[ליצירה]
ההרגשה הסתמית הייתה בגלל שסיימתי לקרוא ונשארתי כזה עם כלום.
כאילו... חיכיתי להמשך, וזה נקטע.
זה פשוט בגלל הציפיות שלי. לא נגד הכתיבה שלך, שדווקא אהבתי אותה. :-)
[ליצירה]
.
שטויות, שחף. את במקום ה-34, וחוצמיזה - אפחד לא יכול לעקוף את אביב וסתיו..
שירוש - היצירה עשויה היטב מאד, ולי הפריע בדיוק מה שהפריע לשחף (כאמור, תלונה לגיבורה ולא אליך).
[ליצירה]
מה סתמי? זה מהמם.
אבל לא אהבתי שהטפת לא על ההתאבדות. הוא מדוכא גם ככה. את מסכנה, אבל הוא הרבה יותר. (אני מתייחסת כאילו זה אמיתי, אפילו שאני לא יודעת אם זה ככה. אבל לוחשוב, זה על התוכן.)
בכל מקרה- מדהים. במיוחד אהבתי את הקטעים של "הי, הכאבתי." אווץ'.
חיים טובים. :) שחף.
[ליצירה]
לא הבנת אותי. אני לא מתכוונת ש-את- כתבת לא טוב, או שזה לא הגיוני שככה היא תגיב. אני מאשימה אותה (הגיבורה, איך לקרוא לה??), לא אותך. את מבינה? זו לא הערה למחברת, אלא לגיבורה. וגם את הגיבורה אני לא שופטת. זה סתם עצוב שככה היא מתנהגת, אבל אי אפשר לשפוט אותה במצב שבו היא נמצאת.
(נראה לי שבקרוב אני אהיה היוצרת עם מספר התגובות הרב ביותר...)
[ליצירה]
אני יודעת, אני מבינה אותך, אבל תחשבי איזה דכאון זה- בנאדם מנסה להתאבד (מה שמראה על דכאון עצום), נכשל (באסה לי), עכשיו הוא גם מתבייש בעצמו, (מה עשיתי להורים שלי, לאחים שלי, לחברים שלי, לת א ו מ ה שלי!) עכשיו הוא צריך להתמודד עם הפגישה בהם, בכל היקרים לו שהוא בגד בהם.
את מבינה את העניין?
אבל זו רק דעתי, בכולופן.
:)שחף
[ליצירה]
..
תראי,
הם באותו גיל(תאומים, בכל זאת) הכי קרובים שרק אפשר, לא מעניין אותה כמה באסה לו, במידה מסוימת היא התרגלה לדאוג לכולם, ונשבר לה.
בכל אופן, בדיוק בקטע הזה השארתי חורים בכוונה כדי שכל אחד ימלא לעצמו, וכן, יש אנשים שהיו מתנהגים איך שזה מיוצג פה,
ואחרי שבנאדם היה מוכן לעשות צעד שיכל להרוס לו ולך את החיים לא ממש מענין אותך שהוא בבאסה עכשיו.
ומשתדלת- סתמיות זה חוסר עלילה או חוסר פרטים?
[ליצירה]
...
ומי כמוני
שידעה את הגוש החוסם בגרון
בלשיר לבד אל הרוח
שחיבקה את עצמה בלילות אבודים
ובכתה סתם כי קר
וצחקה על הפאתטיות,
שהלכה אל הדואר
סתם כדי לראות שלא הגיע מכתב--
(ומצאה בסוף כתובת :)--
יודעת אֶת שאָת
ויודעת אֶת שתהיי
ומוסרת לך חיבוק חם
וטפיחה על שכם.
שווה לחכות.
[ליצירה]
1. לא יודעת, אולי זה בגלל הגיל שלי ואולי בגלל הסביבה אבל אני לא ממש מכירה מקרוב את הסגנון הזה של ה'הודואים'..
ואולי זה בעצם אחד הדברים שרציתי לבטא שהדרך של הגבעות בניגוד (!!!) להודו היא לא בריחה, היא פשוט התמודדות אחרת..
כן, כמוך לרוב עמ"י מצטייר נוער הגבעות בתור פנאטים חמומי מוח שכל היום רק שורפים שדות של ערבים..
ואחד הדברים שהכי מציקים לי זה שגם האנשים שאיכשהוא מכירים אדם אחד או שתיים מסיקים מזה על הדרך כולה, מה שלפחות לפי ההכרות שלי כ"כ לא נכון..
2. בסופו של דבר עופים, אתה צריך לזכור בת כמה אני, וזה שאני בעצמי לא 'נוער הגבעות' לא הופך אותי לבעלת יכולות ומחשבות אחרות משלהם.
אני חושבת שדווקא בגיל שלי, כשכל השאלות עולות ושום דבר כבר לא מובן מאליו (במידה מסוימת) יכולים להתגלות כוחות ענקיים ומחשבות עצומות, ברור שמדובר בסוג מסוים של אנשים אבל זה כבר לא קשור למה הם אלא ל'מי'.
-
תודה על הבונוס!
[ליצירה]
בהחלט טוב מאוד.
אבל אני רק תוהה, אם באמת המטרה היא 'להגיע אל המנוחה ואל הנחלה'.
אם באמת צריך להשתקע בכיוון אחד, אם אין ענין לחפש את הדרך ולשפר אותה כל הזמן, אולי אפילו לנדוד כל החיים, לפי האמת ולא לפי ההרגל.
[ליצירה]
נימ נימ נימ..
מצטערת להאיר ככה ישר על היצירה הראשונה אבל זה לא סוף פתוח זה סוף קטוע,
אין פה רצף עלילה שמשאיר לקורא כיוונים משלו, יש פה שבירת מבנה..
חבל, זה מפספס הכל ומוציא טעם רע ומעצבן.
בהצלחה.
[ליצירה]
מילון,
רוצה להתבייש?
תתבייש.
אני לא מוכנה להתבייש ולשתוק כשמדובר שאחים שלי.
נמאס לי מהלוויות, נמאס לי מאזכרות ונמאס לי מניחומי אבלים.
נכון, אתם צודקים העם הערבי לא קיצוני, כולם יונות עם עלי זית.
אחשל חברה שלי הכין את המטען לעצמו, ובכלל הוא גר בשילה אז זה אשמתו (הוא נרצח בירושלים? עזבו אותנו מהפרטים הקטנים) וגם חברה שלי אשמה, מה היא הולכת לאכול בסבארו?
ונכון, תמיד ידעתי שההורים של חברה שלי קמו ורצחו את עצמם, כיוונו על עצמם נשק וירו, מה שתגיד.
הם, קיצונים? ח"ו, הנשמה שלהם כ"כ עדינה.
הנשק הופעל מעצמו.
נכון, הם לא קיצונים, הם רוצחים שפלים ומתועבים אלף מצבות לא מספיקות לפתוח את העינים?
מה צריך לקרות כדי שאנשים יתעוררו ויפסיקו להאשים את עצמם בפשעי הערבים?????
מה עוד צריך להציע להם והם יענו בעוד פיגוע כדי שנבין שהבעיה היא לא באנו?
מתי נבין שאין שום הבדל בין הודנה לבין הסכם אוסלו לבין הסכם וואי.
כולם נגמרים בבתי קברות..
'ולואי כולם היו כמותו'
אם כולם היו כמותו מסופקני אם היה נשאר פה בכלל מישהו חי.
יאללה, מי בא איתי להגיש אל לחיינו אל הערבים לקצר להם את המלאכה????
אורי, אני עברתי את הקטע שאני יכולה להקשיב, כן המוח שלי שטוף דם, דם של אחים שלי.
הלב שלי פצוע בכאב, לא מוכנה להיות הבאה בתור.
אבל אתם יכולים להמשיך עם הדיונים יפי הנפש שלהם, ואנחנו נמשיך להרצח.
הרי הערבים עדינים, זה רק בטעות המטענים מתפוצצים והכדורים נפלטים..
די.
[ליצירה]
..
תוהה לעצמי על מה זה נכתב?
לפי לפחות, זה הזכיר פינוי,
רק ששם לא יכולת לבחור באתנחתא, היא נכפתה עליך, ויעידו הכתמים הכחולים, והחולצות הקרועות...
[ליצירה]
מכתב תשובה..
אלעד,
המכתב הזה שלך, התהיות האלה, עוררו אצלי מחשבות, אבל הם כ"כ רחוקות ממני עכשיו.
יכול להיות שזה בגלל שסוף סוף אני זוכה לעבוד את ה' מבחירה, שסוף סוף אני עושה דברים וטוב לי איתם כל זה ועוד מרחיקים אותי מאוד מהרצון לחשוב על הדרך..
אבל לא, כפי שאמרתי לאמיתי החלטתי לא לעשות הנחות לעצמי, החלטתי לבחון תמיד את מעשי.. היכן אני, והיכן רבש"ע.
אני משער שהמכתב הזה יצא מבולבל, בסופו של דבר הכל טרי בתוכי, עדין לא קבוע בליבי, אני מקווה שתבין ושאצליח באמת להעביר את מחשבותי.
יש לי תהייה מסוימת על דבריך הראשונים לפני שאני יענה על המכתב.
אמרת שאתה מעריץ אותי על שבניגוד אליך לא הסתפקתי ב'בסדר, בבנוני'
איך אתה יכול לחיות עם המחשבה הזאת?
אתה באמת מאמין שדרכך היא רק 'בסדר'?
אולי אני מוזר ואולי אני לא מחובר למציאות אבל כיצד בנאדם יכול לחיות בידיעה שדרכו אינה הדרך האמיתית אלא רק חלק ממנה, העתק קרוב.
או שאולי לא הבנתי אותך נכון, איני יודע.
אתה צודק שנקודת המוצא צריכה להיות איך אני עובד את רבש"ע בצורה הטובה ביותר אבל אני בנאדם, ובתור שכזה איני יכול לעבוד את הקב"ה ממקום שאינו נוח לי.
בודאי שהמטרה הכללית היא עבודת ה' מכל הלב, אך האמצעי הוא הגעה למקום בו אני הכי מסוגל להתקרב אליו, לעובדו.
נכון, נקודת המוצא היא 'היכן נמצאת האמת' ואם יש משהו שהנחה אותי בדרכי יותר מהכל זה השאלה הזאת.
אולי אני טועה אך בעיני לא יתכן שהאמת שוכנת במקום שבו שם ה' אינו נישא בפי כל, במקום שבו המצוות הם בסה"כ תחביב לשעות הפנאי, במקום שבו יש דברים הקודמים להקב"ה.
ח"ו איני מעליל על כל הציונות הדתית שהיא כך, ישנם רבים וטובים שכל מעשיהם מכוונים לעבודת ה', אך אלה שהינם כן כאלה חורים לי עד מאד.
נראה לי אלעד, שבמידה מסוימת קדושת המדינה סימאה את עינכם.
האם יתכן שכשישנה התנגשות בין דין תורה לבין דין המדינה יש שאלה בכלל לפי מה לנהוג??? אינך רואה את העיוות הזה?
כה רבים מאיתנו קידשו לעצמם את 'אהבת ישראל' בשכחם שמי שציווה על אהבת ישראל ציווה אותנו לשמור את תורתו..
האמת היא אחת אלעד, ואני לא יודע מאיפה יש בי את העוז להגיד את זה אבל חוששני שאין היא שוכנת אצלכם.
איך אמת יכולה לשבת במקום שישנה צביעות ועיוות?
כל עוד אין אמת הלהט אינו שלם ויכול הוא להביא את האדם למקומות אסורים, כשאדם מציב בראש מחשבותיו את הקב"ה ואת דרכו האמיתית כל הלהט שבו מופנה לכיוון החיובי, הטהור.
ברור לי שלא זכיתי להגיע לשלמות בעבודתו ושאיני כלל במעלה הזאת, אבל טיפי טיפין מתוכה זכיתי לטעום.
אני מביט בעבודת ה' שלי, אז והיום, באמונה שלי אז והיום ולא נשאר לי מקום לספק.
אני כלל לא בטוחה שהאמת שלי היא אומנם האמת היחידה, לפעמים כשאני רואה את האמת מבצבצת מכל הדרכים גם יחד אני חושב לעצמי שאולי זה בעצם 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים', אך רציתי להגיע לדרך שבה תעלה האמת על השקר, ואני חושב שהגעתי, הלואי שאיני טועה..
-
חוסר דביקות אינו מדד לנכונות, אך חוסר עמידות וחוסר קיום הם כן מדד.
אני מבקש להפריד בין שתי הנקודות, בין הדרך שלי בעבודת ה' ובין שבירת האמונה שלי באתחלתא דגאולה.
אני חושב שמכיון שאינן נובעות מאותה מחשבה ואינם מוחזקות אחת בשניה כדאי לדון עליהם בנפרד.
אין די בהתבוננות בתכנים, מה תועלת בתכנים שאולי עשירית מהאנשים שמגדירים עצמם כהולכים בדרך אכן הולכים לפיהם?
ניסיתי לדון בדברים כפשוטם אך לא יכולתי, אני לא יכול לקבל תשובות מספרים, כמה שניסיתי לקרוא לא מצאתי מענה.
ניסיתי לשאול, שלא תחשוב שפסלתי דרך ללא בדיקה, אבל מעולם לא קיבלתי תשובה מספקת. מהיכן הבטחון העצום הזה בקדושתה של המדינה?
לא משנה מה יעשה כאן, לא משנה כמה שטופת פריצות וע"ז תהפוך להיות המדינה היא תמיד תוסיף להיות קדושה?
אני קורא את דבריו של הרב זצ"ל שאומר שכל הדברים האלה הם רק פכים קטנים בתוך תהליך גדול ואיני מצליח להבין.
ניסיתי לשאול את כל הרבנים שהיו לי, ואף אחד מהם לא עמד מול טענותי, כולם איגפו אותם ופטרו אותי בניד ראש.
שלא תחשוב שכ"כ פשוט היה לי לעזוב את הדרך בה חונכתי, רבים מתוככם חושבים לעי ועל שכמותי שכל שעשינו עשינו מתוך בריחה ונוחות, אני לא יודע מה עם השאר אבל על עצמי אני יכול להגיד שאין זה נכון כלל..
כשהתחילו לעלות אצלי התהיות ניסיתי לא להתיחס אליהם, ניסיתי להדחיקם ולקוות שכך הם יעלמו,
אבל הם לא נעלמו ולא הרבה זמן נתן לי הלב להתעלם מהם..
אתה אומר שנתון זה אינו משקף את אמיתותה של הדרך, איזה תועלת יש בדרך שאינה עומדת? שאף אחד לא מקיימה?
אני יודע שיהיה לך קשה להאמין לי אבל באמת שאני מנסה לבחון את הדרך ולמצוא את האמת בתוכה, אם יבוא אדם ויצליח לשכנע אותי (ואני מבטיח לנסות להקשיב לכל מי שרק ינסה לעשות את זה) שאני טועה בדרכי ושהצדק אינו איתי, אומנם יהיה לי קשה לעשות את זה אבל ב"ה אני מוכן בכל רגע שרק אדע שאני טועה לעזוב את דרכי ה"טועה" ולפנות לדרך האמת.
פשטות היא מסוכנת אבל אסור לנו להתעלם ולהדחיק את הפשטות בתואנה של סכנה.
אני יודע שבתור אדם שבחר לעצמו בעבודת ה' מתוך פשטות מוטל עלי לבדוק את מעשי הרבה יותר מכל בנאדם אחר, לשים לב שאני לא הופך אפור וצבעוני לשחור לבן.
נכון, הבעיות מצריכות פתרון עמוק הרבה יותר אבל זה מטופש לשבת בצד ולא לנסות להאבק בבעיות מכיון שהם מצריכות פתרון עמוק.
אלעד, נפלת, במקום שבו נופלים כולם.
אולי אני נתפס לקטנות אבל מאוד מאוד מפריע לי שהבאת את הדוגמא של ההרמת יד על חייל.
כמובן שאם עזבתי את דרכה של הציונות הדתית הפכתי להיות עוד אחד מאלה שיושבים כל היום בגבעות מחכים לאקשן ומרביצים לחילים בפינויים.
אם היית יודע כמה מעט אנשים עונים לתיאור הזה, כמה הוא רחוק ממני ומשכמותי..
אך בסופו של דבר לטלוויזיה כוח עצום, וחבל לי לנסות ללחום מולו.
אני כ"כ מנסה להתנתק מהתחושות, אבל אני יודע שעכשיו אני בשלב שיהיה לי מאוד קשה לעשות את זה, בגלל זה חיפשתי מורה דרך, איש אלוקים ואמת שעבר כבר את הגיל שבו הרגשות משחקים תפקיד מרכזי ועיניו בראשו.
היחידי שהצלחתי למצוא שלא היסס להראות את האמת שלו, שענה על התהיות שלי, שהראה לי את הדרך הנכונה ללכת הפך להיות הרב שלי.
אינך יודע כמה חיפשתי אדם כזה בציבור שלכם, שהיה עד לא מזמן שלי,
חיפשתי ולא מצאתי..
כל יום אני מתפלל להקב"ה שיאיר לי את העינים ויראה לי את הדרך הנכונה, אולי אני טועה אבל נראה לי שהקב"ה כבר פקח לי את העינים, שאני כבר בדרך הנכונה..
המכתב הזה יצא לי מאוד טעון, מבולבל במקצת אני מבקש ממך לא לזלזל בתוכנו רק בגלל הבלבול המסוים, לנסות להבין הדברים שמסתתרים מאחורי הנאמר, ולא ליפול לחיצוניות.
יונתן
[ליצירה]
מישי-
דבר ראשון- צאי מהראש של 'בואו נראה איך תקפו אותי ואיך אני מגנה על עצמי' ואז תקראי את ההודעה שלי.
באמת שלא הייתי בטוחה שאני צודקת ושבאמת את טעית ולא ההפך..
כשבנאדם לא בטוח בעצמו הוא נוטה להאריך בדברים כדי לברר את הנקודה היטב.
כפיש?
באמת שלא ניסיתי לרדת עליך, נקודה.
נעלבתי?
לא, סתם מציק לי נורא שאת מתקנת אותי כל הזמן, אני מבקשת ממך להפסיק עם זה ואת מסרבת, מה את רוצה שאני יעשה?
טעויות מפריעות לך?
תתקני בלב, זה באמת לא אשמתי.
ולעניין:
אוקי, לא הבנתי אותך, קורה, פעם הבאה תנסי לכתוב בשפה שלא רק מחוננים בוגרי תרבות יבינו.
בסדר?
-
מתקרבת- זוכרת מה אמרת שאת לא אוהבת שעושים?
מזדהה.