[ליצירה]
איזה כתיבה יפה...
מאוד ציורי - ממש מצליחה לראות את ההתרחשות מולי!
איזו לשון מיוחדת כמעט כל שורה זרקה אותי אל רעיונות תנכיים...
והסיום כ"כ חזק וכ"כ תופס דווקא בגלל שהוא סותר את כל מה שאנו רגילים לחשוב (אפילו מעט מן האור...)
מה אני מנסה לכתוב? שאהבתי את היצירה, שזה מקסים אפילו ואולי בגלל הרעיון הקשה...
[ליצירה]
יפה, יפה, יפה!
זה הזיז בי משהו. כמעט גרם לי לבכות מרוב שזה אמיתי. הלוואי שנזכה לעמוד לפניו כמו שצריך. זו הרגשה נפלאה, שלא זוכים לה הרבה פעמים. מדובר בשיר על עמידה, אבל זה מתקשר לי אוטומטית גם עם תפילה. תפילה כזו שעברתי פעם, חזקה, חודרת ומטלטלת, הכתיבה לי את השיר "כדור אש בוער".
תודה רבה רבה לך.
[ליצירה]
מזכיר לי את הסיפור Time Cat, על ילד שיש לו חתול והוא מגלה שהחתול יכול להעביר אותו ל9 מקומות שונים בזמנים שונים. הם עוברים במצריים העתיקה, רומא, יפן ועוד.
[ליצירה]
כמה אנשים. פחות אחד, ועוד אחד, ו.. הופ!
נשארת לבד.
כמה אנשים, ודמיינו איך מרגיש מי שהפך כוכב בין לילה ונותק ברגע מכל הסביבה האנושית המוכרת לו, ואין לו נפש קרובה, רק כמה תאבי בצע שמסתובבים סביבו כמו דבורים סביב המלכה.
[ליצירה]
באמת יש נבל בגודל כזה? היא צריכה להיות אקרובטית כדי לנגן עליו.
ומה עניין הפרובוקציה? האם זוהי ביקורת על נגנית שלא שומרות על צניעותן בנסיון "לקנות" את הקהל או השופטים?
האם זוהי ביקורת על הקהל והשופטים שגרמו לנגנית לנהוג ככה בכך שהעדיפו את הפרובוקטיביות תמיד?
או שזה סתם בשביל לעצבן כמה דוסים בצורה?
נו, שיהיה.
ועכשיו לציור:::::::::)
ניכר בה שהיא יושבת רק בשביל הצילום. נגנית היתה מסתכלת במיתרים, ומנגני נבל למיטב ידיעתי יושבים בד"כ בפישוק (אם כבר פרובוקציה...) מה שדרך אגב מונע מהם ללבוש חצאית קצרה, כך שהיא אפילו לא לבושה כדי לנגן... טוב, אולי עם חצאית רחבה כזאת זה עוד מסתדר איכשהו.
בכל אופן, בהנחה שהיא בכלל לא מנגנת, הכותרת קצת לא מתאימה לדעתי...
[ליצירה]
בס"ד
למרות שהוא אב הרחמן.
למרות שהוא שומע תפילה.
השיר הזה מבטא במדויק את ההרגשה כשאתה כואב ושבור ומתפלל ואין משגיח בך. מה אפשר להגיד?
ולמרות הכל התקווה שנותרה שבסוף הוא ירפא את החור. יהי רצון שיתקיים בכולנו "מחצתי ואני ארפא".