[ליצירה]
אמנם קטע קצר, אך הצלחת לתפוס אותי בפתיחה הסנטימנטלית, באזכור התיבה, שהעיסוק בה וסביבה תמיד עושה לי טוב, ובפניה האינטימית לגשם בסיום. טוב שכתבת את זה, חיכינו לקטע כזה כל כך
[ליצירה]
ואני אוהבת רק את הגשמים האלו הדוקרים, שפורעים לי את השיער החלק תמידית שלי, שמסמרטטים לי את הבגדים ומטיסים את הנשמה שלי גבוה גבוה אל אלוהים כדי שאוכל לבקש ממנו עוד (אבל שלא יהיה קר).
[ליצירה]
מקסים!!! ממש יפה!
גם אני אישה של לילה (טוב, עוד לא אישה...).
אבל גם לדעתי היה טוב יותר אם היה קטע מחבר בסוף. אולי תיאור שלך (אם את אישה של לילה..) או משהו כזה.
[ליצירה]
איזה יופי!!! מקסים, כתוב בשנינות נפלאה. כבר מהמשפט השני היה ברור לי שהלאה מכאן אני אוהב מאוד את שאר השורות, ואכן לא אכזבתי את עצמי. כל הכבוד לי!
[ליצירה]
אויייי.
ממש כאב לי.
מהרגע שבו היא אמרה שאין לה כלום חוץ מהילדה הבנתי משהו שם לא בסדר בנישאוים האלה....
מצמרר, ללא ספק.
אבל בכתיבה הזורמת הזאת, נותנת תחושה רכה כזאת, נאיבית.
עצוב ויפה.
ליתוש.
[ליצירה]
מתישהו בקיץ שעבר
זאת הייתה אחת היצירות הראשונות שקראתי כאן,אז התגובה הראשונה שלי מופנית אליך.
הכתיבה שלך אמיתית ונוגעת במקומות הכי הכי...
והסיום יפהפה.
אין כמו הרגעים האלה שבהם פתאום הכל מתבהר ממש מול עיניך,והכי כיף שזה מגיע מבפנים.
[ליצירה]
טוב, אז ככה:
קודם כל, אחרי שפנו אלי כאן כ'אתה' (פעמיים!) הרגשתי צורך לציין שכבר כמעט חצי יובל אני משתייכת למין השני, ולא נראה לי שזה עומד להשתנות:)
ומעבר לכך - גם אני התלבטתי ארוכות לגבי הקטע הזה. אפילו ניסיתי להמשיך אותו, אבל משהו בתוכי רצה להשאיר אותו ככה, והחלטתי לא להתווכח עם עצמי (פשוט, מהיכרות אישית, היא יכולה להיות די עקשנית לפעמים..)
אני לא יודעת להסביר למה, אבל אצלי בפנים זה מרגיש שלם. אני משערת שזה סובייקטיבי.
תודה לכולכם על התגובות.
[ליצירה]
*
קניתי היום את הספר החדש שלו.
אני מדמיינת איך עוד עשרים שנה הילדים שלי עדיין יתרגשו ממנו, כפי שרחל ולאה גולדברג ואלתרמן ממשיכים לגעת בי, למרות הזמן החולף.
ותודה לך, ארז, שכתבת את זה.