מנחם דוד
-
יליד תשל"ד כותב כשיוצא
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וווווואאאאאאאאאווווווו נגעת לליבי אצלך- חיי עוה"ב נמצאים בעוה"ז מי יתן זאת לכולנו! [ליצירה]
- [ליצירה] . ב"ה מקסים!!! מרגש וכתוב נהדר. אגב, אין לך כתב של בן (וזו מחמאה עצומה). [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה שיר מרגש קצר ויפיפה... מאוד נוגע. [ליצירה]
- [ליצירה] היייייייייייייייייייייייי (לא הי-שלום. אלא הִי-מלשון נעתקה נשמתי) אין מילים ואין אויר. מאוהבת עמוקות. כבשת אותי. [ליצירה]
- [ליצירה] אין לי ממש כותרת ממש יפה.... [ליצירה]
- [ליצירה] רציתי להעלות את זה מהתהום. כי זה כל-כך כל-כך יפה... [ליצירה]
- [ליצירה] - נכון. |תמהה איך לא הגבתי פה אף פעם, כי הלא הייתי פה יותר מפעם אחת| [ליצירה]
- [ליצירה] ***** שיר חזק, הכתב עצמו מוסיף מימד, ואומר בשם דוברו... [ליצירה]
- [ליצירה] טוב נו... לא כתבתי שום דבר עד עכשיו כי זה 'פשיטא'... פשיטא שהשיר הזה לוקח הרבה יצירות יפות וטובות פה (זה אולי הדבר הכי יפה בשיר טוב: שבמילים בודדות- אמרת הכל!) הכי אהבתי את ההקבלה המצלולית במילים: נשמעת, נשמט, נשמת. כה לחי! הראל. [ליצירה]
- [ליצירה] כשקראתי כמעט הרגשתי את העוצמה של הרגע [ליצירה]
- [ליצירה] מה דעתך על דקה אחר חצות? [ליצירה]
- [ליצירה] אחלה ראש יש לך. מגניב ומטריד כאחד [ליצירה]
- [ליצירה] הנה ההצעה שלי: הוא עמד בתחנת האוטובוס מחכה לקו הנכון שיביאו לעבודה בבית האבות. "היום שבת" אמרתי "אין אוטובוסים". הוא הביט בי משתאה בעיניו המלוכסנות, כיצד מסבירים בסינית את זמני הנסיעות? * ראיתי עורב שחור מקרטע על הדשא, כנפו האחת שמוטה. ניסה לעוף, ללא הצלחה. הוא הביט בי מתחנן, כמבקש את רחמיי, החזרתי מבטי, כאילו לומר כי אין באמתחתי שיטה לעוף עם כנף אחת שבורה. [ליצירה]
- [ליצירה] שמח שהאקראית יודעת להחזיר אותי לכאן מדי פעם [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא אוהב קינמון אבל אהבה? למה לא... נחמד מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] תיקנתי את ההיפוך. זה באמת יותר הגיוני ככה. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] * איך לקח לי זמן לשים לב לזה. מצוין ומציאותי , מצאת לך נושא לכתיבה! [ליצירה]
- [ליצירה] למטרות תעוד משאיר כאן לינק לראיון עם שלום גד [ליצירה]
- [ליצירה] אני מעונין להקדיש את השיר לזכרה של קרובת משפחה, מזל, (מזול -בפי) שהלכה לעולמה בשבוע שעבר (כ"ט תשרי תשס"ה) שיר זה נכתב על בסיס זכרונות של שיחות קצרות עימה בערבית-עדנית עילגת שלי (ברור שהיא הגתה שפה טורדנית זו בטבעיות) ובזכרוני, כאילו היתה מרימה אגודלה לימין ולשמאל בכל פעם שאמרה והסבירה לי עם חיוך, (בין השאר) את המשפט, אהלבכ ווסאהלה כמה אל זביב וואחלה. [ליצירה]
תגובות