכן, זה את העולם שבתוכו, שהוא לא פחות אמיתי, לעניות דעתי, וכפי שביטאתי בקטע עצמו.
ולמה דווקא "כל המציל נפש אחת מישראל"? אני לא ממש יודעת, אבל אינטואיטיבית אני יכולה לענות לך בשני אופנים:
א.מדובר כאן על "להציל" נפש, ולא על "לאבד", וכשהצלת יהודי, נזקפים לזכותך כל המצוות שהוא קיים מאז שהצלת אותו, שזה אין אצל גוי.
ב.ליהודי ישנו רובד נוסף של נשמה, ויכול להיות שבזה טמון ההבדל.
ג. (מותר לי לדחוף גם ג', נכון?) ותקראי גם את מה שעוף כתב טיפ-טיפה מעלי.
עוף...
ראשית, תודה על הקומפלימנט.
שנית, האדם הוא באמת גרגר אבק בקוסמוס, אבל רוחו אדירה ואינסופית. חוץ מזה, לא ניסיתי להעלות את עולמו הפנימי של האדם לדרגת אמת אובייקטיבית, הדגשתי במפורש שמדובר על אמת סובייקטיבית, החידוש שהוספתי הינו מבחינת האדם אין כל הבדל בין אמת אובייקטיבית לאמת סובייקטיבית.
אתה הבנת את זה?
[ליצירה]
ובקשר לשיר-
אני חושבת שאיכשהו, החיים של כולנו הם מסע חיפוש אחרי דלתות אלוקיות נעולות.
בעצם-
אולי הן נראות לנו נעולות כי אף פעם לא ניסינו לפתוח אותן.
[ליצירה]
אני בשוק מהיופי של הדבר הזה
כל כך אמיתי,
כל כך נכון,
אולי אז נגיע לאהבה שאינה תלויה בדבר...
מאד אהבתי את הסוף בו דיברת עלינו כעל "ילדים קטנים ורועדים", זה יוצר מעין מעגל של עוצמה וחולשה, פעם היינו ילדים... עכשיו, כביכול, התבגרנו, ואנו כבר לא זקוקים בשביל לפתור את חידות היקום... ודווקא אז, כשנכיר בו, אבל הכרה אמיתית, שלמה, בוגרת-
נחזור שוב למעמד של ילדים מולו.
ענק.
[ליצירה]
תרשו לי הערה של מתבוננת מהצד: לעיתים אני מרגישה באתר (יותר נכון, בתגובות) כאילו חדרתי לאיזה דיאלוג איזותרי לא לי, מעין מועדון חברים סגור שמקיים שיחות בפומבי... לא שיש לי עם זה בעיה, אבל כיוון שאני חדשה כאן- אולי שמישהו יסביר לי מה הולך (לא בדיון הספציפי הזה, אלא בכללי- מה סוג החבר'ה כאן ואיך זה יתכן שכולם מכירים אחד את השני?)