[ליצירה]
אוקי משה, אז נלך מהסוף להתחלה:)
ענייני ניקוד:
המוות שֶׁהִכָּה - אלא אם יש סיבה מהותית שלא ניקדת. ספר לנו?
אוֹוֵה - מקסים. הטיה לא שיגרתית.
טְלָפָיו
כיף לראות שׂימלת ניקוד ראויה לכזה שיר.
~*~*~*~*~*~*~*
משה,
הלוואי וההיטהרות יכלה להיות קצרה כמו השיר שלך, ועמוקה ויסודית כלכך.
המוות להבנתי הוא הנפילות שלנו שמציפים בנו רגשות מעורבים.
מצד אחד תשוקה אל האור, לתיקון
ומאידך, מודעות להצגה שבהתנהגותנו (כאותו חזיר הפושט טלפיו לומר 'טהור אני').
הקריאה האמיתית היא המכרעת.
בניגוד לחזיר הטומן ראשו ברפש,
הקריאה אל ה' מהדקת אל הקודש.
עונג צרוף, מרגיש כנחצב מִלב.
לקרא ולהפנים. אחרי הכל הנה ימים באים,
ולוואי בסליחה ובחסד.
כּנרת~~
[ליצירה]
שיר נע בין תחנות חיים ותחנות זמן, ואחריתו סוד:
בית ראשון-עת השעה האובדת
בית שני-דמות המביטה במראה
בית שלישי -על החוף הדומם שם וכאן
בית אחרון -בקודש המצרף נשמה וסוד
[ליצירה]
[ליצירה]
ומה יפו אוהבים עלומים
מספרים חיבתם
נכמסים
נרמזים.
עלמה ובחור
יפכו את ליבם
הלוטף זה את זה
לא יתמידו דומם.
ואהבת אין-קץ
יזכו- נאחל
וברכת שמיים
היא מתנת הא-ל.
אהבתי, ידידי!
[ליצירה]
מדוע לא שתקו המעברות?
אולי כי לא כולם חשו מקופחים, זועמים או מושפלים? כך, למשל, סבתי שתחיה- שעברה את תקופת המעברות ללא כל חויה טראומטית.
האם סבתי היא היחידה שלא מרגישה מקופחת וכו'?
נדמה לי שלא, אלא שיותר קל להתלונן ולנגח את הממסד. כן, זה גם נותן לסוציולוגים מקום להתגדר בו.
ולא, לא באתי לזלזל בסבלו של אף איש או אשה ש"זכו" להתגורר במעברות, אלא להביא את הצד שבדרך כלל לא שומעים.
[ליצירה]
יש גם צד שני:
וגם הוא לא יבין כי-
בין כלי מטבח נשברים
כלי שלי
משהיו ספונים בארונם
הוצאו
נסדקו,
ויש- שנשברו
ועם שמטאטא אחזתי
מפריחה ענני עצבות מאובקים
דימיתי אותו לנשק חם
יורה בדמעות שליש
מבכה בדידותי עד אין- סוף
וגם אני
משדות הקרב שבתי
עיתים ניצחתי
עיתים בושתי, גם נכלמתי
אך אחזתי בתקוות חיים
מאושרים.
כמקובל לאחרונה, הא לך כוכבית *!