בס"ד חלמתי חלום, הזוי, כדרכם של חלומות, אבל אולי יש לזה איזשהו פירוש... זאת הפעם האחרונה שאני נוסע ליטור נפיש. לא, זאת לא התחלה טובה, כשמספרים חלום צריך לספר הכל- ובמדוייק. כל פרט חשוב. אני נוסע בטרמפ, שעת בוקר. מאזור הישוב אדם לכיוון אריאל. מסתכל מסביב, מעגל תנועה. מרפרף לרגע על המדבקה הדבוקה לשמשה הקדמית. אני קורא הפוך: ל א י ר א. מממ... מסקרן אותי מי הנהג. - תגיד, אתה נוסע לאריאל? - אריאל?! לא... אני מסתכל שוב על המדבקה ורואה שבכלל כתוב שם: ש י פ נ ר ו ט י: "יטור נפיש". מה זה לעזאזל יטור נפיש?? בטח משהו בארמית (אחרי זה מתברר שזה בא מ: "ואלה שמות בני ישמעאל... יטור נפיש וקדמה"- העסק הופך הזוי יותר ויותר). טוב יאללה, ניסע ליטור נפיש. כשהגענו כבר ראינו שורות של ילדים ומולם ספרי קודש, אבל מה שהיה מוזר זה שהם לא חבשו כיפות. כן, הוא מסביר, זו מן כיתה ליברלית כזו, אתה יודע. אני יודע, וגם לא סובל את זה במיוחד. כאילו (כזה) אני אומר לעצמי- הלללו, ללימוד תורה יש כללים, לא כל הרוצה יבוא ויטול! מוזר, דווקא בשורה הראשונה יושבים חבר'ה דתיים, בני"שים כאלה. מה לעזאזל הם עושים פה?! בטח הם מלמדים כאן, או משהו. יש לי הרגשה מוזרה כזאת, כאילו נפלתי לתוך בית ספר של דיווידאנדים. דיוויד כורש, אתם יודעים. לא יודע, לא ברור לי מה קורה פה... צלצול... בוקר טוב... בעסה, דווקא היה חלום די מגניב.       כ"ד חשוון תשס"ד