בס"ד
הבטתי בתמונת חיי
דמויות ניבטות
חושפות פנים מהססות-
מהוסות?
צבעוניות היו, גם אפור ניכר בהן
הופיעו בשלל גוונים
גווני אדם-
הילד, הנער
הזקן
את כולם ידעתי-
היום.
לו ידעתים אז
שמא,
שמא ידעתי סודי?
[ליצירה]
יש גם צד שני:
וגם הוא לא יבין כי-
בין כלי מטבח נשברים
כלי שלי
משהיו ספונים בארונם
הוצאו
נסדקו,
ויש- שנשברו
ועם שמטאטא אחזתי
מפריחה ענני עצבות מאובקים
דימיתי אותו לנשק חם
יורה בדמעות שליש
מבכה בדידותי עד אין- סוף
וגם אני
משדות הקרב שבתי
עיתים ניצחתי
עיתים בושתי, גם נכלמתי
אך אחזתי בתקוות חיים
מאושרים.
כמקובל לאחרונה, הא לך כוכבית *!
[ליצירה]
מדוע לא שתקו המעברות?
אולי כי לא כולם חשו מקופחים, זועמים או מושפלים? כך, למשל, סבתי שתחיה- שעברה את תקופת המעברות ללא כל חויה טראומטית.
האם סבתי היא היחידה שלא מרגישה מקופחת וכו'?
נדמה לי שלא, אלא שיותר קל להתלונן ולנגח את הממסד. כן, זה גם נותן לסוציולוגים מקום להתגדר בו.
ולא, לא באתי לזלזל בסבלו של אף איש או אשה ש"זכו" להתגורר במעברות, אלא להביא את הצד שבדרך כלל לא שומעים.
תגובות