[ליצירה]
בסוף
ממש שמעתי הד לאחת הארספואטיקות הגדולות הגדולות ביותר בעיני, ומן הידועות שלהן:
"ואת תוגתו של הלב הכורע/יד כל במנוחה תמשש" (רחל).
יש לך אנלוגיות ממש נהדרות, ואת מפתחת אותן נפלא.
[ליצירה]
כנפי שחר,
כן. ואפילו יותר מזה
כמו קרבן המובל קרוע מבט אל מזבחו
לא מבין לא מחליט
נשלט כמו בובת סמרטוטים על חוט
אני לא בוחרת בכתיבה, היא בוחרת בי
קרבנות כתיבה אנחנו
[ליצירה]
מתקרבת, זה פשוט-
נגמר התנ"ך - נגמרה האנלוגיה. :)
האמת היא שזה לא אמור להיות קטוע בסוף. העניין הוא, אני מניחה, שבתור קוראת ציפית לנקודת שיא בגלל הפתיחה (כמו שהזכיר זר בסוגריים) "שאם הקיץ הוא כמו התנ"ך". ואין שורה תחתונה. אין סיכום, אין מסקנה. יש את ההשוואה הפשוטה הזו, וככה היא נותרת, עומדת בעינה ומותר לחשוב עליה מה שרוצים.
:)
[ליצירה]
רבותי!
יש פה אקשן, חדשות
ידיעות די מרעישות
תאמינו לי או לא
אורי עמירם ולא
איזה אחד 'יוסף שמח'
או איזה ממזר פורח,
כן זה אורי ולא אחר
שאמנם הוא מתגורר
ביבשות די נידחות
אבל, שמעו, יש לו אחות,
שמסתבר, כן- האזינו,
אחר כך לא תאמינו
מתגוררת בסמוך
לשפחתכם בת החיוך
הו כן, אני עצמי שכנה
של אחותו של אורי! נא
התאזרו בסבלנות
כי יש גם קורט של שדכנות
(הלא בלי זאת אי אפשר
פה בשרשור כמו זה מכבר),
מאז הייתי קטנטנה
ובאתי בזו השכונה
ידע סבי המחונן
מי לי יהיה חתן,
אותי העסק קצת הטריד
אף שדובר פה בעתיד
כיוון שכך גם היה בטוח סבא
שאמא תתחתן עם אבא!
אך עם הזמן שככה הדאגה,
הלא חתן, שמלה, עוגה-
זהו עסק רק שלי
ולא יחליטו בשבילי
ומצידי- יאמרו כולם
מי הוא, מי הוא המושלם,
כי את חתני,
אני אמצא, רק אני!
אך רק לפני ימים מספר
סיפרה לי אמא: המדובר
הוא באחיין של אורי עמירם.
הו, זה לא צחוק, זה כבר מוגזם.
כמה אירוניה חבויה
בסיפור תמים נורא
העולם הוא כפר גלובאלי,
ידידיי- זה לא נורמלי!
וכעת אלך לישון, לי חרוזים כבר נגמרים
אך אשוב לי במהרה להתעדכן בסיפורים.
-----
נ.ב.
ואם זה לא היה ברור-
לא אוותר פה בסיפור.
כי התחן העתידי,
ייבחר רק על ידי!!
[ליצירה]
אוי, איך לא ראיתי את השיר הזה עד ההמלצה?!
טוב,
אני אובססיבית למצלולים, אז לאור משחקי המילים ושפע המצלול בשיר הזה, הוא בעיני אחד היותר-טובים שלך.
[ליצירה]
"ואני רק רוצה ללטף אותה ולקרוא לה שיר
של יהודה עמיחי או של שלמה המלך".
אני חושבת שמחזור השירים הזה, לכשיראה אור, צריך לצאת בכרך משל עצמו, אחרת הוא יהיה מעיק.
כלומר, כל שיר צריך מרווח נשימה עצמאי, אחרת יש תחושה שהמילים חוזרות על עצמן. שהשנינויות בחלקן מיותרות.
אבל זה גבולי ולא מוחלט. יש מעט מקומות שאפשר לדייק יותר (אפשר לומר, למשל: "שנחה בשלום על הזֵרים". כך לענ"ד).
שנדע לדעת צער ולהשאר בריאים לִפנַי ולפנים.