לפעמים אני רוצה לחזור ליום בו נולדתי,
ולו רק כדי להוסיף בכתב-יד,
בעמוד הראשון של חיי,
"מוקדש,
באהבה,
לך"
רסיס לילה
-
אני יצירה הממתינה לאישור
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] / נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] _ התרגשתי. מקסים [ליצירה]
- [ליצירה] ... יוּ. מתוק ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, זה מה שרוב הנשים היו רוצות.. [ליצירה]
- [ליצירה] מוקדש באהבה מקדישה לך באהבה מקום של כבוד ברשימת היצירות האהודות עליי. [ליצירה]
- [ליצירה] מנביט אני שומעת קול טרוניה קלה ;-)? [ליצירה]
- [ליצירה] יוווו איזה כיף לה! =) מקסים. סוערה. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! אתה משהו! [ליצירה]
- [ליצירה] הצלחת להעלות חיוך על פני. מתוק ומקסים. אז מה אם זה מה שנשים רוצות... [ליצירה]
- [ליצירה] הממממ ליייק רוזמארינ צ'וקלט! סוויט...... מה גם... האמת, למה לחזור בזמן ולהתסבך עם כל מני בעיות פיזיקאליות והגיוניות שאם הם גרמו [לפחות עד שלב מסויים] לוולקאנים לא להאמין שזה אפשרי בכלל --- יש דרך יותר פשוטה.... פשוט להוציא את הפתק הזה מהכיס!! [מה.. אין לכם שני פתקים, אחד בכל כיס? שעל האחד כתוב........ ועל השני כתוב........?] האמת.. אני הייתי פשוט רוצה לחזור ולרשום בדף הראשון 'הנה, קח ת'מספר טלפון הנכון מראש... תאמין לי יחסוך לך הרבה בעיות...' [נ.ב. רק תעשה טובה - - אל - - תתקשר לפני התאריך המצ"ב.... התזמון חשוב... ] [אה כן, ואל תעשה גם עוד כמה וכמה דברים שאני מצרך לך בנוסף תחת הכותרת 'טאקט שצריך לשנן!!' :-)' [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! לתת לכל הברה את הכבוד המגיע לה! [ליצירה]
- [ליצירה] הו, אלול, איזה מזל שאתה כאן! כבר חשבתי לפתוח ניק נוסף כדי לכתוב בו תגובה על המשפט הזה! אתה צודק, כמה שאתה צודק. אין קץ לבדידותה של יצירה בלי תגובה. אגב, לא תמיד. קורה לעתים שהכותב מרגיש מין גירוד מוזר בקצה האצבעות, והוא שולח אותו, חסר פשר כפי שהוא, על פני האתר. רק כדי להיפטר ממנו. [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד כתוב היטב, אבל חסר... סוף או שמא התחלה [ליצירה]
- [ליצירה] לחזן הנודד: אני מסכים איתך שמבחינה הלכתית אין כל מקום לצעד כזה. ומכאן צומחת השאלה: האם כותב אמור להזדהות עם הדמויות שהוא יוצר, או שמא הוא רשאי לבוז להן, לכולן? [ליצירה]
- [ליצירה] אבל חבל, נורא חבל, שאני כלל לא גברת... אין מה לעשות, אך אחד אינו מושלם. [ליצירה]
- [ליצירה] למביט מהצד זה לא פאנץ' ליין. הקטע איננו בונה את עצמו לקראת השורה הזו. זו פשוט השורה המסיימת. [ליצירה]
- [ליצירה] אם לא אגיב, זה יהיה רק מתוך קנאה. וקנאה צריך לשבר. מקסים! קסום! כך צריך לחיות, לטעום ולרוות! [ליצירה]
- [ליצירה] לאורי היקר... התנסחתי בצורה ממש גרועה. אני מסכים - יותר ממסכים - שהכאב הוא אחד המנועים החזקים של הכתיבה, ובלעדיו יצירות רבות לא היו באות אל העולם אלא נשארות בעולם נשמותיהם של השירים. כל שביקשתי לומר הוא: המקרה הזה כל כך כואב, שקיוויתי שאף אחד לא יכתוב עליו, כדי שלא אצטרך לחשוב על הכאב הזה, שהוא גדול מכפי הבנתי. ולך, חיפושיה - השיר שלך יפהפה. [ליצירה]
- [ליצירה] אוקיינוס, בדיוק אתמול אמרתי שאני בונה עליך, על החריזה והמשקל. אני שמח שיש לי על מה לבנות. [ליצירה]
- [ליצירה] * מזכיר את השיר ההוא של ביאליק, שבו הוא, התלמיד, הולך וגדל בעוד השכינה הולכת וקטנה. [ליצירה]
תגובות