בס"ד
מורכב.
סבוך מחשבות
בין ערפילים אפרוריים
מבליח אור
דמיון שווא
מפתה
צווח אמיתות שאינן
גם לא יהיו
וגם אמת
צווחת ככרוכיה
את שירה שמעתי
ואחבא.
ואולי לא?
ט' כסלו, תשס"ד
משה האיש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נורא יפה. באמת. (וגם אני נסחף קצת עם הרגשנות, וזה קורה לי פעם- פעמיים בשנה... [ליצירה]
- [ליצירה] מממ... לעצום את העיניים... אה! מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] ומה יפו אוהבים עלומים מספרים חיבתם נכמסים נרמזים. עלמה ובחור יפכו את ליבם הלוטף זה את זה לא יתמידו דומם. ואהבת אין-קץ יזכו- נאחל וברכת שמיים היא מתנת הא-ל. אהבתי, ידידי! [ליצירה]
- [ליצירה] הסמיילי של החיוך חסר... אגב, הערונת: יותר נכון לכתוב במקום: " שו האדה" - "שו הד'ה". [ליצירה]
- [ליצירה] הכל צפוי, אך רשות נתונה להביט נכוחה להפריח אנחה ואנחה כבר אמרו, חז"ל בזמנם ששוברת היא אז גופו של אדם אך- אם למנהרת הזמן תשוב בשנית תגשש ותבחן ברצינות תהומית - תמצא גם חיים מלאים באורה שכוסתה זה מכבר במרה השחורה הלא ידעת, ידידי הצעיר כי הכל תלוי במבט המאיר? כפנס יחשב מבטו של אדם אם ירצה ימצא כפור, ואם ישכיל ימצא - אור! [וגם אם ה"שיר" קצת מעאפן, המסר ברור, לעיתים האור חבוי בעכור, להתפלל מומלץ, וגם לשוחח - עם הקב"ה או סתם עם אורח...] בהצלחה! [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרף לדברי אלול אחר! [ליצירה]
- [ליצירה] נמאס לי ממך לא כותב עוד מחמאות, אחת מספיקה לכל היצירות (וואללה, איך יצא לי חרוז?!) [ליצירה]
- [ליצירה] מדוע לא שתקו המעברות? אולי כי לא כולם חשו מקופחים, זועמים או מושפלים? כך, למשל, סבתי שתחיה- שעברה את תקופת המעברות ללא כל חויה טראומטית. האם סבתי היא היחידה שלא מרגישה מקופחת וכו'? נדמה לי שלא, אלא שיותר קל להתלונן ולנגח את הממסד. כן, זה גם נותן לסוציולוגים מקום להתגדר בו. ולא, לא באתי לזלזל בסבלו של אף איש או אשה ש"זכו" להתגורר במעברות, אלא להביא את הצד שבדרך כלל לא שומעים. [ליצירה]
- [ליצירה] לו אודם דגל יתנוסס דומה יהיה עלי כדם דם טבוחי שמש עמים- לוהטת דם עזוקי גולג נישא בשמי חירותינו. פץ לרסיסים חלום לא קומונת חבר אכסוף חלום זוועות היה דמיון ולא בדמיון אשגה עוד לדרור ידעתי קרוא תם זמנה של זו- הלבנה - ברית המועצות הארורה. [ליצירה]
- [ליצירה] מוכת ירח- "אני מצטערת שאני לא כמוכם": כמוכם? מסתבר שהדשא של השכן רק נראה ירוק יותר... [ליצירה]
תגובות