[ליצירה]
שווה ביותר!!!!
ב"ה
טוב שאמרת לי שכתבת יצירה חדשה. (הי, אם את מדווחת לי במסנג'ר על יצירה חדשה ומחכה שאני אקרא אותה, ואם תרחיש דומה קרה לפני ימים אחדים, את בטח "המכורה"!)
האמיני לי נעל, אתה נראית לי מסוג "המכורה". לא יכולה בלי יצירה שבועית. ואם אין זמן בהרצוג אז צריך להציק למישי. וגם להתקשר כל שניה לשאול אם כבר הגיבו, היות ואין לך אפשרות להשאיר בעצמך את העכבר על הריפרש.
[ליצירה]
המשך:
המקטלגת- היא קוראת ורואה את היצירות, אבל מה שבאמת מעניין אותה זה לא התוכן. השאלה האמיתית היא אחת: לאיזו קטגוריה היוצר משתייך? הגרוע ביותר מבחינתה הוא מישהו שכבר קוטלג ופתאום הוא מעז לקלקל את כל התיאוריה לגביו. חוצפה.
[ליצירה]
לחוד וביחד
אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון.
אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים.
אפי.
[ליצירה]
צביה, זה... זה...
מופלא.
השיר הכי טוב שלך, אני חושבת.
[ליצירה]
[ליצירה]
כמו תמיד
חגיתו'ש...
למה היה ברור לי שזה יסתיים ככה?
-:)
ובכל זאת, למרות שהיה ברור לי, חייכתי את אותו חיוך מופתע, כשהגעתי למשפט האחרון, והתפשטה לי תחושה חמימה כזו בלב, וחשבתי לעצמי איזה כיף שיש כאן אותך לכתוב את התסריטים הנסתרים של כולנו...
[ליצירה]
נפש...
לרגע לא התכוונתי להעלות את מדרגת ה"אמת הפרטית" ל"אמת כללית", וזה גם מאבק אבוד מראש.
מה שרציתי בסך הכל לומר (ולמה אני מרגישה כמו דיסק תקוע?) הוא שמבחינת האדם- הן זהות.
וזהות בתכלית.
לדג': אם נזרקה לעבר אדם הערה, והוא שמע בטעות מילה אחרת ששינתה את כל הקונספט של המשפט והבין ממנה מחמאה- האושר שהוא חש כתוצאה מ"מחמאת השקר" הזו אינה שונה מהאושר שהוא חש כשהוא שומע מחמאה אמיתית. זה אותו האושר...
ארשה לעצמי אפילו יותר להרחיק לכת-
חולי נפש (ואני לא מדברת על כאלה המודעים לחוליים) שחיים בתוך עולם הזוי של דימיונות- נהנים ממנו, או מצטערים בגינו, בדיוק מאותה המידה שאדם שפוי יהנה\יצטער כאשר יחווה את אותם החוויות במציאות.
לא לחינם אמר לי מישהו שאלוקים אוהב את חולי הנפש.
ילד שנשברה לו סירת הצעצוע החשמלית, חש באותו אבדן אותו מרגיש קברניט.
[ליצירה]
מתלונן על המילים אבל מצליח לעשות בהם שימוש לא רע בכלל...
היו כמה ביטויים שממש אהבתי ..
ולעיניינו-
יש אמת בדבריך, וישנה שחיקה בשימוש במילים מסוימות.
ולכן סופר טוב הוא גם אחד כזה שיודע לנגב אבק ממילים ישנות ולתת להם משמעות חדשה...
[ליצירה]
סוערה...
בתור אחת שאיבדה את אביה בתור ילדה אחרי שנה וחצי של מחלה ולחימה, אני רק יכולה ללחוש לך שאני מבינה, מבינה הרבה יותר ממה שאת מתארת לעצמך...
לעיתים, כשרוצים להגדיר קטע מגדרים אותו בתור "נוגע ללב", אבל הקטע זה הוא לא סתם נוגע ללב- הוא ממש שולח חץ ומפלח אותו...
מהבחינה הזו- הקטע הזה נגע לליבי בצורה הכי עמוקה, והייתי צריכה את זה, כי היה זה פסק זמן עבורי להיזכר באדם ואהבתי, ועודני, ולכאוב כאב של געגוע, שעקב מרוצת החיים ההיסטרית- הרבה זמן לא כאבתי.
וסליחה שאני מנצלת את הכאבים שלך בשביל הכאבים שלי...
[ליצירה]
אח...
יקירתי, מה שאמרת עכשיו,
הוא כל האמת על עולם היצירה במשפט אחד.
ככה זה.
מתוך היופי שאנו רואים בעצבות-
אנו יוצרים,
אנו כותבים שירים,
אנו מפסלים,
אנו מלחינים.
יש דברים שיכולים לנבוע רק מתוך כאב.
עצוב? אמנם.
אבל נכון.