ב"ה פיוס בשעת לילה מאוחרת שבין מחר לאתמול כשחלונותיי הולכים וכבים לאיטם נודדות מחשבותיי אל אל ים. נודדת מחשבתי עטופה בכנף הדמיון אל אל מגדל אור שותק בעומקי, וצופה אל עומק של תכל והלב פותח במחול של תקווה: רגל מעלה עולה רוח וגל ומלח מקפצות הברכיים במחול של דביקות ומלח וחול וכוכבים עומדים בהבטחתם מסביב סביב וריקוד "לא אירא רע" של רגל יחפה מסמן עיגולים בקרקע, של בין אתמול למחר.