[ליצירה]
בסוף
ממש שמעתי הד לאחת הארספואטיקות הגדולות הגדולות ביותר בעיני, ומן הידועות שלהן:
"ואת תוגתו של הלב הכורע/יד כל במנוחה תמשש" (רחל).
יש לך אנלוגיות ממש נהדרות, ואת מפתחת אותן נפלא.
[ליצירה]
כנפי שחר,
כן. ואפילו יותר מזה
כמו קרבן המובל קרוע מבט אל מזבחו
לא מבין לא מחליט
נשלט כמו בובת סמרטוטים על חוט
אני לא בוחרת בכתיבה, היא בוחרת בי
קרבנות כתיבה אנחנו
[ליצירה]
מתקרבת, זה פשוט-
נגמר התנ"ך - נגמרה האנלוגיה. :)
האמת היא שזה לא אמור להיות קטוע בסוף. העניין הוא, אני מניחה, שבתור קוראת ציפית לנקודת שיא בגלל הפתיחה (כמו שהזכיר זר בסוגריים) "שאם הקיץ הוא כמו התנ"ך". ואין שורה תחתונה. אין סיכום, אין מסקנה. יש את ההשוואה הפשוטה הזו, וככה היא נותרת, עומדת בעינה ומותר לחשוב עליה מה שרוצים.
:)
[ליצירה]
אני חושבת שעריכה תעשה לקטע הזה רק טוב.
גם כי יש פה יותר מדי כפילויות לטעמי- לא צריך לצטט פשוק ולהסביר ותוך כדי זה לחזור על המילים מהפסוק. הקורא יכול להשלים לבד בראש.
וגם כי ביטויים נפלאים כמו "שמי אפריל כשמי אלול" (!!!) ו"שנולדים בשבת בין השמשות ובשלהי סעודה שלישית" וגם הסיום- הולכים לאיבוד בתוך שאר המילים, שלדעתי, אפשר גם בלעדיהן.