[ליצירה]
מדוע לא שתקו המעברות?
אולי כי לא כולם חשו מקופחים, זועמים או מושפלים? כך, למשל, סבתי שתחיה- שעברה את תקופת המעברות ללא כל חויה טראומטית.
האם סבתי היא היחידה שלא מרגישה מקופחת וכו'?
נדמה לי שלא, אלא שיותר קל להתלונן ולנגח את הממסד. כן, זה גם נותן לסוציולוגים מקום להתגדר בו.
ולא, לא באתי לזלזל בסבלו של אף איש או אשה ש"זכו" להתגורר במעברות, אלא להביא את הצד שבדרך כלל לא שומעים.
[ליצירה]
והקזתי דמי
על יסוד הספק
ומזבח הזהב
הועם - כמפקפק.
ביום יגוני דמעתי מלב
לא ידעתי נפשי
לא ידעתי מלל.
ואור לו הציץ
מבעד חלון
אחזתיו - לא ארפה
עד אראה כי -
שלום
[ליצירה]
הכל צפוי,
אך רשות נתונה
להביט נכוחה
להפריח אנחה
ואנחה כבר אמרו,
חז"ל בזמנם
ששוברת היא אז
גופו של אדם
אך-
אם למנהרת הזמן
תשוב בשנית
תגשש ותבחן
ברצינות תהומית -
תמצא גם חיים
מלאים באורה
שכוסתה זה מכבר
במרה השחורה
הלא ידעת,
ידידי הצעיר
כי הכל תלוי
במבט המאיר?
כפנס יחשב
מבטו של אדם
אם ירצה
ימצא כפור,
ואם ישכיל ימצא -
אור!
[וגם אם ה"שיר" קצת מעאפן, המסר ברור,
לעיתים האור חבוי בעכור,
להתפלל מומלץ,
וגם לשוחח -
עם הקב"ה
או סתם עם אורח...]
בהצלחה!
[ליצירה]
חזק ומעורר מחשבה
ועם זאת, לו אני הייתי כותב בכיוון הזה אז או שהייתי "כותב למגירה" או שהייתי מנסה לתת "קונטרה". כלומר, באופן אישי לא הייתי רוצה לעודד אנטגוניזם כלפי הקב"ה- גם ככה מבקרים אותו בצורה די חריפה... ונראה שהתגובות בכלל ותגובתך שלך בפרט עידנו את הדברים ולטעמי העמידו את הדברים באור אחר, קל יותר לעיכול.
ובלי קשר- אני מכיר את יצירותיך עוד מ"במה", ונהנה מהן כרגיל!
תגובות