[ליצירה]
שווה ביותר!!!!
ב"ה
טוב שאמרת לי שכתבת יצירה חדשה. (הי, אם את מדווחת לי במסנג'ר על יצירה חדשה ומחכה שאני אקרא אותה, ואם תרחיש דומה קרה לפני ימים אחדים, את בטח "המכורה"!)
האמיני לי נעל, אתה נראית לי מסוג "המכורה". לא יכולה בלי יצירה שבועית. ואם אין זמן בהרצוג אז צריך להציק למישי. וגם להתקשר כל שניה לשאול אם כבר הגיבו, היות ואין לך אפשרות להשאיר בעצמך את העכבר על הריפרש.
[ליצירה]
המשך:
המקטלגת- היא קוראת ורואה את היצירות, אבל מה שבאמת מעניין אותה זה לא התוכן. השאלה האמיתית היא אחת: לאיזו קטגוריה היוצר משתייך? הגרוע ביותר מבחינתה הוא מישהו שכבר קוטלג ופתאום הוא מעז לקלקל את כל התיאוריה לגביו. חוצפה.
[ליצירה]
לחוד וביחד
אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון.
אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים.
אפי.
[ליצירה]
בגדול אתה צודק.
השאיפה שלנו היא להתאים עצמנו לאמת האובייקטיבית הנכונה, האמת האמיתית, בעצם.
אני לא באתי להשוות בינהן ולומר שזה הן זהות מבחינת העולם, אבל הן זהות מבחינת האדם הקטן שקולט את שתיהן כאמת.
מרגיז אותך? גם אותי לפעמים.
אבל זו המציאות.
אגב, את "תבואת השיגעון" של ר' נחמן כבר קראת?
[ליצירה]
אני, אישית, חושבת שיש מן קטע כזה לכתוב "שירים אבודים", כולנו חשים אבדן, במקום מסוים, ושיר זה אחד הדרכים היותר יפות להביע את תחושות החיסרון שלנו.
אסתר, את כותבת מקסים, עדין ומרגש.
השורה שהכי אהבתי היא: "השמש ייבשה את דמעותי ונטשה אותי ללילה", לא יודעת למה, אולי כי בלילות אני באמת מרגישה איך תחושות הבדידות מתגברות פתאום, והצלחת להביע את זה כ"כ מדויק.
סוערה צדקה כשאמרה לי שאת אחת היוצרות הכי מוכשרות באתר.
[ליצירה]
בכל אחד, בתוכו, קיים גרעין הספקנות, לבש מיחידי סגולה.
אבל טוב לפחות שאתה מודע לו ומבכה על כך.
אני, בשיחות שלי עם אלוקים, נמצאת כל הזמן בהתנצלות תמידית: על כך שאני לא מאמינה בו מספיק, על כך שאני חושבת שאני עובדת אותו, ובעצם אני עובדת את עצמי. אני מסבירה לו את זה, מספרת לו על ההתלבטויות הכי פנימיות שלי, ומבקשת ממנו עם טיפ-טיפת יראת שמיים, לא יותר...
לא שזה עוזר תמיד. לעיתים יש רגעי התרוממות, אבל את רב חיי אני מבלה בשפל, אבל חשוב לי כן לדבר איתו ולספר על זה בשביל להוכיח לו דבר אחד- צבועה אני לא.