[ליצירה]
איזה כתיבה יפה...
מאוד ציורי - ממש מצליחה לראות את ההתרחשות מולי!
איזו לשון מיוחדת כמעט כל שורה זרקה אותי אל רעיונות תנכיים...
והסיום כ"כ חזק וכ"כ תופס דווקא בגלל שהוא סותר את כל מה שאנו רגילים לחשוב (אפילו מעט מן האור...)
מה אני מנסה לכתוב? שאהבתי את היצירה, שזה מקסים אפילו ואולי בגלל הרעיון הקשה...
[ליצירה]
יפה, יפה, יפה!
זה הזיז בי משהו. כמעט גרם לי לבכות מרוב שזה אמיתי. הלוואי שנזכה לעמוד לפניו כמו שצריך. זו הרגשה נפלאה, שלא זוכים לה הרבה פעמים. מדובר בשיר על עמידה, אבל זה מתקשר לי אוטומטית גם עם תפילה. תפילה כזו שעברתי פעם, חזקה, חודרת ומטלטלת, הכתיבה לי את השיר "כדור אש בוער".
תודה רבה רבה לך.
[ליצירה]
מזכיר לי את הסיפור Time Cat, על ילד שיש לו חתול והוא מגלה שהחתול יכול להעביר אותו ל9 מקומות שונים בזמנים שונים. הם עוברים במצריים העתיקה, רומא, יפן ועוד.
[ליצירה]
ממש מרגישים שזה צילום. כישרוני! ועוד איך.
גם הפוזה ממש מוצלחת, עושה את ההבדל.
משהו באוזן קצת לא מספיק צילומי, לא שאני עושה את זה יותר טוב, אבל בשביל זה אתה לביא זוהר... (אם לא הבנת תשאל את מיבלאש)
[ליצירה]
אתמול הייתי בהלויה, וחשבתי על זה שלפעמים מגזימים בהספדים ומנפחים בשבחים (למרות שאתמול זה לא היה המצב) וחשבתי בדיוק ככה - שכשיבוא יומי בע"ה בעוד הרבה מאוד שנים) אני לא רוצה שיגזימו בהספד. שיגידו מי באמת הייתי. מה, אם המת לא צדיק אז זה לא עצוב שהוא מת?
מזדהה מאוד עם השיר, אהדתי.
[ליצירה]
האיחוד - לאומי,
עם מפדל, יצעודה.
אולי גם את ש"ס יצרפו אליהם.
אולי יהדות התורה תעמודה
איתם שכם אחד מול חילון מכרסם.
ועוד אחד,
איחוד העמים - מחיקת כל טובה
עם אחד חסר אופי יהיה העולם.
דבר זה לא יכון, רב שונה מדמיון
אז שיתוף פעולה טוב, עירבוב לא.
וזהו.
[ליצירה]
כי האדם עף השדה. מבחוץ אפור, עבה, סגור, מתגונן,
מבפנים כולו חי, ריבוי גוונים, שכבות שכבות, מים, זרימה.
וכמו העץ, גם את האדם אפשר לחשוף בשתי דרכים. אפשר להתבונן בגדילה שלו, בענפים, בעלים, בפירות, במעשיו, בדרכו, באופי
ואפשר להתבונן בו כשהוא נגדע. אז הכל נחשף בבת אחת. אז, בהספד, כולם יודעים הכל. אפילו אנשים שלא הכירו אותו בחייו מכירים אותו לאחר מותו.
סליחה שבלבלתי בשכל, לא יודע אם זה קשור לתמונה, אבל זה גרם לי לחשוב על זה. תודה!