[ליצירה]
איזה כתיבה יפה...
מאוד ציורי - ממש מצליחה לראות את ההתרחשות מולי!
איזו לשון מיוחדת כמעט כל שורה זרקה אותי אל רעיונות תנכיים...
והסיום כ"כ חזק וכ"כ תופס דווקא בגלל שהוא סותר את כל מה שאנו רגילים לחשוב (אפילו מעט מן האור...)
מה אני מנסה לכתוב? שאהבתי את היצירה, שזה מקסים אפילו ואולי בגלל הרעיון הקשה...
[ליצירה]
יפה, יפה, יפה!
זה הזיז בי משהו. כמעט גרם לי לבכות מרוב שזה אמיתי. הלוואי שנזכה לעמוד לפניו כמו שצריך. זו הרגשה נפלאה, שלא זוכים לה הרבה פעמים. מדובר בשיר על עמידה, אבל זה מתקשר לי אוטומטית גם עם תפילה. תפילה כזו שעברתי פעם, חזקה, חודרת ומטלטלת, הכתיבה לי את השיר "כדור אש בוער".
תודה רבה רבה לך.
[ליצירה]
מזכיר לי את הסיפור Time Cat, על ילד שיש לו חתול והוא מגלה שהחתול יכול להעביר אותו ל9 מקומות שונים בזמנים שונים. הם עוברים במצריים העתיקה, רומא, יפן ועוד.
[ליצירה]
לוגן, זו אולי פסיכולוגיה, אבל בגרוש...
אבל נראה לי שלכל אחד לפעמים קורה שנראה לו שכל העולם נגדו פתאום, ואז מה שהכי רוצים זה באמת להרוס את הכל.
ולדעתי כל אדם חושב רק על עצמו. הגדולה היא לא לבטל את עצמך, אלא לעלות לרמת עצמיות גבוהה יותר, ולכלול כמה שיותר בתוך ה"עצמי" הזה.
[ליצירה]
השיר חזק, יפה וכל כך נכון.
אנחנו משום מה לא רואים. ה'סיוע' האמריקאי מהווה פחות מחמישה אחוזים מתקציב המדינה, ואנחנו משלמים עליו ביוקר.
אנחנו גם לא מקבלים כסף - רק קופונים לקניית נשק אמריקאי במחירים מופקעים.
ועוד דורשים מאיתנו לסגת מארצינו, להכנע לדרישות בלתי מוסריות של הפלטינים ולממן טרור (לפחות עד עליית החמאס לשלטון)
וגם פוגעים בכל עסקה של מכירת נשק ישראלי בעולם.
ארה"ב משפדת אותנו לקרקע כדי שלא נהיה עצמאיים.
יום יבוא והיא תיפול ותתמוסס "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד'.
[ליצירה]
ועוד:
תקראו שוב את השיר. זה צועק מתוכו.
כשאצלינו 'דם ילדים שוטף ברחובות' ארה"ב מגנה את הפיגוע וממהרת 'לקדם' את התוכניות שלה לשלום באזור, תוכניות שבעיקר מתחנפות לערבים שמחזיקים את כל הנפט (כמעט) בעולם.
זה לא מקומם?! זה לא דורש נקמה?! ארורה ארה"ב!
לפעמים הרצון הזה לראות במדינה כלשהי 'ידידה' בא מתוך תחושת הבדידות האינסופית שלנו בפני העולם, אבל פעם אחרי פעם הגויים מלמדים אותנו כמה צדקו חז"ל כשאמרו ש'עשיו שונא ליעקב'.