[ליצירה]
איזה כתיבה יפה...
מאוד ציורי - ממש מצליחה לראות את ההתרחשות מולי!
איזו לשון מיוחדת כמעט כל שורה זרקה אותי אל רעיונות תנכיים...
והסיום כ"כ חזק וכ"כ תופס דווקא בגלל שהוא סותר את כל מה שאנו רגילים לחשוב (אפילו מעט מן האור...)
מה אני מנסה לכתוב? שאהבתי את היצירה, שזה מקסים אפילו ואולי בגלל הרעיון הקשה...
[ליצירה]
יפה, יפה, יפה!
זה הזיז בי משהו. כמעט גרם לי לבכות מרוב שזה אמיתי. הלוואי שנזכה לעמוד לפניו כמו שצריך. זו הרגשה נפלאה, שלא זוכים לה הרבה פעמים. מדובר בשיר על עמידה, אבל זה מתקשר לי אוטומטית גם עם תפילה. תפילה כזו שעברתי פעם, חזקה, חודרת ומטלטלת, הכתיבה לי את השיר "כדור אש בוער".
תודה רבה רבה לך.
[ליצירה]
מזכיר לי את הסיפור Time Cat, על ילד שיש לו חתול והוא מגלה שהחתול יכול להעביר אותו ל9 מקומות שונים בזמנים שונים. הם עוברים במצריים העתיקה, רומא, יפן ועוד.
[ליצירה]
אה, לא ראיתי את השאלה. הכוונה היתה שזה דומה לציורים שיש באנציקלופדיה לחיות או במדריכים לחיות הבר בישראל וכדומה. לא שזה רע...
לגבי הקטע השני (שאם מישי רצתה אנציקלופדיה אז שתלמד) דם אני לא כל כך מבין מה ניסיתי לומר, אולי מישו יצליח להסביר לי את זה אי פעם.
[ליצירה]
תודה שקראת לי!
זה מקסים. תיארת את זה כל כך יפה, כל כך נכון.
הלואי שנזכה תמיד!
המקום שבו מפסיקים להתפלל על הצרות ורק מתרפקים על הגדולה והקדושה של אבינו שבשמיים, על האהבה הגדולה שלו. המקום שבו אתה כבר לא מתפלל, אלא התפילה פותחת לך את הפה ויוצאת מעצמה, והנפש יחד איתה.
[ליצירה]
בס"ד
אסף, השורה האחרונה היא בסגנון ביאליקי (כלומר בהגיה אשכנזית) כמו שדיקלוש אמרה. ורציתי לכתוב עוד בית על איך שאיש עני וטוב לב אוסף את החרוז אל ביתו ומטפל בו ולא צלח בידי. בינתיים אני רואה שאתם עושים את זה טוב ממני.
[ליצירה]
אוי, זה ממש לא יפה. אז לרב דמשיץ סולחים כי הוא מרתק. זה לא הופך את זה לבסדר. או לפי הפרק הנוכחי, זה שכולם סולחים לו על זה לא הופך את זה למוסרי...
איפה רדף השיג? מעניין לראות איף הוא יגיב על הפרק הזה.