[ליצירה]
איזה כתיבה יפה...
מאוד ציורי - ממש מצליחה לראות את ההתרחשות מולי!
איזו לשון מיוחדת כמעט כל שורה זרקה אותי אל רעיונות תנכיים...
והסיום כ"כ חזק וכ"כ תופס דווקא בגלל שהוא סותר את כל מה שאנו רגילים לחשוב (אפילו מעט מן האור...)
מה אני מנסה לכתוב? שאהבתי את היצירה, שזה מקסים אפילו ואולי בגלל הרעיון הקשה...
[ליצירה]
יפה, יפה, יפה!
זה הזיז בי משהו. כמעט גרם לי לבכות מרוב שזה אמיתי. הלוואי שנזכה לעמוד לפניו כמו שצריך. זו הרגשה נפלאה, שלא זוכים לה הרבה פעמים. מדובר בשיר על עמידה, אבל זה מתקשר לי אוטומטית גם עם תפילה. תפילה כזו שעברתי פעם, חזקה, חודרת ומטלטלת, הכתיבה לי את השיר "כדור אש בוער".
תודה רבה רבה לך.
[ליצירה]
מזכיר לי את הסיפור Time Cat, על ילד שיש לו חתול והוא מגלה שהחתול יכול להעביר אותו ל9 מקומות שונים בזמנים שונים. הם עוברים במצריים העתיקה, רומא, יפן ועוד.
[ליצירה]
שמע נא אדם לא פשוט פתרוני,
אם צדקתי אלבש בגדי שש עם שני.
אך גם אם טעיתי זה לא נורא,
תמיד אפשר לשאול את המורה.
אמור לי האם יש יקר מחבר?
את זאת היה על התם לברר.
וגם החכם שלמערות נשלח
להתבודד ולחשוב על התם האח
לא יפגשו מסלולים מקבילים,
מסלול יחיד לא נפרד עולמים.
אם זאת לא יבינו החכם והתם,
לא יפגשו דרכיהם לעולם.
[ליצירה]
ציניות קודרת, חזק מאוד. יצירה טובה. "מי שלח לכאן תינוק בן יומו?" "מישהו יודע למה יש לי קליע בלב?" ושאר המשפטים העוקצים האלה ממש מחדדים את העובדה שזה כל כך מוזר ולא טבעי שכל כך הרבה אנשים מתים בטרם עת. עד מתי?
[ליצירה]
אל תקשיב להם! הם אומרים בגלל שהם מקנאים. או בגלל שככה אמרו להם. או בגלל שלא אהבו איזה שיר שהם כתבו ומהעלבון\אי נעימות הם מנסים לצאת ע"י שהם גורמים לאחרים אותו דבר.
אבל הדרך הכי חשובה ללמוד לכתוב היא הכתיבה עצמה. בהתחלה זה קשה, אבל אח"כ יוצא החוצה...
[ליצירה]
אתמול הייתי בהלויה, וחשבתי על זה שלפעמים מגזימים בהספדים ומנפחים בשבחים (למרות שאתמול זה לא היה המצב) וחשבתי בדיוק ככה - שכשיבוא יומי בע"ה בעוד הרבה מאוד שנים) אני לא רוצה שיגזימו בהספד. שיגידו מי באמת הייתי. מה, אם המת לא צדיק אז זה לא עצוב שהוא מת?
מזדהה מאוד עם השיר, אהדתי.
[ליצירה]
באמת יש נבל בגודל כזה? היא צריכה להיות אקרובטית כדי לנגן עליו.
ומה עניין הפרובוקציה? האם זוהי ביקורת על נגנית שלא שומרות על צניעותן בנסיון "לקנות" את הקהל או השופטים?
האם זוהי ביקורת על הקהל והשופטים שגרמו לנגנית לנהוג ככה בכך שהעדיפו את הפרובוקטיביות תמיד?
או שזה סתם בשביל לעצבן כמה דוסים בצורה?
נו, שיהיה.
ועכשיו לציור:::::::::)
ניכר בה שהיא יושבת רק בשביל הצילום. נגנית היתה מסתכלת במיתרים, ומנגני נבל למיטב ידיעתי יושבים בד"כ בפישוק (אם כבר פרובוקציה...) מה שדרך אגב מונע מהם ללבוש חצאית קצרה, כך שהיא אפילו לא לבושה כדי לנגן... טוב, אולי עם חצאית רחבה כזאת זה עוד מסתדר איכשהו.
בכל אופן, בהנחה שהיא בכלל לא מנגנת, הכותרת קצת לא מתאימה לדעתי...
[ליצירה]
ויש אומרים, אמר להם הקב"ה אף על פי כן יבוא,
אלא שראה הקב"ה שאם בא עתה רוגמין אותו באבנים ואמר: עדיין אינם מוכנים לו.
("אתם פנאטים משיחיים! רוצים מדינת הלכה! אתם רוצים להפוך את המדינה לאיראן!")
[ליצירה]
שניכם לא יודעים!
זו ביצת שטן. והילדונת היא הבכורה...
היא לא נוטפת חלבון כי השטן כידוע (או שלא) נוהג לתפוס טרמפ על בני אדם (וכנראה גם על חיות אחרות) בכל מה שקשור להבאת צאצאים לעולם (איך זה קשור לחלבון בעצם? טוב, לא משנה...).
השטנית הקטנה מודאגת כדי לומר לנו שגם לשטן יש רגשות, גם הוא בנאדם! מה שמסביר את היד האנושית משהו המחזיקה את הביצה.
מלבד זה, העצבות והפחד בפניה של התינוקת החמודה (באמת חמודה) הם רגשות היסוד אצל כל שטן. הרי השטן הוא סמל הרוע.
מסקנה, השטן הוא לא דמות אגדית, הוא חלק מסויים מנפש האדם והדמויות המצויירות הן משל נחמד עבורו.
אם לא נדע להבין את ה"שטן", לא נוכל "להתגבר עליו". צריך לדעת איך הוא משתלב בחיינו בלי להחטיא - לפספס את המטרה הראויה.
prednisolone side effects in dogs bilie.org prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
בס"ד
אל תירא אסף לוחם
החרוז עוד יתחמם
יתחבא בתוך הסוף
אויבו יחטוף אז בפרצוף
ואחר חרוז הפרא
עוד ירים את נס המרד
הוא יצא למלחמה
על סוסה אחת כתומה
הוא יכה בכל אויביו
וינצח את הקרב
החרוז אינו יחיד
נלוה אותו תמיד!