[ליצירה]
בסוף
ממש שמעתי הד לאחת הארספואטיקות הגדולות הגדולות ביותר בעיני, ומן הידועות שלהן:
"ואת תוגתו של הלב הכורע/יד כל במנוחה תמשש" (רחל).
יש לך אנלוגיות ממש נהדרות, ואת מפתחת אותן נפלא.
[ליצירה]
כנפי שחר,
כן. ואפילו יותר מזה
כמו קרבן המובל קרוע מבט אל מזבחו
לא מבין לא מחליט
נשלט כמו בובת סמרטוטים על חוט
אני לא בוחרת בכתיבה, היא בוחרת בי
קרבנות כתיבה אנחנו
[ליצירה]
מתקרבת, זה פשוט-
נגמר התנ"ך - נגמרה האנלוגיה. :)
האמת היא שזה לא אמור להיות קטוע בסוף. העניין הוא, אני מניחה, שבתור קוראת ציפית לנקודת שיא בגלל הפתיחה (כמו שהזכיר זר בסוגריים) "שאם הקיץ הוא כמו התנ"ך". ואין שורה תחתונה. אין סיכום, אין מסקנה. יש את ההשוואה הפשוטה הזו, וככה היא נותרת, עומדת בעינה ומותר לחשוב עליה מה שרוצים.
:)
[ליצירה]
גדול גדול גדול!!!
אני מתה עליך!
ואולי * כתב את מה שהוא כתב כי זה נוגע לו בנק' רגישה. אף פעם אי אפשר לדעת.
[ליצירה]
[ליצירה]
"חיפוש של תלם וחריצה עצמית של תלם"
כתבתי על זה קטע פעם.
שיר, אם את רוצה...
אני ראיתי את 'המנוחה והנחלה' כתשובה לשאלות הסתומות שלא קיבלו תשובה בהתחלה. כמובן שאדם לא יכול לדעת מה היא האמת האמיתית ומהי הדרך המושלמת, הנכונה. אבל אדם יכול, אדם צ-ר-י-ך לדעת מה היא הדרך הנכונה ב-ש-ב-י-ל-ו, במה הוא מאמין, מה הכי נכון עבורו. היכן הדעות שלו, ועל מה הן מתבססות.