"רבקי ממש מתאימה לבן של הבורנשטיינים", אני מחליטה כשאני רואה את הבת של שפרה רוזנטל. שפרה רוזנטל היא המורה המקבילה שלי בכיתה א' בבית ספר "מורשת רבי", ואנחנו נפגשות זו אצל זו אחת לשבוע כדי לתכנן מערכי שיעורים. רבקי, הבת של שפרה כבר בשידוכים, ושפרה ממש לחוצה כי עוד מעט גם הבת שלה, דבורי, מגיעה לשידוכים. אם רבקי לא תתחתן בזמן היא יכולה לעכב את כולם. ומה יהיה עם צביקה ומוישי, שעומדים בתור אחרי רבקי ודבורי? אוי, אני זוכרת אותם עוד ממש כשהם היו קטנים. תמיד אמרתי: "את צביקי, אני רוצה לרוחלה שלי". הוא היה כזה צדיק כבר כשהיה בגן. צדיק זה לא מילה! נ-ש-מ-ה! הוא תמיד ויתר לכולם, אף פעם לא התלכלך כמו כל הילדים האחרים. תמיד שמע בקול אימא שלו. אין לכם מושג איזה אוצר זה! האישה שלו תהיה מ-א-ו-ש-ר-ת. אני אומרת לכם! פשוט מ-א-ו-ש-ר-ת!! וחוץ מזה, לא שזה ממש עקרוני בשבילי, אבל למשפחת רוזנטל יש כסף. תסמכו עליי בעניין הזה. בדקתי את זה טוב טוב. זה לא שאני לא אסכים שרוחלה תתחתן עם בן תורה, עילוי, שאין לו כסף חו"ח, אבל אתם יודעים איך זה היום… למי יש כל כך הרבה כסף לחתן את הילדים? תנו לי שם אחד! כבר כשהייתי קטנה, אבא שלי זכרונו לברכה היה אומר: "גיטלה תהיה שדכנית", ואימא שלי תיבדל לחיים טובים וארוכים, שתהיה בריאה עד מאה ועשרים, תמיד השוויצה: "הקלאפטע הזאת עוד תגיע רחוק! היא יודעת לסובב את כולם על האצבע הקטנה שלה". נו שוין! אז אני דווקא הלכתי ללמוד בסמינר את "הגיל הרך". בכלל לא חשבתי שאני אהיה שדכנית פעם, אבל אתם יודעים איך זה…. צריכים לחתן ילדים… מאיפה אני אקח כסף לחתן אותם? תגידו! מאיפה??? אז התחלתי לעסוק קצת בשדכנות. לא. אני עושה את זה לשם שמים, לא בשביל הכסף! שלא תחשבו. אבל אצלנו אומרים שמי שלא משלם מינימום 1000 דולר (וזה בזול!) בשביל השידוך, השידוך חו"ח יכול להתקלקל. רבנים גדולים אומרים את זה, אז מי אני שאתווכח? האמת היא שהכי משתלם לעשות שידוך חרדי. שם משלמים לך בלי בעיות. והכי טוב משלמים הליטאים, אבל אני לא בררנית ולוקחת מכל הבא ליד. מה שהקב"ה מזמן, אני לוקחת. אפילו מזרוחניקים וחוזרים בתשובה. יצא לי בזמן האחרון לשדך כמה מזרוחניקים. יודעים מה זה מזרוחניקים? אלה עם הכיפה הסרוגה. האמת שבהתחלה לא כל כך הכרתי את האוכלוסייה הזאת. אבל גיליתי עולם ומלואו! מזרוחניקים זה לא מקשה אחת כמו שאתם חושבים. יש כל מיני סוגים. יש גוּשניקים, כאלה שהם נישט אָ-הין ונישט אָ-הֶער, פרווה כאלה. גושניק זה על שם הישיבה בגוש עציון, שהרבנים שם הם, אעפעס, מערכניקים כאלה. ויש מתנחלים שיש להם כל מיני משיגָאעסים. הם מוכנים לגור רק על גבעות, ואם הבחורה לא מוכנה לגור על הגבעות- זה לא שייך! זה לא ילך! יש "מרכזניקים", כלומר בסגנון של בחורים שלומדים בישיבת "מרכז הרב", שהם קצת אסטרונאוטים, רחפנים. ויש גם את סגנון "הר המור"- שדומים מאוד ל"מרכזניקים" רק שהם לומדים בישיבה אחרת שנקראת "הר-המור". כך ש"הר-המורניק" ו"מרכזניקית" זה שידוך טוב, אבל חו"ח חו"ש לא "גושניקית". פשוט לא יעלה על הדעת! ולא דיברתי עדיין על גודל הכיפה ועל הציציות. חשוב מאוד איזה סוג כיפה יש לבחור. זה מתחיל מכיפת גרוש, פיצקאלה, עד שזה מגיעה לכיפות הגרוזיניות הענקיות. והבנות? נראה לכם שזה עסק פשוט? יש "שָׂמחֵמיות" שזה מקביל ל"מרכזניקיות" (זה בא מהשיר שׂמחֵם שׂמחֵם שׂמחֵם בבניין שולֵם") מעופפות, שהולכות טוב עם "מרכזניקים". הן דוסיות זרוקות שלובשות חצאיות מטאטאות מדרכות ושרוולי שלושת רבעי, שבמילים פשוטות אפשר להגדיר אותן שלוכיות ורחוביות. ויש את הסטייליסטיות המחוייטות שהולכות עם בגדים אופנתיים ועם שסעים בחצאיות, שרואים להן את כל הרגליים. הן מתאימות לסטודנטים בעיקר, ולא חלילה לביינישים שרוצים ללמוד רק תורה בישיבה. עם ביינישים הולך יותר טוב הזרוקות עם השלושתרבעיי. יש גם את ה"ברסלבניקיות" שהולכות טוב רק עם "ברסלבניקים". אתם לא יודעים מה זה "ברסלבניקים"? זה אלה שנכנסים לכם בין הגלגלים של האוטו שלכם באמצע כביש בין-עירוני ומתחילים לרקוד לכם. כן, עם הכיפות הלבנות והצ'ופצ'יקל. תעזבו אותי, רובם שם חוזרים בתשובה, אָה- יֶענֶע דתיים. בינינו, אני לא בטוחה אפילו שהם שומרים נגיעה (כלומר שהם לא נוגעים זה בזו עד בחתונה), אבל תמחקו מה שאמרתי לכם עכשיו, ובטח ובטח שלא הייתי צריכה להתחיל לדבר על זה ! היום בערב אני הולכת, בעזר השם, לחוג שמירת הלשון, ושוב נפלתי. אבל איך בעלי אומר: "שבע ייפול צדיק וקם", אז אני בטוחה שהקב"ה רואה ללבב, ויודע שאני עושה השתדלות. אני אומרת לכם. דיפלומה אני יכולה לקבל על הידע שלי על ה"מזרוחניקים"! אז מה אני רוצה לספר לכם? תשמעו מה קרה לי: יום אחד באה אליי השכנה מהבית ממול, בוכה: "תשמעי טובה, תעשי טובה! את חייבת למצוא מישהו לבת שלי! כל החברות שלה מתחתנות והיא עדיין רווקה. היא כבר בת 21. מה אני עושה? אני כל כך דואגת.". את האמת? אני מכירה את הבת שלה מאז שהיא נולדה, והיא ניש אָזוי מֱצִיֱאע. אלה כמעט המזרוחניקים היחידים באזור שלנו בבני ברק. אמרתי לה: "בשמחה, מה אני לא אעשה בשביל השכנה הנפלאה שלי! אני כל כך אוהבת אתכם, ולצורית שלך מגיע את הכי טוב! תאמיני לי! ומה הבת רוצה?" שאלתי, "צורית מחפשת מישהו שיֵשֵב וילמד תורה, אבל לא צוּ"ל, אם את מבינה למה אני מתכוונת". "את האמת? אני עם הדיפלומה שלי עוד לא נתקלתי במילה צוִּ"ל, את מוכנה לדבר בפשטות, ככה שגם אני אבין?" "צוּ"ל זה קיצור של "צדיק ורע לו", אחד כזה שמתייסר כל הזמן, וצורית רוצה אחד כזה עם שמחת חיים, כמוה". "שמחת חיים? כ-מ-ו-ה???" חשבתי בלבי, הרי היא נראית נֶעבֶעכית כזאת. לא ראיתי אותה אף פעם מחייכת... נו, בסיידר! זול זָאיין שמחת חיים! אימא שלה אומרת שמחת חיים, אז שמחת חיים. שיהיה. "הבחור צריך להיות גבוה, כי צורית לא אוהבת נמוכים. ובשום אופן לא ספרדי! עד כדי כך אנחנו עדיין לא מיואשים, אם את מבינה למה אני מתכוונת..." את זה דווקא הבנתי אפילו לפני שהייתה לי דיפלומה. ספרדי לאשכנזייה? זה רק אם היא נכה או יש איזה קלקול במשפחה, איזה מָאייסֶע לא נעים, רק אז הולך גם ספרדי. "וכמובן שהוא צריך להיות עם כסף, כי את יודעת, חיתנתי כבר שלושה ילדים ולא נשאר לי הרבה" "ואיזה סוג של בחור את רוצה? מרכזניק? גושניק? ברסלבניק? קָרליבכיסט?", ניסיתי להפגין קצת את הידע שלי. מה יש? שתדע שאני לא סתם משדכת מי שבא. אני בוחרת היטב. "הבת שלי רוצה רק מישיבת ירוחם. היא אמרה לי שאלה הם בדיוק הסוג של הבחורים שהיא רוצה. אני לא יכולה להסביר לך עכשיו על רגל אחת את ההבדלים, אבל זהו. זה סגור אצלה. רק מירוחם" ירוחם זה עיירת פיתוח, לא? זה מה שאני יודעת, אבל אם היא אומרת, זול זָאיין ירוחם. במקרה יש לי קרובי משפחה מזרוחניקים (אבל רצוי שלא תפיצו את זה בכל מקום. זה לא טוב לשידוכים של הילדים שלי), והבן שלהם, דווקא שָיינה בּוחֵר, לומד שם בירוחם (עד שיחזור בתשובה, כמובן, ויהיה חרדי...). "אני עוד היום מרימה טלפון למישהו מירוחם, זה יהיה בסיידר! עוד הערב אני חוזרת אלייך" אמרתי לה, והלכתי להוציא את הקטן מהחיידר. "תודה! אני סומכת עלייך!" קראה לי מרחוק והלכה. בערב הרמתי טלפון לבת דודתי מרים, ואמרתי לה: "תשמעי יש לי בחורה עשר, שרוצה בחור מירוחם. אולי שוקי יוכל לסדר משהו בישיבה שלו?" "אני לא יודעת ... את מכירה את שוקי... כזה ביישן... קשה לי להאמין שהוא יפנה למישהו... וחוצמיזה יש בישיבה גמ"ח אחותך, כך שהבחורים מסודרים מבחינת שידוכים... את מבינה..." לא! ממש לא הבנתי! את המילה גמ"ח אני מבינה טוב מאוד, אבל מה זה הגמ"ח אחותך הזה?? אעפעס גמ"ח שאף פעם לא שמעתי עליו... (אחר כך רק הסבירו לי שזה גמ"ח של שידוכים, שהבחורים בישיבה דואגים לשידוך של האחיות שלהם, ללא תשלום ) "מרים! את חייבת לעשות לי טובה! גמ"ח שמ"ח, יש פה בחורה מיוחדת במינה! לא אחת של גמ"חים. אחת של חנות יוקרה! אם את מבינה מה אני אומרת. תעשי טובה! תני לי אני אדבר עם שוקי! הוא חייב לעזור לי" "בסדר. ביום ששי הוא יהיה בבית, ותוכלי לדבר אתו" "מירמה'לה, מה! את עושה צחוק? עד יום שישי לחכות? אמרתי לך שזה לא סובל דיחוי. וחוצמיזה אסור לדחות שידוכים. את לא יודעת?" מרים, בת דודתי, נכנעה מיד, והבטיחה לדבר עם שוקי. עוד באותו ערב, היא חזרה אליי עם הצעה נהדרת לטענתה: ומה היא אומרת לי? "מצאתי לך בחור עשר. בחור רציני שלוקח ברצינות את הלימודים. החבר'ה אומרים עליו שהוא צו"לניק, ותאמיני לי, בימינו זאת רק מעלה ולא חיסרון! תראי , אני אומרת לך את האמת, הוא לא שחקן כדורסל, אבל הגובה שלו סביר, והוא ממשפחה של צדיקים, גומלי חסדים. להורים שלו יש גמ"ח של אוכל לעניים. בקיצור משפחה נהדרת. רק מה? האבא שלו ספרדי... לא, חלילה, האימא אשכנזיה טהורה, אבל האבא ספרדי. אבל שלא תחשבי, סתם ספרדי. הוא עורך דין האבא שלו". חשבתי שאני נופלת מהכיסא! צו"לניק, נמוך וספרדי! זה בדיוק מה שאני צריכה עכשיו!!! "ואין לך עוד משהו?" "לא. זה היחיד שפנוי עכשיו בירוחם בשיעור של שוקי". שוין, אין ברירה. לפעמים צריכים אומץ בחיים, ומזה ב"ה קיבלתי הרבה... ומה לא עושים בשביל הפרנסה. ושוב, שלא תבינו אותי לא נכון, אני עושה את זה לשם שמים, אבל הרבנים אמרו שצריך לשלם בשביל השידוך, אז מי אני שאתווכח איתם? אז הרמתי טלפון כמו שהבטחתי לשכנה שלי והודעתי לה שמצאתי לה בחור עשר, בדיוק כמו שהיא מחפשת: עילוי; צדיק הדור; השפיץ של הישיבה; אבא עורך דין; משפחה גומלת חסדים; גבוה; בעל מידות שלא מוצאים כל יום; והעיקר- לומד בירוחם. אבל מה? אמרתי לה, "אני לא נוהגת להציע למישהי בחור לפני שאני רואה אותו בעיניים. אז בואי נגיד, שתוך יומיים, אני נותנת את ה o.k הסופי. בסדר?" "בסדר!" אמרה לי השכנה, ועוד באותו ערב צלצלתי לסלולרי של הבחור, וקבעתי אתו למחר בערב, אצלי בבית. ועכשיו אני מגיעה למַאיישֶׂע ממש: בערב למחרת, סידרתי מהר את הבית, רחצתי מהר את הקטנים ואמרתי לבעלי: "יצחק, תשכיב את הילדים לישון. עוד מעט מגיע המיקרוגל של רוחלה", בטח לא הבנתם את השטיק וורט שאמרתי עכשיו, אז אני אסביר: כל שידוך שאני עושה, זה כסף בשביל החתונה של רוחלה, והערב אם ירצה השם, אני עושה עוד שידוך, משמע- כסף לנדוניה של רוחלה, אז ביני לבעלי- אנחנו לא אומרים "כסף", אנחנו אומרים "מיקרוגל", "מכונת כביסה", "סירים", פארשטעייסט? עם הבחור גמרתי על שבע. אבל משהו, אעפעס, התקלקל כאן. עברה שעה והבחור לא מגיע. עוד שעה והוא לא מגיע. הילדים מזמן נרדמו. אפילו הגדולים כבר הלכו לישון. יצחק נרדם על הגמרא בסלון, ואני יושבת ומחכה. אני יוצאת למרפסת, מציצה בחלון. שום דבר. הבחור לא מגיע. השעה עשר וחצי. הבחור לא בא והבחור גם לא מצלצל. תאמינו לי, לחכות למשיח כבר יותר פשוט. הרמתי טלפון לסלולרי שלו- "המנוי אינו זמין, אנא נסו מאוחר יותר!" מאוחר יותר? מחר אני צריכה ללמד. אני צריכה לקום מוקדם! עוברת עוד חצי שעה ושוב המנוי אינו זמין. אני מתפוצצת! ידעתי שעם ירוחם יהיו לי צרות. עיירת פיתוח! למה מצפים? לְמָה! בסוף בשעה 12 התייאשתי. אלא מה? אמרתי ליצחק : "קום שוין. במקום לישון על הגמרא תישן על המיטה!" עברו מאז כמה שבועות. ושום דבר! הבחור נעלם! את האמת? דבר כזה אף פעם לא קרה לי. התביישתי להראות את הפרצוף שלי לשכנה. אבל בסוף החלטתי שחייבים להיות מֶענץ' ולהודיע שאין בחור, אחרת עוד יכולים להפיץ עליי בעיר שאני לא אמינה ושמילה שלי זה לא מילה. הרמתי טלפון ואמרתי: "שלום, מה שלומך שכֶעיינֶעסטֶע, בטח את שואלת את עצמך למה לא התקשרתי עד עכשיו. נכון?" "לא נורא" אומרת לי השכנה "לא! זה כן נורא! הייתי צריכה להתקשר מייד! אני ממש כועסת על עצמי!" "אל תכעסי על עצמך" אומרת לי השכנה "אני חייבת להסביר לך למה לא התקשרתי. אני מחכה לבחור בבית שלי, ופתאום הוא מצלצל ומודיע לי שהוא החליט לצאת קודם עם איזו הצעה אחרת, ושהוא יהיה אתי בקשר. לא רציתי לאכזב אותך, לכן לא התקשרתי אלייך. חשבתי שאולי הוא יחזור אלי אחרי יום יומיים, אז בשביל מה לבלבל לך את המוח. את מבינה?" "לא נורא", אומרת לי שוב השכנה, "את עשית השתדלות, וגם בשביל זה יש שכר בשמים". על שכר בשמים היא מדברת לי! על מה היא מדברת? אני קודם כל צריכה שכר כאן! בארץ! בשביל החתונה של רוחלה! "מגיע לי מזל טוב" אומרת לי פתאום השכנה "מה? יומולדת? יום נישואין?" שאלתי "לא בדיוק. אתמול צורית התארסה" אומרת לי השכנה בשמחה. "מ...מ...מ... מזל טוב!!!! אוי כמה שאני שמחה! באמת מגיע לה! בחורה כל כך נחמדה! מי המאושר?" האמת שהייתי בהלם. ידעתי שאת המיקרוגל אני כבר לא אראה מזה. "כשהקדוש ברוך הוא רוצה, השידוך מגיע בן רגע", אומרת לי השכנה. "ואפילו בלי שידוך! ממש משמים נופל בחור בדיוק כמו שהיא מחפשת כל הזמן". "כשזה בשערט, זה בשערט!" אני אומרת, והשכנה מספרת לי את הנס: "יום אחרי שדיברנו, לפנות ערב, צורית הייתה בדרך הביתה. זה היה בערך בשעה שש וחצי" "נו, מה חשוב עכשיו השעה! אני משתוקקת לשמוע" אמרתי. הייתי סקרנית עד השמים לשמוע את הסיפור. "פתאום עובר ליד צורית בחור, לא שחקן כדורסל, אבל גבוה ונאה כזה, ושואל אותה אם היא יודעת איפה זה רחוב העבודה מספר 8. צורית אמרה לו שזה ממש לא רחוק, ושזה בדיוק מול הבית שלה, ושהיא ממש תשמח להראות לו את המקום. וככה תוך שהם הולכים ביחד ומשוחחים, התברר שהבחור לומד בירוחם! את שומעת? בירוחם! צורית שלי כל כך התלהבה, והשיחה נמשכה ונמשכה ונמשכה עד אחת עשרה בלילה. פתאום אומר לה הבחור: "לגמרי שכחתי. הייתי צריך להיות בשעה שבע ברחוב העבודה 8, אבל לא נורא, אפשר להיפגש אתך גם מחר?" וככה זה נמשך עד שאתמול הם התארסו. תראי זה לא בדיוק מה שחיפשנו, אבל צורית מאושרת וזה העיקר. לא?" חשבתי שאני מתעלפת על המקום! מזל שהשיחה הזאת הייתה בטלפון, ושהיא לא ראתה את הפרצוף שלי. הרי זה הבחור ש א-נ-י מצאתי! וש א-נ-י הזמנתי לכאן!!! אבל קצת לב יש לי. קצת מנץ' צריך להיות. אז אמרתי לה: "שיהיה במזל. מכל הלב! מ-כ-ל הלב, מ-כ-ל ה-ל-ב!" שוין, גם שכר משמים זה משהו, לא?