בת 25 תוהה בעולם כותבת למגירה מדי פעם... אולי כדי לסדר את הדברים בראש.מילים שמנסות לגעת. בדברים הכי אמיתיים, הכי עמוקים.לתפוס את הרגעים, את הפרטים, את הכללים, את החיים, את המציאות.הייתי רוצה פעם לדבר, לכתוב להתבטא , באמת.
[ליצירה]
מוצא חן בעיני צרוף המילים:
"...הַכְּלִי שֶׁיָּצָרְתָּ
לִשְׁלִיחוּתְךָ
כָּל כָּךְ שָׁלֵם
כָּל כָּךְ שָׁבוּר"
זה תואם את התחושה האנושית למרות העובדה שהמציאות היא אחדות של ניגודים לא כולנו מבחינים בכך. ראי שירי "עיר זרה" שמסתיים במילים: "עיר מוכרת, עיר זרה". הייתי אומר גם שישותנו היא הדבק שמחבר את את השברים ויוצרת מהשברים כלי אחד. מסר
[ליצירה]
אותו עפר שנפחת - מתפורר לאבק אהבה, ממנו למעשה נבראנו, ואני חשבתי לתומי שאנו עשויים מגוש (או מעגל) של זהב.
לע"ד הסוף בסוגריים מיותר, היודעים מבינים...
אור ואהבה תמיד
כּנרת
[ליצירה]
הלוואי שתרגישי טוב ותהיי שמחה.. כן אני לא מכיר אותך ואולי אני אמור להיות עוד אחד מהרחוב שלא מסתכל ואומר שלום אפילו.. אבל אני ממש רוצה שיהיה לך טוב. בלי להכיר אותך. אז שתשמחי ותהיי שמחה במה שאת באמת.. אולי אני קצת משוגע אבל אני באמת מאושר ורוצה קצת לחלוק. כל טוב
נ.ב. השיר מזכיר לי ימים ממש קשים שלי.. מקווה שתצאי מהם ושתהיי ממש שמחה!
[ליצירה]
למה, יקרה שלי,
השיר מדהים!
אני תמיד יודעת שאת מוכשרת, ובעלת נפש רגישה, וזה חוויה לראות את זה יוצא לאור.
(וכל מי שמכיר אותי יודע שאיני חובבת שירה בכלל...)
אוהבת המון המון... מתרגשת בשבילך בכל שיר...
[ליצירה]
אוי
איך שזה נכון וכואב.
הקטע גרם לי לחשוב הרבה על חוסר הרגישות שלנו,גם כשאנו באים לעזור.חשבתי על זה לא פעם ועדיין...
אהבתי במיוחד את השיר שצרפת.
[ליצירה]
אהבתי ואפילו יותר מזה
אהבתי את הדימויים לטיפוסים השונים
אהבתי את ההתחלה
את הסוף
(גם את האמצע...)
אפשר היה לחלק את היצירה לשני חלקים, וזה גם היה יפה למדי.
מועדים לשמחה.
[ליצירה]
מעבר למילים עצמן...
שהן יפות ומדויקות)
הפורמט הידני מוסיף נופך ייחודי-
משהו אותנטי. טבעי. אמיתי.
הרבה יותר מסתם אותיות אחידות
מודפסות על מסך כחול.
[ליצירה]
התגובה הראשונית שלי היתה
איזה חמממווווווווווווודדדדד!
אבל משום מה, הבחנתי בעובדה שבנים לא ממש מבינים את ההגדרה הזו וגם את החיוך המטופש שנמרח לי על הפרצוף כאשר ההגדרה הזאת נפלטת מפי...
אז למוגבלים שבינינו-
מעולה. בהחלט מעולה.
[ליצירה]
זה לא תמיד חכמה לכתוב קצר
לפעמים, אריכות הדברים מוסיפה, לפעמים לא.
במקרה הזה דווקא נראה לי שטוב שלא קיצרת.
עוד משהו:
את הנושא הזה (זדונות מתהפכים לזכויות) מסביר בצורה יפה ר' צדוק בספר צדקת הצדיק (אם אני לא טועה...):
צדקת הצדיק ק':
...נמצא ה' יתברך נתן לו כח אז גם בהעבירה ועל ידי זה אחר התשובה הגמורה הוא זוכה שזדונות נעשין זכויות כי גם זה היה רצון ה' יתברך....
ובכלל- טוב לראות שאנשים כותבים על נושאים כאלו.
תודה.
[ליצירה]
נפלא
ואולי נפלא ממני
האם האותיות שרויות מתחת למעיל הכבד בדממה
ואולי הן סוערות ורוגשות ואנחנו לא ידענו
ואולי גם אנחנו סוערים ורוגשים מתחת לקליפות
ולדממות
ולא ידענו