[ליצירה]
שווה ביותר!!!!
ב"ה
טוב שאמרת לי שכתבת יצירה חדשה. (הי, אם את מדווחת לי במסנג'ר על יצירה חדשה ומחכה שאני אקרא אותה, ואם תרחיש דומה קרה לפני ימים אחדים, את בטח "המכורה"!)
האמיני לי נעל, אתה נראית לי מסוג "המכורה". לא יכולה בלי יצירה שבועית. ואם אין זמן בהרצוג אז צריך להציק למישי. וגם להתקשר כל שניה לשאול אם כבר הגיבו, היות ואין לך אפשרות להשאיר בעצמך את העכבר על הריפרש.
[ליצירה]
המשך:
המקטלגת- היא קוראת ורואה את היצירות, אבל מה שבאמת מעניין אותה זה לא התוכן. השאלה האמיתית היא אחת: לאיזו קטגוריה היוצר משתייך? הגרוע ביותר מבחינתה הוא מישהו שכבר קוטלג ופתאום הוא מעז לקלקל את כל התיאוריה לגביו. חוצפה.
[ליצירה]
לחוד וביחד
אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון.
אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים.
אפי.
[ליצירה]
שקופית, הגדרת מעולה.
יאיר, אין לי הרבה מה להוסיף. עצוב שזה כך, ומאידך- אולי זה טבעי ונורמלי שהעצב חולף עם הזמן.
ייתכן וצריך להחיות איתו- אבל ביחד איתו צריך להחיות את כל ההסטוריה היהודית שרצופה בדם, את כל הפרעות, ההרג והמוות.
זה לא שלא שמנסים- מנסים. קובעים ימים, כותבים ספרים... אבל המרחק עושה את שלו, ודי קשה לצד האגואיסטי שלנו לחוות כאב שלא ממש קשור אליו.
את "חורבן" שלי זוכר?...
[ליצירה]
נפלא
קסום, כמו אגדה רחוקה.
טל,
תודה לך על שעות הקסם שאת מעניקה לי כל הזמן, עם המילים היפות שלך. בעולם המפוקח כל כך, הריאלי, הלוגי, הרציונאלי מדי- המילים שלך הם כמו מים חיים לנפש עייפה.
10 דק' של קורת רוח, של משב חלום רחוק, לפני שחוזרים בחזרה לסדר היום "המציאותי".
[ליצירה]
מי אמר שלא מתים מאהבה?
אולי אני נאיבית,
או סתם אוהבת אשליות רומנטיות,
אבל לא מאמינה לבועז שרעבי.
האהבה חיה, קיימת,
נושמת, ו... אפילו בועטת, לפעמים.
מהבעיטות שלה אפשר למות.
אמנם המח שלנו ימשיך לשדר אותות חיים, העיניים שלנו יתפקדו, ונמשיך לאכול ולישון,
אבל בפנים, בפנים נהיה מתים.
גמורים.
הרוסים.
ללא אהבה, למה לנו חיים?
[ליצירה]
אני בדיוק תוהה על זה...
לקרוא דברים שנכתבו מתוך כאב יכול להיות מרגש מאד.
לכאוב זה פחות נחמד, אבל זה המחיר שעלינו לשלם בשביל יצירות טובות באמת.
[ליצירה]
יפיפה...
אהבתי.
איזה כיף להתקל בדברים כ"כ יפים באמצע החיים, דברים שגורמים קצת להרהר..
והערה:
איך סיימת את זה "בוא והסתכל בשלי" זה כ"כ נכון... זה אחד החסרונות שלנו כבני אדם שאנו חייבים שכל דבר יחזור בסוף אלינו. אפילו כשאנו כותבים איזושהי תגובה נידחת וא"כ חוזרים לבדוק אם הגיבו לנו עליה... מעטים האנשים שאני מכירה שלא חושבים על עצמם שמוכנים לתת ולהקשיב בלי לחכות לרגע הזה, לשניה שבו הם יוכלו להוסיף "גם אני".