[ליצירה]
איזה כתיבה יפה...
מאוד ציורי - ממש מצליחה לראות את ההתרחשות מולי!
איזו לשון מיוחדת כמעט כל שורה זרקה אותי אל רעיונות תנכיים...
והסיום כ"כ חזק וכ"כ תופס דווקא בגלל שהוא סותר את כל מה שאנו רגילים לחשוב (אפילו מעט מן האור...)
מה אני מנסה לכתוב? שאהבתי את היצירה, שזה מקסים אפילו ואולי בגלל הרעיון הקשה...
[ליצירה]
יפה, יפה, יפה!
זה הזיז בי משהו. כמעט גרם לי לבכות מרוב שזה אמיתי. הלוואי שנזכה לעמוד לפניו כמו שצריך. זו הרגשה נפלאה, שלא זוכים לה הרבה פעמים. מדובר בשיר על עמידה, אבל זה מתקשר לי אוטומטית גם עם תפילה. תפילה כזו שעברתי פעם, חזקה, חודרת ומטלטלת, הכתיבה לי את השיר "כדור אש בוער".
תודה רבה רבה לך.
[ליצירה]
מזכיר לי את הסיפור Time Cat, על ילד שיש לו חתול והוא מגלה שהחתול יכול להעביר אותו ל9 מקומות שונים בזמנים שונים. הם עוברים במצריים העתיקה, רומא, יפן ועוד.
[ליצירה]
הגורם ה(לא) אנושי
בס"ד
בתור משל על השפעתו של האדם זה עוקץ.
הקב"ה נתן לנו את היכולת להשפיע על מעשה הבריאה אבל נדמה שבכל מקום שאנו נוגעים הקילקול רב מן התיקון.
[ליצירה]
(צריך להגיד שזה יפה? לא, זה די ברור. הוא כבר יודע.)
"אל בורא כל, שאין עליו כל עול" - הייתי משנה קצת, 'שעליו אין כל עול'
"איך יעלה אליו אשר כהבל חלפו ימיו" - אם הבנתי נכון ומדובר באדם שעוד חי אולי כדאי לכתוב 'חולפים' בהווה?
רעדה ותפילה - חרוז קצת בעייתי.
לא הבנתי מה זה "על כן נמלא חובנו". אם זה המשך הבית אז למה זה "על כן"?
[ליצירה]
בס"ד
למרות שהוא אב הרחמן.
למרות שהוא שומע תפילה.
השיר הזה מבטא במדויק את ההרגשה כשאתה כואב ושבור ומתפלל ואין משגיח בך. מה אפשר להגיד?
ולמרות הכל התקווה שנותרה שבסוף הוא ירפא את החור. יהי רצון שיתקיים בכולנו "מחצתי ואני ארפא".
[ליצירה]
לביא, איש ביקורת אנוכי הפעם.
הזקנה שנראית כמו זקן, זו בעיה (למרות שזה לא מסתיר את הרעיון של הציור - הוא "תופס" גם בזקן).
ליתר פירוט, היא נראית זקופה מדי, צואר ארוך מדי ועבה מדי, היא מוצקה מדי, גם המבט שלה נראה לי נוקשה מדי (הוא צריך להביע את הרגש שלה, שמחה או עצב), כל הדברים האלה מצויים יותר בזקנים ופחות בזקנות לענ"ד.
עוד מפריעה לי "זווית הצילום" של הציור. נדושה מדי לדעתי. אולי תופסת פחות מדיי מהאישה.
בכל זאת יש פה רמת דיוק נדירה, פחות מבציורים אחרים אבל אני מניח שזו לא היתה הכוונה פה.
לגבי הרעיון, אני פירשתי את זה כזקנה שהיתה יפה ונאהבת בצעירותה, וכל הקשרים שלה (לא רק אהבה) היו מבוססים על היופי ונעלמו יחד איתו, בהנגדה לדמות אחרת שמובנת מאליה של אישה שהיתה פחות יפה בצעירותה וזכתה לקשרים שהיו מבוססים על אופי, על נתינה וקבלה, קשרים שנשארו איתה לעת זקנה.
[ליצירה]
ציניות קודרת, חזק מאוד. יצירה טובה. "מי שלח לכאן תינוק בן יומו?" "מישהו יודע למה יש לי קליע בלב?" ושאר המשפטים העוקצים האלה ממש מחדדים את העובדה שזה כל כך מוזר ולא טבעי שכל כך הרבה אנשים מתים בטרם עת. עד מתי?