[ליצירה]
אמנם קטע קצר, אך הצלחת לתפוס אותי בפתיחה הסנטימנטלית, באזכור התיבה, שהעיסוק בה וסביבה תמיד עושה לי טוב, ובפניה האינטימית לגשם בסיום. טוב שכתבת את זה, חיכינו לקטע כזה כל כך
[ליצירה]
ואני אוהבת רק את הגשמים האלו הדוקרים, שפורעים לי את השיער החלק תמידית שלי, שמסמרטטים לי את הבגדים ומטיסים את הנשמה שלי גבוה גבוה אל אלוהים כדי שאוכל לבקש ממנו עוד (אבל שלא יהיה קר).
[ליצירה]
מקסים!!! ממש יפה!
גם אני אישה של לילה (טוב, עוד לא אישה...).
אבל גם לדעתי היה טוב יותר אם היה קטע מחבר בסוף. אולי תיאור שלך (אם את אישה של לילה..) או משהו כזה.
[ליצירה]
איזה יופי!!! מקסים, כתוב בשנינות נפלאה. כבר מהמשפט השני היה ברור לי שהלאה מכאן אני אוהב מאוד את שאר השורות, ואכן לא אכזבתי את עצמי. כל הכבוד לי!
[ליצירה]
אויייי.
ממש כאב לי.
מהרגע שבו היא אמרה שאין לה כלום חוץ מהילדה הבנתי משהו שם לא בסדר בנישאוים האלה....
מצמרר, ללא ספק.
אבל בכתיבה הזורמת הזאת, נותנת תחושה רכה כזאת, נאיבית.
עצוב ויפה.
ליתוש.
[ליצירה]
באמת יופי של סיפור.
והזכיר לי קצת את המכונות לכתיבת רומנים במחלקת-הסיפורת במיניסטריון האמת..
"ספרים אינם אלא מצרך שיש ליצרו,בדומה לריבה או שרוכי-נעליים"
( 1984,אורוול )
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
הרגת אותי עם המרפק:)
אני עדיין זוכרת את יום העצמאות שעשיתי עם חברותיי לש"ל בישיבה מסוימת.האוירה הייתה משולהבת ובשלב מסוים כבר לא עמדנו בזה והקמנו לנו מעגל קטן בצד,חסוי מעיני הציבור.עד היום אני זוכרת את נשות האברכים שנגשו אלינו ובקשו שנפסיק.הן אמרו משהו בסגנון של "הבנים רוקדים.אתן- תעמדו ותסתכלו ".
קבלי את הזדהותי הכנה.
והערה בקשר למה שטל רעות כתבה:
למרות הערכתי הרבה מאוד לרבנית נעמי שפירא (וגם לבעלה..),אני לא ממש מסכימה איתה בגישה הזו.
התפילה היא חלק מעבודת ה' שלי והיא צודקת-אני באמת ארגיש תסכול עמוק אם אני אדע שאחרי נישואיי לא אזכה לתפילת יום כיפור כמו שצריך במשך שנים.
ואני לא חושבת שמי שמרגישה ככה היא אמא פחות טובה(ויצא לי לפגוש אנשים שחושבים ככה..)
אפשר לטפל בילדים בשמחה ועם זאת להשאיר מקום לחוויות ולרצונות שלך(וזה גם תלוי המון בבן זוג..)
[ליצירה]
תחושה מוכרת עד מאוד.
השאלה היא אם זה רעש שסתם קורע את האוזניים או שמצליחים גם להקשיב ולגלות דברים חדשים, שאז זה יכול להיות נפלא.
(ועד כאן הגיגיי לבוקר זה).
[ליצירה]
חזק מאוד.
אהבתי את המבנה של הקטע, את ההתיחסות לחושים השונים, (את מה שנכתב בסוגריים), ומעל הכל- את הרגישות הזו שבה תיארת רגעים קטנים-גדולים, שרבים מהם מוכרים גם לי.
(כשאני נסעתי לפולין, הנכדה הראשונה, סבתא שלי לא דיברה. שנתיים אחר כך, כשבן דוד שלי נסע, היא נפתחה וסיפרה קצת. מאז היא לפעמים מדברת על זה. סבא עדיין לא מדבר בכלל )