[ליצירה]
למה אני תמיד אחרי כולם?!
יופי-טופי! ממש אהבתי.
יש יופי, מין צדק עלילתי, בכך שההתרסה הכי חזקה כלפי העולם שהיתה לשירלי, נמוגה מעצמה כשפגשה את אבירם.
חומות צריך לפעמים לשבור, לכבוש בסערה או להמיס. אבל לפעמים, החומת הן חד-כיווניות. גש מהכיוון הנכון, "והתבוננת על מקומו ואיננו".
[ליצירה]
ואולי
זו הדרך היחידה לחיות , בין הצורך לשתוק את אותם רגעים ובין הצורך to put them down in words, כשכל פעם ידו של צורך אחר על העליונה....
עוררת בי תהייה כתמיד:-) תתקרבי עוד- - -
[ליצירה]
יקיריי
רק רציתי להבהיר כמה נקודות: א. לא מפריע לי להפוך לבמה בדברים חשובים חתלתולי. ב. ילד מי אמר לך שהדמות ספרותית בלבד? ג. ולסיכום אעתיק משו שכתבתי בעולממקביל,אחרי דיונון קצר בנושא:בלי להיכנס בכלל לויכוח של מי נותן משקל גדול יותר למראה חיצוני,גברים או נשים,(זכותו של כל אחד ואחת לקבוע לעצמו/ה סדר עדיפויות)
עדיין!! יש דרך להתבטא, ויש דרך, ובכן, שמבטאת בעיקר גסות וחוסר נימוס וטאקט בסיסיים. ללמדך,במחילה, שזה לרוב לא מה אומרים, אלא בעיקר, איך....
ובפעם הבאה,בל"נ סיפור אופטימי
[ליצירה]
בהתחלה חשבתי, וואי הצדק עמך..הב לי רסיס מרסיסייך...ואז...חשיבה מעמיקה יותר הביאה אותי להסיק שבאדישות הקהה יש צד מבורך מאוד גם כשמדובר בך עצמך ולא רק בדמויות הטלויזיה שנהרגות השכם והערב.. והזעקה חייבת לבוא בזמנים קצובים ולתקופות קצובות, כי אם לא, עוד בחיינו ניקרא מתים ..
ואגב, לא בטוחה שכל אחד יזעק אם יוודע לו שהוא ימות בפיגוע...יש בזה גם צדדים אחרים
[ליצירה]
מממ...
ילד, לענ"ד בכלל לא מדובר ב"זמן חופשי" לעצמך. יש תמיד אנשים שזקוקים ליותר מרחב או פחות, וכל זמן שמתאמים בין המרחב הנדרש לקירבה הנדרשת לכל אחד- זה עובד טוב. רק שבנקודות מסויימות זה לא שאתה צריך חופש לעצמך, אלא יותר חופש ממנה, מהילדים, ואז זה לא נגמר כי תמיד חוזרים ל"מסגרת" ומיד רוצים שוב לברוח ממנה..